00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

אכול כפי יכולתך!

בלוג אקשן דיי תפס אותי בעיתוי לא מוצלח. הנושא המרכזי הוא מזון ואני בתקופה של דיאטה. גם ככה קשה לי לעבור את תקופת החגים כשצריך לספור קלוריות. יחד עם זאת הצבתי לי אתגר להצליח לכתוב על אוכל מבלי להתפתות ולגשת למטבח.

כנושא לכתיבה לא נראה לי שחסר על מה לכתוב בהקשר הזה. אוכל הוא הבסיס לקיומנו ואין מישהו שלא אוהב לאכול. כל אחד והעדפותיו הוא. במיוחד כשאנחנו חיים בתקופה של שפע והמדפים בסופרים מלאים בכל טוב ובמבחר גדול. אנחנו כל הזמן עסוקים באוכל. יש לנו את תקופת החגים שבהם אנחנו נוהגים לאכול את מאכלי החג, עם כל הטקסים מסביב לשולחן והארוחות המשפחתיות. שלא נדבר על יום העצמאות שהתווסף והפך להיות חג המנגלים, כך שאם לא אכלנו מספיק בבית נמשיך על הדשא בפארק. ריבוי העדות יצר אצלנו מגוון גדול ועשיר במיוחד במטבח הישראלי. היום כבר כמעט ואין דבר כזה אוכל אשכנזי או ספרדי. בכל מטבח אפשר למצוא קוסקוס וסיגרים או גפילטע פיש וצימעס. הישראלים אימצו גם בשמחה מהמטבח הערבי והים תיכוני ובמסעדות היום אפשר למצוא סחלב, מלבי, לביבת עיג`ה ועוד. אני לא אתחיל לפרט כאן מה העדפות מזון שלי, כי זה בטח לא יספיק להכיל פוסט אחד...אבל בכל מה שקשור למאכלי החגים המסורתיים, אני תמיד מקדימה את המאוחר. בסוכות כבר מתחילה לחפש את הסופגניות, והרבה לפני פסח דואגת לסטוק של מצות...

אם לא שמתם לב אז אצלנו תרבות האכילה קצת התקלקלה, אם אפשר לקרוא לזה ככה. בעידן של היום האוכל הפך מצורך קיומי לתרבות של בילוי ופנאי. בימי שישי בבוקר למשל, הבילוי הפך להיות אכילה במסעדה. אנשים יוצאים מהבית לשבת בבית קפה או מסעדה כדי לאכול. הם גם לקחו ברצינות את הנאמר:..."בבוקר אכול כמו עשיר"...והם מתנפלים על האוכל כאילו שלא אכלו שבוע ימים. המסעדות יוצאות בשלל מבצעים של עיסקיות כדאיות וקוראות לזה "אכול כפי יכולתך".  התפריט מגוון ומתחילה תחרות מי מספיק לאכול כמה שיותר, בכמה שפחות זמן...ואחר כך עוד מתפלאים שהם סובלים מבעיות עיכול!! אני חייבת להגיד שההתנפלות הזאת דוחה אותי ואני נמנעת מללכת בימי שישי למסעדות בכלל, ועם מבצעים במיוחד. הייתי פעם אחת וזה הספיק לי!! ראיתי גם כאלה שלוקחים איתם את הילד ולא שוכחים לצעוק עליו לקחת צלחת ולהעמיס עליה כמה שיותר. האבסורד הוא שאותם הורים רוצים לחנך את הילדים שלהם לאכול נכון, אבל מופתעים אחר כך כשהילד או הילדה מפתחים בעיות השמנה או הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות. אבל אם חשבתם שבזה נגמר הענין והם יוצאים שבעים ומדושנים...נדמה לכם!! אנשים יוצאים משם הביתה עם מגשיות עמוסות בשאריות, כי הרי בכל מסעדה שמכבדת את עצמה, יש היום שירותי טייק אווי ומשלוחים...  

מה שנכון...במקביל התפתחה היום גם מודעות גבוהה לאוכל מזין ובריא ויש את האחרים שמשתדלים להתרחק מג`אנק פוד. למרות שאין לי שמץ של מושג למה קוראים לזה "זבל", כי אותי תמיד לימדו שאסור להגיד איכס על אוכל. אין כמו המבורגר, פלאפל, או סתם סנדביץ באגט על הדרך...במיוחד כשאתה רעב ולחוץ בזמן. יש גם את כל הפלצנים האלו שלא נאה להם לאכול אוכל רחוב, הם תמיד יעדיפו להשויץ שקבעו תור לפני שנה, לאכול ארוחת שף או סלב במסעדת גורמה יקרה...אני אישית לא מבינה את הצורך בחוויה הזו...אבל ניחא...גם קשה לי להבין איך אנשים הופכים להיות צמחונים או טבעונים? השניצל במקפיא של הסופר נראה לי נקי, חתוך ומזמין. בעוף או בשר יש כידוע ויטמינים חיוניים וממש לא מעניין אותי שיום קודם שחטו את התרנגולת כדי שתספק לי אותם.

אבל הצרה האמיתית שלנו היא, כשסיימנו סופסוף את הארוחה ואנחנו שבעים עד אפס מקום, אנחנו עוברים להתיישב מול הטלויזיה בסלון, ואז כל הערוצים משדרים תוכניות בישול, שרק גורמות לנו לרוץ לחזור למטבח, כי הם פותחות לנו שוב את התיאבון...

 סדנאות וקורסים נפתחים בזמן האחרון בכל הארץ. מדורי האוכל בעיתונים ובאינטרנט מוצפים בביקורת על מסעדות טובות ומשלבים תמיד גם מתכונים. אנחנו חיים בעולם גלובלי ומביאים איתנו מאכלים מכל העולם. אסייתי, הודי, פרסי, ואפילו אתיופי, בוכרי ועוד`.

לסיום, אמא שלי (למרות שלא היתה פולניה) דאגה להזכיר לי תמיד כשהייתי ילדה, כשלא רציתי לגמור את כל האוכל מהצלחת...שבקמבודיה יש ילדים רעבים שאין להם מה לאכול. בתור ילדה רגישה נבהלתי וחיסלתי מיד את כל השאריות...אז אני לא יודעת להגיד לכם אם זה משפט חינוכי או לא...מה שבטוח שאני לא נידבתי את האינפורמציה הזו לילדים שלי בזמן הארוחה... 

אז עכשיו תסלחו לי, כי נהייתי רעבה ואני נאלצת לפרוש להכין לי משהו לאכול...

                                                    בתיאבון

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת