00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

טיפול פסיכולוגי- בשביל מה זה טוב לחטט בעבר?

הבא נדמיין מספר סיטואציות יומיומיות שגרתיות וטריוויאליות:

תמי ואני נכנסות לדירה  כלשהי: ריהוט בקווים ישרים, מיעוט פריטים, נקי ומצוחצח להפליא.

איזו דירה אלגנטית, מכובדת ובעלת "אנרגיות" פתוחות מתרשמת תמי. ואילו אני אומרת אני מרגישה שזו דירה קרה, קצת נוקשה ושצריך ללכת בה על קצות האצבעות כדי לא להשאיר חלילה סימנים, אותה דירה, שני אנשים, שתי חוויות שונות לחלוטין.

ועל אותו משקל של בתים: שתינו נכנסות לדירה די עמוסה , מבולגנת למדי, פריטים שונים שאינם במקום הראוי. איזה יופי אני אומרת, מרגישים שבבית הזה חיים אנשים, אפשר להרגיש כאן נינוח ובבית.

לחלוץ נעליים, להשתרע על הספה. דוחה, אומרת תמי, איזה בלגאן! איזה עומס! אנשים זרוקים המשדרים חוסר אכפתיות ואפילו חוסר אחריות.

או דוגמא שגרתית נוספת: לימור ואני מקבלות מתנה מהדודה לחג: בושם זהה. לימור מריחה ומתלהבת- בדיוק הריח שאני אוהבת, יופי של בחירה. אני מריחה ולא מוצא חן בעיניי. ריח משעמם, סתמי. או שלא אשתמש בו כלל או שאתיז על רהיטי הבית.

2 הדוגמאות שניתנו התייחסו אמנם לענייני טעם וריח עליהם כידוע לא ניתן להתווכח אבל אפשר גם דוגמא ישראלית טיפוסית: 2 מכוניות בנסיעה התחככו זה בזו. שריטה מסוימת אצל כל מכונית. נהג אחד מגיב ברוגע. סה"כ שריטה... כולה צבע, העיקר שלא קרה כלום וכולם שלמים ובריאים. השני רותח מזעם, מתפרץ בצעקות וקריאות גנאי, מאשים, דורש פרטים, נפגע ורותח עד עומק נשמתו. מוכר לא?

הנהג הרגוע חווה יום שגרתי ואילו האחר עבר אותו יום חוויה מעצבנת ומכעיסה ביותר, כולל האמרות הידועות:

"מי נתן לך בכלל רישיון"?

"אסור לך לעלות על הכביש בכלל!"

וכן הלאה וכן הלאה.

אין בעולם בני האדם אירועים אובייקטיבים. כל אירוע נחווה ומפורש באופן שונה ע"י כל משתתף.  כל אירוע זעיר כגדול הוא עניין של תפישה ושל פרשנות. מהיות כל אדם עולם בפני עצמו של תחושות, רגשות, אמונות, דעות, השקפות עולם וכמובן בעל מטען חוויתי שונה אודות החיים שפגש לאורך דרכו. הרי כל אירוע מקבל את הפרשנות והמשמעות שלו מתוך תודעת האדם המסוים שחווה אותו.

כל אירוע הופך לחוויה טובה, רעה או ניטרלית  בהתאם למשמעות שהענקנו לו.

אירוע פירושו החוויה הנובעת ממנו.

יש המצליחים להפוך אירועים "שליליים" כביכול לטובים (אז מה אם קיבלתי 33 במבחן בספרות אמר בני, יש לאן להתקדם... ופנה והלך בשלווה לקרוא) ויש המצליחים להפוך טובים ל"רעים" (כמה אוכל הגישו שם לשולחן, ממש להתפקע, כל כך השקיעו, האם באמת רצו כל כך להרשים, להראות שאין עליהם? מי מסוגל להתמודד עם כמויות ומגוון כזה?)

כל אירוע נחווה ומפורש בהתאם להקשר בו הוא נחווה. הקשר הוא מצב של מעגלים בתוך מעגלים כמו אבן הנזרקת לבריכה ויוצרת מעגלים מתפשטים, יש ההקשר המיידי בזמן ובמקום, יש ההקשר היותר רחב של מערכת היחסים , של היסטורית היחסים ויש הקשרים נוספים של הסיפורים, המשמעויות והמיתוסים הנלווים לאירוע:

בגיל 3 קיבלתי מאבי כורסת ישיבה קלועה מקש עם מסעדי קש. רובה היה בצבע קש טבעי ולרוחבה של הכורסא פסים צבעוניים נאים. יופי של כורסא , שמחתי ומיהרתי לשבת בה. אבל, סיפור הכורסא הפך לסיפור ענק של מלחמת בני האור בבני החושך לפי המיתוס שאבי בחר לספר לי כדי לשעשע ולהאדיר את גודל העניין.

סיפר כיצד חיטט רגליו בכל העיר למצוא בדיוק את הכורסא שתתאים לי ולא מצא, עד שהגיע לחנות מסוימת שאמנם גם בה לא מצא אשר ביקש עד שצדה עינו מפלס עליון לחנות מכוסה וילון, מיהר וטיפס לשם ואז בהסיטו את הווילון התגלתה כורסתי במלא הדרה . המוכר לדברי הסיפור החביא במכוון את הכורסא שם, כי הייתה כה יפה בעיניו עד שסירב למכרה. ומכאן הויכוח והשכנוע שהתנהל עד שהגיעה הכורסא היישר אליי. מיד הפכה בעיניי מכורסא סתם לכורסת מלכים.

סיפורו של אבי הפך את הכורסא לאחד הפריטים היותר מיוחדים שהיו לי. יופי של רעיון ויופי של סיפור.

ועכשיו לעניין הטיפול הנפשי:

לטיפול מגיעים לעיתים קרובות אנשים שחוו חוויות ילדות קשות ומכאיבות. אם קרה ולא מתחברת לבנה או בתה, הורה שנטש ועזב את הבית בהיות המטופל/ת צעיר/ה והשאיר בו חווית נטישה מכאיבה ביותר (כידוע ילדים קטנים קשורים מאוד להוריהם ואוהבים אותם מאוד), הורה לא מתייחס, אם בשם היעדרות פיזית ממושכת או בשל התנהגותו ואופיו ובמקרים היותר קשים התעללות פיזית, כפיה של התנהגות, הלקאות, השפלה וניצול מיני ע"י בן משפחה, כמו כן מחלוקות וריבים אלימים בין ההורים שיצר בילד/ה שחווה פחד עמוק ובבדידות, הוצאה מן הבית לפנימייה שלוותה לעיתים בתחושה של "לא רוצים אותי מספיק ומרחיקים אותי".

בין המקרים הקשים של טראומה נפשית ניתן למצוא את המבוגרים, כולם הורים כיום, אשר נמסרו לאימוץ עם לידתם או סמוך אליה לכל היותר כעבור חודש. המשפחות שנבחרות בארץ לאימוץ עוברות מיון קפדני ואכן ההורים המאמצים בכל המקרים שפגשתי אצל מטופלי היו הורים מעניקים אוהבים ותומכים. ההורים המאמצים נחוו כהורים ראויים וטובים מכל בחינה שהיא. אלא שהמטופלת שאומצה, בתקופה כה מוקדמת בחייה, אותה אינה זוכרת כלל במודע, נושאת פצע של חווית נטישה ודחייה עמוקה מאוד. כיצד זה אמי וויתרה עליי? ומדוע? לעיתים קרובות מתלווה כאב עז זה בתחושה שאיני ראויה לאהבה אם וויתרו עליי. ברור שהוויתור על התינוק/ת נעשה בשל חולשתה הנפשית של האם הביולגית, אם בשל גיל צעיר ולא בשל להורות או בשל חולשה נפשית אחרת ואין הדבר מעיד דבר וחצי דבר על התינוק/ת שנמסר/ה לאימוץ אלא אך ורק על האם. אלא שקיימת הזדהות תת מודעת עם האם הביולוגית הנוטשת ומכאן פרשנות חווייתית רגשית אישית שלילית ודימוי עצמי פגוע וכאוב.

כאשר מספר מטופל על אירועים קשים "אובייקטיבית" (כלומר, אין להטיל ספק בעובדות הפיזיות  לגבי אותו זמן ומקום), שתחושתו בהם הייתה של בדידות,פגיעות,כאב נפשי או גם כאב פיזי, כיצד העלאת פרשיות אלה תסייע לשיקומו?

הרי אי אפשר להחזיר את הזמן אחורנית ואי אפשר לשנות את אשר אירע, אי אפשר למחוק אותו.

אז כיצד לשנות את המסקנות והחוויות השליליות שהוטבעו מאז במטופל?

שאלה זו היא שאלת הליבה של טיפול פסיכולוגי.

