00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

הרווח שבין הבלטה לשכן

08/11/2011

כבר שבועיים שאני מייחלת לקצת שקט. השכן מהקומה למעלה משפץ את הבית וכל הבניין רועד. הפועלים שעובדים שם כנראה יותר מדי חרוצים והם מתחילים לעבוד השכם בבוקר. הקונגו קודח לי במוח ולמרות שאני מצמידה שתי כריות לאוזניי, הן עדיין לא מצליחות להנמיך לי את גובה הדיצבלים. למזלי אני נמצאת רוב שעות היום בעבודה, אבל כשאני חוזרת הביתה, תאמינו לי שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה לשמוע את קולות המקדחה.

את השכן הזה ספציפית אני חייבת לציין לטובה, כי הוא היה מאוד מתחשב. הוא דאג לתלות מודעת אזהרה על לוח הועד, שהוא מתחיל בשיפוצים ומתנצל על אי הנוחות שתיגרם לדיירים בבנין עקב כך. אז נכון שהוא נחמד ומתחשב, אבל לי זה לא עוזר. הרעש מחריש אוזניים ואי אפשר להתרכז בשום דבר. אני גם לא רואה את סוף הסיוט. רק לפני חודשיים השכן מהדלת ממול סיים לשפץ את האמבטיה וחודש לפני כן אשתו של השכן מלמטה,החליטה שנמאס לה מהמטבח. וזה אחרי שכמה שבועות קודם לכן השכנה מהקומה השנייה החליטה להחליף את הקרמיקה במקלחת. בקיצור, השיפוצים בבנין שלנו לא נפסקים ובחודשים האחרונים בנוסף לעצבים רופפים, התווספה לי גם תובנה מעניינת אך מדאיגה.

אנשים אף פעם לא מרוצים ממה שיש להם, או ממה שהם קונים. כנראה שנמאס להם מהר מאוד להביט על אותה הקרמיקה יום יום כשהם מזמרים במקלחת. מה שמפתיע אותי כל פעם מחדש, שאנשים מחליטים לקנות דירה חדשה כי היא מוצאת חן בעיניהם ואוהבים את מה שיש בה. הם לוקחים משכנתא וקונים אותה. אז למה אחרי שהם חותמים על החוזה הם פתאום מחליטים לשפץ אותה?? על השאלה הזאת אני מנסה לענות במהלך כמה חודשי עבודות שיפוץ המתנהלות פה ממש מתחת/ ליד/ מול/ מעל, דירתי. אז יש כאלה שמחליטים לשים פרקט בחדר השינה, כי זה יותר אופנתי מבלטות. ויש את אלה שבא להם פורצלן במקום מרצפות. ויש גם את ההוא שלא רוצה להסתכסך עם אשתו החפצה להחליף את המטבח, כי הצבע כבר לא הולם אותה. אצלנו בבניין יש עשרים דיירים שחלקם מתחלפים, אז תבינו כמה אבק/רעש אני נאלצת לסבול במשך כל ימות השנה..

ואם בשיפוצים עסקינן..אחרי השיפוץ מגיע תורם של הרהיטים הישנים להסתלק מהבית, כי הם כבר לא מתאימים לדירה המשודרגת. הסלון הדהוי תם זמנו כי הוא לא מתאים לריצפת השיש הבוהקת, המזנון לא תואם לסלון, חדר השינה כבר לא מתאים לפרקט והמטבח לא מספיק מאובזר כיאה לדירה מודרנית.
הטכנולוגיה והחידושים הגיעו גם לחדר השינה, שהופך אותו להכי משוכלל ומפנק. המיטה הרי מזמן כבר מתכווננת ועכשיו יש גם כרית שמתרוממת. בצידיה מותקנים שני רמקולים ואם מישהו סובל מנדודי שינה כבר לא תהיה לו בעיה. הוא יוכל לארגן מסיבה אמיתית ממש בתוך חדר השינה. הפלזמה מתכווננת בשלט מרחוק ויוצאת מתוך הארון, כשבמקביל השידה נשלפת, מסתובבת ובבת אחת הופכת למגש ארוך ישר לגרון. המזרן ידאג לפי בקשה לעשות מסאג` מרטיט, כשברקע בוקע כל הזמן הסאונד הנעים. להשלמת החוויה המפנקת אפשר תמיד לפרוש את הסדין או השמיכה החשמלית, מזכרת מהמאה הקודמת.

אבל עם כל החידושים והשיכלולים, עדיין הרהיטים של היום זה לא מה שהיה פעם. בתור בת של נגר אני יכולה במיוחד גם לאשר את זה. פעם כשקנינו סלון ידענו שזו קנייה לכל החיים. אם אבא שלי עליו השלום היה רואה את מה שמייצרים היום, בטוח שהיה מזדעזע. הוא היה פדנט בבחירת סוג החומרים שהיה משתמש בהם והיה מייצר רהיטים מאסיביים וכבדים שיכולים בשקט להזדקן בכבוד, לצד כל מי שרכש אותם אצלו. לא שלא היה לזה מחיר..גם אם מישהו חשב להחליף, היה מוותר מהר מאוד על הרעיון ולו רק בגלל שהיה כל כך כבד. המזנון שהוא בנה בבית הוריי כשהייתי ילדה, נשאר עומד ויציב בסלון עוד לאורך שנים רבות. גם אחרי שהתחתנתי הוא עדיין נשאר עומד במקומו ואף אחד לא חשב שצריך להחליף אותו. אבל מה אני מדברת על אז..היום הכל "קנה וזרוק". המוצרים שמייצרים זולים ובאיכות מאוד ירודה, ותוחלת החיים שלהם קצרה. אנחנו כנראה גם צרכנים שאוהבים להתחדש לעיתים קרובות מדי, וממהרים להחליף כל דבר אחרי שימוש קצר. אומנם אני לא פסיכולוגית, אבל אני מניחה שזה קשור איכשהו להתקשרות לחפצים ואגרנות (שזה חומר לפוסט נפרד), אבל חבל לי שהיום אין ערך אמיתי למה שאנחנו קונים ומתקשים להנות מרכישה חדשה.

טוב..אני מתנצלת אם "חפרתי" לכם יותר מדי הפעם, אבל לי זה עזר להעביר עוד יום של חפירות/קידוחים חזקים עם עצבים חלשים. אז כשהתקרה מעלי בלי סוף רועדת, טוב שיש בבית את המחשב והמקלדת..

                                                                            

                                                              להשתמע, אביבה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת