קצת קשה – אז נשברים?
כשהייתי בקורס מ"כים לפני הרבה שנים (כל כך הרבה שנים שאני מתבייש לנקוב במספר) אחת הסיסמאות הרבות של הבסיס שהעביר את הקורס הייתה "קצת קשה – אז נשברים?"
כוונת הוגה הסיסמא (אני מהמר על רס"ר עם שפם) הייתה מן הסתם שכל החניכים יקראו בקול רם: "לא, המפקד!". אבל אנחנו היינו עתודאים ולסיסמא הזאת שאהבנו במיוחד הכנסנו שינוי קל לאמור: "קצת קשה – אז נשברים."
אני חייב להודות שהסיסמא המתוקנת הזאת לא הייתה נר לרגליי בשנים שחלפו מאז אותו קורס. עברתי קשיים מסוימים פה ושם (לא משהו דרמטי במיוחד, אבל קשיים) ולא נשברתי. או לפחות ניסיתי לא להישבר.
לדוגמא, עבדתי בחברה בה היו לי קשיים רבים – עבדתי שעות ארוכות מאוד ופעמים רבות נאלצתי להילחם במי שהיו אמורים להיות עמיתיי לעבודה כדי להביא לסיום מוצלח של פרויקטים (דבר שלפחות לטעמי היה לטובת החברה... אבל משום מה רבים שם ראו בלקוחות גורם מפריע ומיותר).
למרות שמפעם לפעם עברו בי הרהורי כפירה ובלב חצוי התחלתי לגשש אחר עבודה אחרת, לא נשברתי והמשכתי במאבק יום-יומי.
בסוף הם פיטרו אותי וזה היה דבר מאוד חיובי, אבל זה כבר סיפור אחר.
לעיתים אני תוהה לגבי קשיים אחרים ומתי הם ישברו אותי. אני יודע שזה לא רק אני.
למשל, אצל ישראלים רבים קיימת (או לפחות הייתה קיימת) הקביעה: "כש-X יקרה אני ארד מהארץ".
פעם X פופולארי היה עליית הליכוד לשלטון. X אחר היה שאריק שרון יתמנה לראש ממשלה.
שני הדברים קרו בינתיים וישראלים רבים באמת ירדו מהארץ – אבל לא בהכרח כתוצאה ישירה של אותם אירועים.
(אחד הדברים שעליהם אני לא סולח לברק עד היום הוא שלעומתו אריק שרון היה ראש ממשלה מצוין. אבל גם זה סיפור אחר).
גם אצלי קיימים כמה X כאלה אבל הם לא מוגדרים. למשל, ארד מהארץ כשישראל תהפוך למדינה דתית. או שהחרדים יהיו בה רוב. אבל אולי לא – כי "קצת קשה – אז נשברים?"
בכל זאת זו המדינה שלי – המקום היחיד בעולם בו אני מרגיש כמעט בבית (וניסיתי גם לפחות מקום אחד אחר).
למה אני כותב את כל זה? כי יש עוד מקום שבו אני מרגיש בבית באופן וירטואלי – אתר תפוז ויותר מכך הבלוגיה של תפוז.
נרשמתי לתפוז לפני שמונה שנים (וקצת). במשך למעלה מחמש שנים הסתפקתי בלגלוש בפורומים שונים וכבר אז הרגשתי קצת בבית. חלק מקהילה של אנשים (וירטואלים) שיש להם תחומי עניין משותפים איתי.
ואז, לפני קצת פחות משלוש שנים פתחתי את הבלוג הזה – והפכתי לחלק מקהילת הבלוגיה של תפוז. הכרתי כותבים (וצלמים) מצוינים ומרגשים. את חלקם הכרתי גם במציאות. נוצרו קשרים. נכנסתי לעולם חדש.
פתאום הרגשתי מחויבות לפרסם רשומות – כי יש קהל קוראים (מצומצם אך מובחר) שמצפה להן. שמחתי כשקיבלתי הרבה כניסות והרבה תגובות. התאכזבתי כשלא.
במהלך אותה תקופה היו גם קשיים. בעיות פרטיות שלי ובעיות טכניות באתר. אבל לא נשברתי... (פעם אחת כמעט נשברתי – אבל זו הייתה רק מחשבה).
והנה לאחרונה החלו אצלי הרהורי כפירה: הגרדוש האחרון של הבלוגיה הטריד אותי מאוד – ועדיין מטריד.
ראיתי בלוגרים שמחפשים בית אחר. ראיתי כאלה שגם מצאו כזה. לא שזה לא קרה בעבר, אבל הפעם הרגשתי קצת שונה.
מזמן אמרתי שזכותו של כל אדם לחיות בכל מדינה שיבחר. אז למה לא זכותו של כל בלוגר לפרסם בכל אתר שיבחר?
וביום ראשון מצאתי את עצמי לראשונה בודק ברצינות בתים חדשים. בערב גם פתחתי לי בלוג באתר אחר. רק לניסיון... לבדוק את הממשק ואת הקהילה התומכת ואת חווית המשתמש.
וכעת אני מתלבט. אני לא מרגיש שם בבית, כי תפוז הוא עדיין הבית שלי.
אבל אולי אני צריך לבדוק אתרים נוספים? האם יש סיבה לא לפתוח את אותו בלוג בארבעה אתרים שונים? (האם זה נחשב לביגמיה?)
מסקנת הביניים שלי היא שאני לא נשבר. תפוז התגבר על קשיים בעבר ויש לקוות שנצא גם מהמשבר הזה.
חוץ מזה יש יו"ר ועד בית חדש – אתן לו הזדמנות להחזיר את המצב לתקנו.
אז אם קצת קשה אני לא נשבר. אבל מה יהיה כשיהיה מאוד קשה?
והרשומה המומלצת היא – גברים בחצאיות - של ayeletgazit
תגיות
סיפור לשבת
מוסר השכל
שם בדוי
שיר
עבודה
בני ברק
אוכל
בלוג
שיר לשבת
תפוז
תעלומה
רבנים
ילדים
סיפור
אהבה
בלוג תפוז
חכמים
משפחה
צבא
ארצות הברית
חתול
טיול
שרביט
חו"ל
בלש
אגדה
יום הולדת
כסף
פסח
בחירות
הבלש הפולני
פרסום
מסעדה
ורשה
חכמות
רבניות
פייסבוק
אינטרנט
טלוויזיה
סיפור חכמות
טבעונות
מוות
בית ספר
משטרה
פרחים
עננת
ספר
עתיד
סוכן חשאי
008
חלום
סיפור ילדים
מכונית
אלוהים
חגים
ראש השנה
חופשה
סוכן
שוקולד
סרט
פוליטיקה
חרדים
אמריקה
נתניהו
ארה"ב
שנה טובה
אמא
פורים
תרגום
ספרים
לימודים
אבא
קפה
גשם
הייטק
מזג אוויר
חתולים
שינה
חורף
עבר
עברית
תורה
מילואים
עצות
סטטיסטיקה
אושר
זוגיות
טבע
הורים
כתיבה
הצלחה
חדשות
בלוגרים
שלום
סקסית
בעלי חיים
שבת
ישראל
חג שמח
טלפון
חום
סיפור בהמשכים
מלך
שפה
מסע בזמן
סיכום שנה
קניות
המלצה
פרח
מדריך
טיול לחו"ל
בלוגר
איך לעשות מה
ריאליטי
לילה
קיץ
חופש
רומנטיקה
שנה חדשה
איכות הסביבה
יום כיפור
מזל טוב
פרסומות
סוף העולם
חקירה
מוזיאון
תגובות
תור
דת
סיכום
אילת
מחשב
רכבת
אוטובוס
רופא
ירושלים
יהדות
מים
מחשבים
נוסטלגיה
חופש גדול
קריירה
קריאה
היסטוריה
הרהורים
זכרונות
בישול
סוכות
חנוכה
שנה
הוספת תגובה
92 תגובות