00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

עוד חוזר החיוך

21/10/2011

בשבוע שחלף מיום ההודעה עד הביצוע, החלטתי שעדיף לשתוק. לשמור על פרופיל נמוך ולחכות. עוד לא לכתוב על זה כלום ולא להביע יותר מידי התרגשות. אולי אלו ציפיות העבר שהתנפצו לרסיסים, אולי זוהי התקווה והאמונה ש"ככל שנדבר על זה פחות, כך זה יעבור 'חלק' ובטוח יותר". אולי כדי להיות שותפה ולכבד את השקט שהם צריכים עכשיו. ואולי, אולי פשוט לא מצאתי את המילים הנכונות לביטויי התרגשות כנים, מתוך כל אלה הקיימות לי במאגרים של הנפש.

גם אני הייתי חיילת כשהוא נחטף, וגם אני התעוררתי בבוקר יום שלישי האחרון עם פרפרים בבטן. בין ציפייה ותקווה, התעורר שוב אותו חוסר סבלנות רועש, שרצה לשוב להתפרע אחרי שבוע שלם של שתיקה ממושכת והתרגשות אילמת. "רק תמונה אחת!", הוא יצא להפגין בצעקות, "רק תמונה אחת! חיוך אחד של חופש ואעזוב אותך במנוחה!". אחרי אותה תמונה הוא באמת נאלם, ונתן לדמעות של אושר להחליף אותו.

עברו עוד יומיים שלמים מאז, בהם חלונות, מסמכים ועוד חתיכות נייר פזורות התמלאו במילים ובמחשבות. ניסיתי לאגד את כל אלה למשפטים שלמים בעלי משמעות ורגש, אך מרוב מילים, טבעתי. ושוב שתקתי. כדי להתרגש וכדי להבין שלא מדובר ב"עוד חלום שעוד רגע אתעורר ממנו" (ואלוהים עדי למספר הפעמים שחלמתי שגלעד חזר הביתה...).

 

ביום שלישי האחרון, נזכרתי ברגע הקטן ההוא מלפני שלוש ומשהו שנים. עליתי במעלית לעוד יום עבודה במשרד. אל אותה מעלית נכנס נועם שליט. החנק בגרון שלי היה כואב כל-כך כאילו הרגשתי את הכאב מתוכו ולו לרגע. הרצון לחבק את אותו אדם עצוב שראיתי מולי היה חזק כל-כך.

והמילים? גם אז לא היו לי ולא בכל הפעמים בהם ראיתי אותו. מה כבר יש לומר ("בוקר טוב?", "מה שלומך?" כן בטח...), או להוסיף שעוד לא נאמר לאותו אדם עצוב וכבוי? מי בכלל תיאר או שיער שיעברו עוד שלוש ומשהו שנים עד שהוא ישוב לחייך.

 

אביב גפן כתב אתמול ב"ידיעות אחרונות" שהוא גאה בישראליות שחזרה אליו. שי גולדן כתב ב"מעריב" על נצחון השפיות את הטירוף. ולא היינו כחולמים כי אם לרגע אחד, היינו חיים.

ברשותם, אני אצטרף בשתיקה למילותיהם ואתלה על פניי חיוך גדול של אושר, גאווה ואנחת רווחה.

השבוע האנושיות ניצחה והשאירה את כל השאר הרחק מאחור. החזרנו לעצמינו ויותר חשוב- לגלעד ולמשפחה שלו את האפשרות לחיות, להגשים חלומות ולחייך. סוף-סוף אפשר לשוב לחייך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת