00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

מאי-יוני 2011 (חלק רביעי) - דבורה ומשה מקימים משפחה

את הקטע הבא כתבתי בסוף מאי והוא היווה את הטריגר, הסופי, האחרון והמוחלט לפתיחת הבלוג הזה....
התלבטתי היכן לשבץ אותו, כי היצירה הזו, ארכה מאמצע מאי עד המחצית השניה של יוני, והיא בכלל לא יצירה שלי....

 

חדר להשכיר
או: איך נושלתי מחדר העבודה שלי.
מאי2011

קולות ציוץ, קולות שריקה, נקישות, געייה(?), שירה נהדרת. אלו הן הציפורים היפות שעפות ליד ביתי.
ויום אחד, עשבים על אדן החלון בממ"ד. הן בונות קן.
היסוס. האם להשאיר? לסלק? לא רוצה לסלק אבל כל השנים  שמעתי שזה לא טוב, כינים, פרעושים...אבל זה לא יונים...מה עושים?
הולכת לפורום בתפוז. שואלת שאלה ודי מהר מגיעה התשובה. כולל תמונה. המשיב יודע בדיוק על איזו יפהפיה אני מדברת.
אני לא נוקבת בשמה כי יש כאלה שלא אוהבים אותה. "היא מין פולש" אמרו לי. "לא אוהבים אותה".


"מין פולש".....

אתם באמת חושבים שבארץ רחוקה ישב הגנרל ציפורי בחמ"ל שלו, לרגליו הצהובות מפת העולם, וניהל את השיחה הזו:

...."אז לאן ניפלוש הפעם? ציף, רעיון למישהו ?"

עונה לו סגנו רס"ן ציפורסקי:" צ'מע המפקד, ציף ציף, מה דעתך...אולי למזרח התיכון? מזג אוויר לא רע, נחמד שם".

הגנרל ציפורי מביט בו במבט רציני, העיצות של ציפורסקי טובות בדרך כלל. "איך למזה"ת, זה רחוק, וגם.. מה יהיה אם ירגישו? סתם ניקח מדינה וניפלוש אליה?"

ציפורסקי , שמכיר היטב את ענייני העולם, בעל תואר באסטרטגיה וצפרות עונה בבטחה:  "תשמע, יש שם מדינה קטנה, שממילא כל מי שסביבה רוצה לפלוש אליה, אם נצטרף גם אנחנו, אף אחד לא ישים לב".

הגנרל צ. חושב רגע ובקולו הרוגע אומר לסגנו: "תכין תכנית פלישה מסודרת",  לוחץ על כפתור האינטרקום ואומר":" ציפי, תכיני לי קפה בבקשה ואז תשיגי לי את ראש הממשלה, אנחנו יוצאים לפלישה".

 

זהו שלא.
איזה חכם החליט להביא לצפארי ציפורים מסוף העולם.
הביא.
הן עשו את מה שציפורים עושות הכי טוב.
עפו.
קיננו, הטילו, בקעו,...התרבו.
אז לא לאהוב אותן בגלל זה??
אני דוקא לא אוהבת את ההוא שהחליט להוציא אותן ממולדתן ולדחוף אותן לכלוב ברמת גן.

ועכשיו הן מקננות אצלי על אדן החלון ואני משתדלת לא להפריע.
6 ביצים כחולות, קטנות, יפהפיות.  דבורה ומשה (במילרע) דוגרים עליהם במשמרות.
הכי אני אוהבת לתפוס אותם בזמן החלפת המשמרת ("צ'מעי דבורה, השארתי לך את העיתון, יש כמה הגדרות בתשבץ הגיון שלא ידעתי לפתור, תראי אולי את תדעי".. ויש על יד גם פרורי ביסקוויטים, מצאתי על איזה מרפסת אז שמרתי לך.")

הגוזלים לא נולדים כולם יחד. הם בוקעים מהביצים לאורך מספר ימים. כך אמא ואבא יכולים לתת את מלוא תשומת הלב לקטן ביותר. 
כבר יש ציוצים. הם מכוערים. נראים כמו...משהו ורוד /חום. עם פה צהוב ענק! עומדים שלושתם, ואח"כ ארבעתם, עם המקור העצום כלפי מעלה. אמא ואבא מביאים כל הזמן אוכל טעים.

היום ראיתי שוב, הם עדיין מכוערים. אבל קצת יותר גדולים או יותר נכון, קצת פחות זערוריים. ויש להם כבר אח אחד או שניים שרק בקעו מהביצים . ורודים כעורים מתוקים... בעוד כמה ימים גם הם יהיו פחות זעירים . אח"כ יהיו נוצות, ושיעורי תעופה.

אני אוהבת אותם!

 

 

זה היה אז, מאז הם גדלו, ועפו מן הקן ואני נשארתי עם חמימות נעימה בלב. לפעמים כשציפורים כאלה עפות ליד החלון או המרפסת שלי, נעמדות ומצייצות, אני תוהה אולי אלה הם משה (במילרע), דבורה, או הילדים שנולדו אצלי.

והנה, מקבץ תמונות, לא קצר בכלל, של הנשיונל ג'אוגראפיק שהיה לי על אדן החלון.
 

הביצים הכחולות היפהפיות....

 

מוסתרות היטב בין הענפים....



משה (במילרע) ודבורה דוגרים. כאמור הם מתחלפים בדגירה.
הם לא ממש אוהבים שאני נכנסת לחדר.... מזל שזה חדר העבודה ולא חדר השינה למשל.

ויש להם מה להגיד....


 


"היי, שוב את נכנסת לחדר? לא הבנת שעכשיו הוא שלנו??"

 

ואז הגוזלים בוקעים מהביצים היפהפיות. בכל יום או יומיים תינוק חדש.
תראו איזה יופי הקן עגול ומגן על הקטנים.

והנה הם...הקטנטנים...כל כך כעורים וכל כך חמודים...

הפה הצהוב הענק מבקש אוכל, אמא ואבא מביאים ממנו בשפע וגם שומרים כל הזמן.

על המשמר ביולדות א'....


 

בסדר, הבנתי משה (במילרע), לא צריך לצעוק עלי, לא נכנסת יותר לחדר....
רק אם ממש מוכרחה....


ה"פסיקים" הצהובים אלו הם הפיות שלהם. עצומי מימדים בהשוואה לגוף הזערורי..

"אז אנחנו לא כל כך יפים, סבלנות, אנחנו עדיין ערומים לחלוטין..."


עוד יומיים חולפים....



 

וחולפים להם עוד ארבעה ימים, העיניים עדיין עצומות, והפה...ענק.




"שוב את? מה את נכנסת לכאן? בסדר, בסדר, אבל בשקט. ואל תדליקי את האור. הם ישנים".....

ועוד יומיים חולפים, ומתחילים כבר להבחין שמדובר בגוזלים של ציפורים...


"היי, מי את? תראי, פקחתי את העיניים...אחי הקטן עדיין מנסה..."




"אני לא יכולה לצאת ככה מהיולדות, יש לי תור לריקי הפדיקוריסטית..."


 

עוד יום חולף,
"עכשיו אנחנו כבר ממש חתיכים, נחים לנו בשלווה בקן"




ועוד כמה ימים...ויש לנו כאן ציפורים...


אבא משה-(אתם כבר יודעים...) ואמא דבורה עומדים על החלון שממול ומשגיחים.
הגוזלים כבר גדולים ונשארים לבד בקן. הבכור כבר הולך על אדן החלון(!) ומנסה לעשות תנועות עם הכנפיים.
על החלון ממול אני שמה הפתעות. פיסת לחם קטנה, חתיכת פרי, העיקר שאבא ואמא "ימצאו" את זה ויביאו לקטנים.


מנוחת צהריים ביולדות, בימים הקרובים יהיה שעור תעופה ראשון. מסתבר שגם אחרון. השובבים לומדים מהר את ה"קונץ" ו..מתעופפים כאילו יש להם ותק בתעופה.
בלי צ'ק 5, בלי צ'ק 10....ככה, ישר לעניינים.
אבל בינתיים...ששש... הם נחים ואני, לא מעזה להפריע.
אתמול אחד מהם כעס עלי...



"זהו, אנחנו כבר גדולים, בשלים לעוף.... תודה חתולי על בית היולדות. כנראה שנחזור בשנה הבאה....."



איזו מתיקות, כל כך חבל שאי אפשר ללטף ולערסל אותם. הייתי רוצה לתת להם נשיקה על הראש....
מה זה חתולי? העין...נרטבה קצת...גם השניה....
כן, היה מרגש. מאד!

 

 יש לי סרטונים קצרצרים. בקרוב אני מקווה לדעת איך מעלים אותם לכאן. ואז תקבלו הודעה על כך, כמובן.
ממליצה לצפות עם רמקולים פתוחים, אפשר לשמוע את הציוצים.

וברוח הדברים, נגיעה פיצפונת של סקראפ, תמונה מסדנא בקומונה "מקום קטן ליצירה", הכנת שובכים. שלי הוא האמצעי..זה ש(עדיין) לא גמור...


 





 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

107 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת