00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שניים סינים עם כינור.. ואני עם מספריים

לא פה ולא שם.

אני רוצה לחזור לארץ. 

אני ממש רוצה להשאר פה.

החיים פה זולים יחסית. וחסרי דאגות. ובעלי לא צריך ללכת למילואים ולהשאיר אותי לבד בבית. 

יש פה רכבת תחתית. ומערכת אוטובוסים די יעילה. וזה זול וזמין. וגם ביום שבת.

יש פה אתרי תיירות מהממים. והיסטוריה עשירה (מה שהקומוניסטים לא הרסו). וכל מפל פה הוא מפל. מלא מים. ומלא ירוק. והנופים פה עוצרי נשימה.

יש בשוק הכל מהכל ובזול. ואני מתכוונת להכל. אם זה פירות ודגים טריים, פירות טרופיים משגעים,יינות ואלכוהול מכל העולם, או ריהוט, או מוצרי חשמל בכלום כסף.. הכל.

אפילו שוק פשפשים עם עתיקות סיניות מימי המהפכה, או לפניה, חלקן אמיתיות וחלקן לא. 

והמסעדות... או הו.. המסעדות!! בארץ אני יכולה רק לחלום...

ובכל זאת. משהו חסר.

 

אני לא באמת רוצה לחזור לארץ, אבל לא יכולה יותר להשאר.

 אני שונאת את העבודה שלי ואת מה שהיא עושה לי לחיים. וזה לא שאני יכולה לעזוב את העבודה ולהשאר פה כי אני על ויזה באדיבות מדינת ישראל.

כי כבר שבוע וחצי זה המזג אויר בחוץ. זה בעצם ככה בערך 80% מהזמן. אם אפשר להגדיר את הזיהום הזה כמזג אויר.

כי אי אפשר להביא את הכלב לכאן בכלל כי הוא גדול מדי. כן, יש פה חוק שאוסר להחזיק כלבים שגובהם מעל 25 ס"מ. 

כי גם אם היינו מביאים אותו איתנו אי אפשר ללכת איתו לפארק. כי כן, יש פה חוק שאוסר להכניס בע"ח לפארקים.

כי אין ים.

ואין שמיים.

ואין גבינה לבנה 5%. 

ובעצם.. די ריק לי פה בלב.

 

ואולי הכי מפריע לי זה שאין אכפתיות. אין סימפתיה. 

 

ואני מבינה שכשאתה חי במדינה של מיליארד וחצי איש, אם לא תקדם את עצמך אתה תיעלם. ואם אתה לא תדרוך על מישהו אז הוא ידרוך עליך.  

ואני לא אומרת שבארץ אנחנו לא דורכים אחד על השני, או בכל מקום אחר בעולם לצורך העניין. אבל פה אין הומניות בכלל. הם לא יודעים מה זה. כשיש תאונה הם כולם עומדים מסביב ומצלמים. אף אחד לא יושיט יד לעזרה. אם נפלת במדרגות, סביר להניח שעדר של סינים פשוט ידלג מעליך וימשיך ללכת. אתה כלום. אתה אויר. 

 

 

 

אתה אחד ממיליארד.

 

 

את הרשומה הזו כתבתי בחודש ינואר לפני שחזרנו לארץ.

מאז הספקנו לטייל חודשיים בהודו ולקבל קצת פרופורציות.

אנחנו כבר חודשיים בארץ ותכל'ס לא מתגעגעת לשם, רק מתגעגעת לדברים מסויימים שקשורים לאיכות החיים שאבדה לנו עם שובנו. 

 

מקווה שנצליח לשנות פה משהו וגם לאזרחים הקטנים כמונו שמחזיקים את המדינה תהיה איכות חיים אשר ראויה להיקרא "איכות חיים".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל the real hilonet אלא אם צויין אחרת