כיצד לזקק את האירועים הקשים באופן שהכאב יהיה נסבל יותר, קל יותר או במקרה האידיאלי עד שיצליח להיעלם? במקרים אחרים כיצד באופן פרדוקסלי החוויות הקשות דווקא עיצבו יתרונות  או תכונות רוחניים או פסיכולוגיים בעלי ערך רב אצל המטופל, שבגלל כאבו הנפשי טרם מצא להם ביטוי הולם.

כאן צריך להתייחס למנגנון הזכרון האנושי לטווח ארוך ולמנגנון הרגש האישי. שניהם מסובכים ביותר ובנויים נדבך על גבי נדבך: והם, הזכרון והרגש בלולים זה בזה. כלומר, אין זיכרון ללא רגש המלווה אותו לטוב או לרע. כל אחד מהם משפיע על האחר ולהיפך, כלומר, זכרון מעצב רגש ורגש מסוים מעצב זיכרון.

נתחיל בדוגמא רגילה יומיומית:

בואו נאמר שאני כועסת על פלוני בשם אברהם, מכר וותיק, בשל כמה עניינים כלהלן: לא החזיר לי הלוואה קטנה שנתתי לו כטובה אישית וכבר עבר הרבה זמן, לא עמד מספר פעמים בהתחייבויות שנתן והבריז מספר פעמים מפגישות שקבענו.

כאשר אני נזכרת באירועים אלו עולה בי טינה מסוימת כלפיו. והנה היום יש לי מצב רוח מרומם, פגשתי את אברהם (שיש בו הומור, חום אנושי וכשהוא נותן משהו הוא נותן מכל הלב) ברחוב, שמחנו, התחבקנו והוא הזמין אותי לארוחת בראנץ', היה כיף. ברגע זה הרגש שלי כלפי אברהם הוא חם ואני נהנית בחברתו. ומה עם הזיכרונות השליליים שהזכרתי קודם? טוב,נו, כרגע הם לא ממש חשובים או נראים משמעותיים. קורה  לכל אדם הוא אינו מושלם ובכלל לא בא לי להתעסק איתם עכשיו.

משמעות הדבר שהרגש הנעים בהווה דחק הצידה את הזיכרונות הלא נעימים והעלה במקומם התייחסות חיובית לאברהם. הן הרגש והן ההקשר הכולל בו אני רואה את אברהם השתנו בהווה של עכשיו שהעלה את כל חוויותיי החיוביות איתו. אולי חווית המפגש הנעים תשכיח לזמן מה את טינותי כלפיו ואולי הן תחזורנה ותעלינה כאשר אהיה מעוצבנת או כעוסה על משהו או מישהו ואז גם אזכר בצד המעצבן של אברהם ואי עמידתו בהתחייבויותיו.

מדוגמא זו אנו למדים שהרגשות קשורים אסוציאטיבית זה לזה שטוב קשור לעוד אירועים טובים, שרע קשור לעוד אירועים מכעיסים , מכאיבים וכו' ... וכי הזיכרון אינו סטטי.

עוצמתו, משמעותו והאיכות הרגשית המיוחסת לו הם דינמיים ותזוזה מתמדת במצב ההווה משפיעה רטרואקטיבית , אחורנית על הזיכרון (כאמור אירוע אינו רק עובדות "יבשות" אלא החווייתיות המלווה אותו, הרגש וההקשר הכולל) כפי שהזיכרונות משפיעים קדימה על ההווה.

אפילו "זיכרונות עתידיים" כלומר, התכוונות ותכניות קדימה משפיעות על חווית הזיכרון.

הבא נאמר שאהוד נפרד ממני ואני שבורת לב לתקופה מסויימת. כאשר אני נאחזת בכל זיכרון טוב בייננו גואה כאבי. כאשר אני נזכרת בכל טענותיי כלפיו אני חשה הקלה על כך שנפרדנו (ברוך שפטרנו). כאשר אני כבר יודעת שאלעד דווקא מוצא חן בעיניי ויודעת שאנחנו הולכים להתחיל סוג של קשר (תקווה לזיכרון עתידי) אז הפרידה מאהוד נראית פחות קשה. זורמים הלאה. לפחות בדמיון, בתקווה , במשאלה. מה שקרה קרה, ואולי טוב שכך. כלומר חווית העבר נצרבת בזיכרון באופנים משתנים לפי זיכרונות נוספים הנקשרים אליה מכיוונים שונים, לפי מצב רוחי  בהווה ובהתאם לתקוותיי העתידיות.

נסכם ונאמר: הזיכרון הוא דינמי. הווה ועתיד משפיעים על זיכרון העבר . זיכרונות עבר הצצים ועולים במהלך הטיפול משפיעים על זיכרונות עבר נוספים כי ההקשר הכולל מתרחב ( כל אירוע בנפש ובמציאות בכלל מתקיים בהקשר לכל מכלול האירועים האחרים) באותו מגזר ובמגזרים אחרים.

הרגש דינמי אף הוא. רגש הווה משפיע על הרגשות המיוחסים לחוויות עבר, רגשות כלפי העתיד משפיעים על רגשות ההווה, ובכלל מאחר והרגשות קיימים בו בזמן במקבץ מורכב של טוב, רע, בינוני, נעים לא נעים, דברים שרציתי ובו בזמן גם לא רציתי ממש וכד'. רובד על רובד של רגשות סותרים, דומים ואסוציאטיביים (אני שונאת את אימי שלא התייחסה אלי כהלכה, אני רוצה להכות אותה לדקור אותה בסכין, אני מעריצה אותה על הרבה דברים, אני דומה לה בהרבה דברים, אני כל כך רוצה לאהוב אותה ושתאהב אותי, אני מודה לה על הרבה דברים, לא סולחת לה על הרבה דברים וכך הלאה וכך הלאה. קלידוסקופ של רגשות המתחלפים זה בזה) בתחתית כל הכעס והזעם קיים תמיד הכאב והפחד. מתחת לכאב מצויה הבדידות ומתחת לה המשאלה האנושית האולטימטיבית לאהבה ולאחדות, שיאהבו אותי, שארגיש אהוב ורצוי , שאוכל לאהוב בחזרה ושארגיש את הביחד המנחם והעוטף. כל הסיפור הרגשי אנושי על רגל אחת.

ה"חיטוט" בעבר מבוסס על ההבנה אודות זיכרון עבר דינמי ושל רגשות דינמיים ומשתנים.

הבדידות קשורה לחוויית נטישה, דחייה ואי שייכות, או חוויות אשמה עצמית על פגמים שבי הגורמים לי לכך.

המשאלה להיות אהוב, שיתייחסו אלי כל הזמן, היא הסודית הנסתרת אותה איני מעיז לבטא תמיד ישירות ועוטף אותה בכוחנות, בהתנצחות, בעצמאות יתר, בדעתנות או בהתנתקות והיסתגרות.

בטיפול מגיעים לחלקים פנימיים הכואבים. בחלקם הם מוסתרים היטב כסודות שמורים.

עצם חשיפת הסוד בפני עוד אדם מביאה להקלה שכן שמירת הסוד גוזלת כוחות נפש רבים.

לעיתים הסוד היה בכלל בלתי מודע ואז ההקלה (הנחווית  פיזית ורגשית ממש בחדר הטיפול) היא כפולה: גם עלה מהמסתור וגם נאמר מפורשות באזני אדם אחר והעיקר התקבל בברכה מבלי האשמה  ומבלי דחייה אלא בשמחה שסוף סוף עלה ונחשף והתגלתה אמת פנימית מסוימת . ועיקר העיקרים: בתוך עמקי הכאב הייאוש והבדידות המלווים את חווית העבר הכואבת נמצא עוד מישהו איתך (המטפל במקרה הזה) החש כלפיך ברגע זה ממש אהבה, אהדה, חמלה אמיתית ואכפתיות  והרוצה הכי בעולם ברגע זה ממש שיוקל עלייך. רגשות ההווה בחדר בין המטפל והמטופל מתערבבים איפוא עם רגשות הבדידות והכאב המקוריים ומפחיתים אותם. המטופל חווה שעכשיו בהווה כשהוא הולך אחורנית לאירועי העבר בהם היה בודד וכאוב נפשית, עכשיו מישהו חם ואוהב נמצא לידו ואיתו רגשית ויש בכך נחמה גדולה. כאילו, נמהל ההווה שבמרחב הטיפולי  עם חוויות העבר ומשנה את צבעם הרגשי ומשמעותם. גם המשמעות הניתנת לאתם אירועים, הרחבת הקשרם הכולל ושינוי פרשנותם מסייע רבות.  פחות האשמה עצמית, יותר הערכה עצמית על התמודדות ולעיתים קרובות הבנה למניעי הצד השני או למצבו הנפשי הקשה באותם אירועים. כולל חוויית פיוס כלפיו או סליחה. הקלידוסקופ של הזיכרונות , הרגשות והמשמעויות עושה סיבוב ועוד אחד וחוויות העבר בהדרגה נחוות באופן שונה, קל יותר, המקרין באופן חיובי יותר על ההווה , והרי מטרת הטיפול היא שינוי ההווה והעתיד.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת