00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

שיגרה זה רע?

המעבר מחופשה לשיגרה תמיד קשה לי. פתאום לחזור ולקום בבוקר עם שעון מעורר אחרי שיותר משבוע שלא כיוונתי אותו. לפתוח את הארון, לחפש מה ללבוש, לסגור, ושוב לפתוח, כי אני לא מצליחה להחליט מה הכי מתאים ליום הראשון כשאני חוזרת מהחופש. מצד אחד, זו הזדמנות לחפף, כי מי זוכר...מצד שני, מתחשק לי לחזור עם בגד חדש ולהשויץ שקניתי אותו ממש עכשיו בחופשה האחרונה.
להתמתח ולמתוח את הזמן במיטה, אבל לזנק בשניה. להכין קפה בזריזות. להשאיר אותו על השיש במטבח בזמן שאני מתאפרת ולא להספיק לשתות אותו. ממש לא נעים לי לאחר ביום הראשון כשאני חוזרת מהחופש. אבל אני מתנחמת כי גם ככה הוא כבר קר.
אני מגיעה למשרד מתנשפת כי עליתי בריצה את המדרגות (מזכיר לי שלא הזזתי ת`תחת מזמן). פוגשת לא מעט פרצופים מעוכים חסרי חיוניות. רק שהפעם הסיבה היא לא השחיקה, אלא מהבאסה של עוד כמה אנשים לחזור לשיגרה. אני מופתעת לגלות את זה כל פעם מחדש, למרות שגם אני לא עם אנרגיות להתחיל במיוחד...

אני מתעניינת בשלומם של חבריי לעבודה ואיך עבר להם החופש. אבל שוב מופתעת כי אני מקבלת את אותה התשובה מכולם. שהיה מעולה רק חבל שהיה כל כך קצר. אני מהנהנת להסכמה שלא יחשדו בי חלילה שאני וורקהוליקית סמויה המתחזה לעובדת שחוקה. מתחילה לארגן את המשרד מכל מה שהצטבר כשלא הייתי. מנסה לשמור כל הזמן על חזות נעימה. הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, המיילים מגיעים אחד אחרי השני, הפקס מתחיל לעבוד במרץ והלחץ במשרד גובר. אני כבר מתחילה להרגיש משהו בפנים שבהמשך עוד יתברר כהצטברות של מרירות קלה. אבל איך זה יכול להיות אני שואלת את עצמי. רק עכשיו חזרתי מחופשת בטן גב ארוכה וכבר אני מתגעגעת שוב לקצת מנוחה? ויש לי גם תשובה מוכנה לעצמי. אולי כדאי שאחשוב על חופשה קצת יותר ארוכה בפעם הבאה. אני מתחילה לחשוב על יעדים אופציונאליים. אני נכנסת לאינטרנט לקבל רעיונות, אבל אז אני נזכרת שמחכות לי עוד הרבה מטלות דחופות שאני חייבת לסיים. אני מתחילה לעבוד במרץ ונשאבת לעבודה. המחשבות על תכנון החופשה הבאה נדחות והם מאוחסנות אי שם בתודעה.

לפעמים עולה לי המחשבה איזה מסכנים האנשים שלא עובדים במקצוע שהם אוהבים, ומה שמחזיק אותם זו המשכורת בסוף החודש. איך הם בכלל מצליחים להתרכז בעבודה ולהעביר ככה יום אחרי יום? אין לי ספק שאני מרחמת עליהם. אני צריכה להיות מאושרת שאני אוהבת לבוא לעבודה ויש לי סיפוק ממה שאני עושה (טפו...טפו...).

בכלל, כל הנושא של עבודה/תעסוקה העסיק אותי לאורך שנים והעלה אצלי מחשבות עמוקות. מצד אחד תמיד רציתי לעבוד במקצוע שאני אוהבת, להשקיע ולהצליח בו. אבל יחד עם זאת לשמור על גבולות. גם תמיד ידעתי שאני לא אהיה אשת קריירה. כבר מגיל צעיר הרגשתי שמה שאני רוצה זה להיות אמא אמיתית. אחת כזו שמה שחשוב לה זה בית ומשפחה. להשקיע בגידול ובחינוך הילדים ולא בעבודה ובקריירה. לא שאני נגד נשים קרייריסטיות ,להיפך. אני מאוד מעריכה נשים שמצליחות לגדל ילדים וגם לנהל קריירה תובענית. רק שפעם וורקהוליק היתה תכונה גברית והיום כבר יותר ויותר נשים נדבקו בה. נכון שלא כל מי שעסוק בענייני עבודה הוא הופך בהכרח למכור, אבל אם לא מקפידים ולא שמים לב, נשאבים לתוך זה ומהר מאוד שוכחים שיש לנו עוד תפקידים בחיים, לא פחות חשובים. כמה חבל שיש נשים השוכחות שיש להן תפקיד חשוב ומרכזי בתא המשפחתי, ושהן צריכות להקריב קצת יותר לטובת הילדים. מה שלא יהיה, גם ככה כולנו מסתובבות עם רגשות אשמה שאנחנו לא מקדישות מספיק זמן בבית, וככל שהעבודה יותר תובענית ככה מתגברים התסכולים.  

למי שלא מבין, אז ה"ג`אגלינג" שאנחנו עושות בין בית לעבודה, מהרגע שאנחנו הופכות להיות אימהות, חיוני לנו מאוד כדי לשמור על שפיות. דווקא המקום הבטוח והיציב כל כך כמו התא המשפחתי, לפעמים יכול להוציא אותנו מדעתנו. לבשל, לכבס, לקפל, לנקות, לגהץ, לסדר, לארגן, להסיע לחוגים, לחברים, לקופ"ח, לאסיפות הורים. לקנות ציוד לביה"ס, לקנות תחפושות ומשלוחי מנות בפורים, טנא בשבועות, שקיות ומתנות בימי הולדת, לעזור בשיעורי בית, מבחנים, לקרוא סיפורים. כמובן לא לשכוח את כל הטקסים המתמשכים לפני השינה כשהזאטוטים עוד קטנים. מסתבר שהרבה מאוד מוטל על כתפינו העדינות...שכחתי משהו? אה...כן, הכי חשוב, זה להישאר תמיד רגועה, רעננה וחיונית. אז אחרי כל זה שלא נפרגן לעצמנו איזו חופשה מתקתקה??

לסיום, העולם מתחלק לאלה שאוהבים שינויים ומעברים, וכאלה שדבקים בשיגרה המוכרת והנוחה. אז באיזה צד אתם?

                                                                        להשתמע, אביבה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת