00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בסוד העניינים

האל-מוות שלי

לפני כל כך מאוד שנים התחילו חיי באמת, ביום שבו הבנתי לראשונה שאני מאוהבת בך מעל הראש. אני זוכרת את זה כאילו זה קרה היום, הרגש הזה נפל עלי כרעם ביום בהיר. אומנם הייתי ילדה קטנה, רק בת 14.5, אבל כבר אז, הבנתי בשניות, את מה שלאחרים לוקח חיים שלמים, את עובדת קיומה - של אהבה אמיתית! אהבה ממבט ראשון.

הימים, הרגעים והשנים קופצים בראשי. מול עיני אני נתקלת ברגשות ובתחושות ובזיכרונות שלפעמים מקשים עלי לנשום.
הייתי יותר זמן מחיי איתך, מאשר בלעדיך, כימעט 16 שנה!

איך ידעתי להכיר כל נשימה, כל נגיעה, כל חיוך, כל מבט. איך ידעתי בדיוק מה אתה רוצה ואיך עוד לפני שהעלתי את זה על שפתיך.
וידעתי, תמיד ידעתי את כובד ההאהבה שלנו, את הגודל שלה, את האופי שלה, את הנוכחות שלה.
למעשה, כל מי שסביבנו ידע את זה תמיד, ידע תמיד כמה אהבה יש ביננו.
 

איך הייתי מגניבה אליך מבטים, כשהיית מעט רחוק ממני, ומחייכת לעצמי כמו דבילית.
איך האהבה הייתה יוצאת ממני, נשפכת ממני, וגם ממך, בלי אפילו לשים לב מי מסביבנו, בלי שהיה איכפת לנו מי מסביבנו, כי זה לא היה משמועתי בכלל, זה לא היה חשוב. אני ואתה, הביחד - זה מה שהיה חשוב.

ואני ידעתי, ידעתי שהחיים הלא קלים שלנו, הם לא משנים, כל עוד אני חוזרת הביתה להיות בין זרועותיך. כל עוד אני יודעת בוודאות שבסוף היום אני אראה את פניך, אני אשמע אותך צוחק וארגיש את ידיך עוטפות אותי.

הכוח של האהבה שלנו, הוריד את כל הבעיות, הקשיים והחיים הלא קלים שלנו - לתהומות הנשיה! שום דבר לא שינה, כל עוד יש לנו אחד את השני. כל עוד אני ואתה ביחד, אהובי.

כל עוד אנחנו אחד, תמיד אמרנו, נתמודד עם הכל בגבורה ובהצלחה, והתמודדנו.

====

לפני 11 חודשים, הפכתי להיות משניים שהם אחד, לאחד שהוא כלום!
בבת אחת, ובצורה אכזרית נלקחת ממני, נעלמת ממני, נגזלת ממני. 

אני זוכרת את הימים הנוראים האלו של השבעה, איך הרגשתי כאילו נלקח ממני הלב.
ואיך זה יכול להיות? הרי אני עדיין נושמת?
איך יכול אדם לחיות בלי לב?
חודשים שלא נשמתי, לא חייתי, לא הייתי

ואז קמתי, בבת אחת, בהחלטה אחת.
אותה העקשנות שכל כך התעצבנת עליה ואפילו התלוננת עליה, אותה העקשנות היא זאת שהרימה אותי למעלה, היא! והבת שלנו - קורל.
אם החלטתי לחיות, אני החלטתי לחיות.
 

ככה אני או שחור או לבן, או מוות או חיים.

אלוהים יודע, שלחזור לחיים לא היה עניין של מה בכך בשבילי, זאת היתה פעולה בלתי נתפסת.
לפעמים אני שוכבת במיטה בלילה, אחרי שהרדמתי את קורל, אחרי שהבית נקי ומסתכלת בעיניים פתוחות בזיכרונות הרבים שלנו ביחד, באני שהייתה שם יחד איתך בכל הרגעים האלו, ואני חוזרת אל עצמי, פותחת את האור, ניגשת למראה ומסתכלת כלא מאמינה, איך? איך עשיתי את הדרך הארוכה הזאת, איך הצלחתי לשרוד את זה? איך אני פה? איך?
 

כשקברו אותך, על הקבר, אחותי הקטנה אמרה: "הם לא קברו פה רק את אריק, הם קברו גם את בלה"
ואם כל מה שעברתי עד היום, במהלך החודשים האחרונים והנוראיים האלו, אני יודעת היום שזה נכון, בלה, בלה שלך, נקברה יחד איתך!
בקבר הזה, הארור הזה, גם אני נמצאת, גם אני הישנה נמצאת.
בלה שלך לא קיימת יותר בעולם הזה, כי היא לא הייתה יכולה להיות קיימת בעולם שבו אתה לא נמצא יותר, בעולם שבו מגע ידך וקול צחוקך הם רק זיכרון ישן וכואב.

כדי לשרוד את זה, אהוב שלי, הייתי חייבת לקבור אותה שם, יחד איתך, הייתי חייבת להשתנות, לא הייתי יכולה לשרוד את זה כ"בלה הישנה".

=====

כולם אומרים לי שאחרי שהשנה תיגמר אני ארגיש הקלה... ואני שואלת את עצמי, למה?!? מה עוזר לי שעוברת השנה? כי פתאום אחרי השנה אתה תופיע, והכאב, הסבל הנורא הזה - יגמר בבת אחת?!? האם בסוף השנה אני פתאום יפסיק לאהוב אותך ולהתגעגע אליך כל כך?

איפשהו אני יודעת שזה הזמן בשבילי להגיד לך שלום, להיפרד ממך, ממה שהיית בשבילי, ממה שאתה עדיין.
אני יודעת, שהכל הביא אותי לנקודה הזאת, ההתפתחות הרגשית שלי, החוזק הנפשי שלי, הכוח שלי - כל הדברים שגיליתי על עצמי ב11 חודשים האחרונים, כולם, מובילים אותי ליום הזה.

====

אהובי שלי, בעלי שלי

אהבתי אותך למן הרגע שראיתי אותך בפעם הראשונה, אהבתי אותך בכל רגע שבא אחרי.
אין אדם בעולם כולו שאהב אותך יותר ממה שאני אהבתי אותך.
ועיניך העצומות, ליבך הדומם, וגופך הקר לא ישנו את זה
הקבר הדומם עם המצבה הגדולה והקרה הזאת שמעליך, לא ישנו את זה
גם לא הימים, החודשים, והשנים שיעברו על בשרי

גם אם חיי יובילו אותי למקום שונה, גם אם בלב שלי פיתאום תתעורר אהבה חדשה, גם אם באיזושהו שלב אני אהיה שוב חלק ממשפחה אחת שלמה

גם כשיעברו להם עשרות שנים, ויהיו לי נכדים ונינים, ושום דבר ממה שהכרת כבר לא יהיה קיים

גם כשבאיזשהו יום, יקברו אותי, ועל הקבר שלי יניחו פרחים

גם אז, האהבה בלב שלי אליך לא תיעלם, לא תמחק, לא תשכח

היא תהיה בקורל, בהקדשה שלי אליך על קברך, במילים האלו

כי זה האל-מוות שלי - האהבה אליך.

 

לאהבת עולם ולנצח!

בלה
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל brose אלא אם צויין אחרת