00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

אבא הורג חייטים


לאחר שפרופ'  שכטמן מהטכניון זכה בפרס נובל, התראיינו הוא ובני משפחתו בטלביזיה. נדמה לי שאחד מבניו אמר, כי אצלם בבית משמעות "חינוך חובה" היה לסיים אוניברסיטה.עכשיו, פרופ'  שכטמן  העביר את משנתו זו מביתו בכרמל כשהוא חוקר בטכניון, וגברת שכטמן מצידה היא פסיכולוגית בעלת תואר פרופסור ומלמדת באוניברסיטה. אין פלא שהם תכננו לילדיהם את הטוב ביותר, וכפי שנדמה לי (כחברי צוות במוסדות הללו) גם חינם.

לא יכולתי להימנע מהשוואה מתבקשת: גם מההורים שלנו קיבלנו, אחי ואני, חינוך דומה – "אתם תהיו הכי טובים ותגמרו לימודים באוניברסיטה”.

אלא שהדבר היה כשלושים שנה לפני שילדיהם של השכטמנים נולדו. הוריי גרו אז בבדון במעברה, ללא מים וחשמל, והם עצמם סיימו רק בית ספר יסודי במולדתם הישנה. לנו לא הייתה אפשרות ללמוד חינם, אבל יכולים היינו, או יותר נכון, חייבים היינו להצטיין כדי לקבל מלגות.

אבא היה חייט עצמאי בחו"ל. בארץ היו זקוקים בשנות החמישים המוקדמות לעובדי כפיים ולא לחייטים סאלוניים. אבא חיפש עבודה זמן רב, עד שנשכר לעבוד אצל חייט הונגרי מתנשא,מר קירש. אבא, איש צנוע, ללא מרפקים, עבד שעות רבות כל יום, וקיבל משכורת שבועית זעומה. כשגדלנו מעט שאלנו את אבא איך נממן את הלימודים שלנו. אבא אמר: "אנחנו נסתדר,ואם יהיה צורך להרוג – אני גם אהרוג בשבילכם”. יש לדעת שאבא היה איש טוב לב במיוחד, סבלני, מלא רוך ואהבה,ולכן האמירה הזו הייתה מצחיקה במיוחד. אמא , שהייתה עקרת בית, אמרה מיד כי גם היא תשתתף בהוצאות, והציעה לעבוד בכביש. אמא לא וויתרה על אמירה מצחיקה אם נקרתה על דרכה (יש במשפחה מישהי דומה לה). אבא אמר לה "אל תנצלי הזדמנויות!”

לא ידענו שאבא יהרוג אנשים, אבל יצא שהוא הרג גם הרג.(דבר שלפי ידיעתנו פרופ' טרכטמן לא נאלץ לעשות).

כאשר טומי'קה סיים את הצבא (ואני הייתי בשירות סדיר) מעסיקו של אבא קירש, נפח את נשמתו בהתקף לב אלים. לאבא לא הייתה ברירה, והוא פתח בית מלאכה משלו. אבל אבא לא היה כריזמטי, הוא לא נשק לידי הגבירות ולא נקש בעקביו מולן. ובוודאי לא החמיא לגברות עם חטוטרת על גזרתן המעולה, כפי שקירש עשה בכישרון. וכך ישב אבא בבית המלאכה שלו, חילק עם חתולי החצר את האוכל שאמא שלחה איתו ועישן בלי הפסקה.
אבא הבין כי בעירנו לא תהיה לו תעסוקה רבה. הוא נסע ליצרני בגדים בתל אביב, שרובם היו ממוקמים ברח' אלנבי, ואכן חזר עם הזמנה גדולה לתפור בגדי קונפקציה. מר לייבניץ היה אדם ישר. "טקסי אביב" היה מביא לאבא את הבדים, ובאותה דרך אבא החזיר את הבגדים המוכנים. פעם בשבועיים אבא נסע לת"א לקבל את שכרו במזומן. הוא ישב עם מר לייבניץ שתו קפה ביחד והייתה ביניהם סימפטיה. באחד הימים לייבניץ לא שולח את טקסי אביב. אבא מתקשר לשאול מה העיכוב. מרת לייבניץ מייבבת בטלפון: לייבניץ החליק במדרגות ושבר את מפרקתו. אבא הלום. הגב לייבניץ אומרת לאבא "אני יודעת שפרנסתך תלויה בנו, והילד המסכן באוניברסיטה, אני אפנה אותך לסיטונאי בכר, שהוא אדם הגון למרות שהוא מתחרה, והוא זקוק לעובדים.” שזה יפה מאד מצד אלמנה שבעלה שבר זה עתה את מפרקתו.
אבא פוגש את בכר – איש נעים ממוצא תורכי. אבא לומד מהו קפה טוב ומנסה לשחזר את טעם הקפה של בכר, אבל במטבח של אמא שלי לא קורים נסים אף פעם. הקפה שמר בכר שולח הופך לנוזל דלוח, שגם כלב משוגע לא ישתה.
אבא מספר לבכר, שעכשיו הוא צריך לשלוח גם בת לאוניברסיטה. בכר מבטיח "כל זמן שאני חי תהיה לך עבודה והכנסה קבועה ואל תדאג לכלום”. למעשה, גם אני מכירה את בכר והוא מציע לי לדגמן את דגמיו בתצוגות אופנה לקניינים, כי בתור תורכי הוא אוהב תחת קצת גדול והוא מוכן להרחיב בשבילי את החלק התחתון של השמלות והחליפות. אני מסרבת וחבל, הייתי יכולה לכתוב ברזומה שלי שהייתי גם דוגמנית. (מבלי לרמוז כלל על התחת הגדול, שהיה עליי כבר אז, ומאז התפתח בלא עין הרע למימדים של נושאת מטוסים רוסית).

בקיצור, ולמה להרחיב, שלושה שבועות אחרי שאבא שתה את הקפה הראשון אצל מר בכר, מר בכר שואף לריאותיו פיסטוק חלבי מלוח,מקבל דלקת ריאות קשה שמסתבכת בבית חולים עד ד'לא ידע, ואז הוא מת בחרחור, למרות שגופו ארוז בריאת ברזל.

אבא ממש מתאבל. וכמובן דואג לפרנסה. עבודתו הטובה והאמינה של אבא, עושה לה שם בקרב הסיטונאים ברחוב אלנבי, ואבא מוזמן למשרדם של דוד ובניו, ושם פוגש גם את אשתו העמלנית, פייגה, שהיא בת עירו של אבא מהמולדת הישנה. מה יש לומר, הקליק הוא מיידי ואבא חוזר עם כמות עבודה עצומה. מאחר שאני בחופש מלימודיי, אני הולכת לעזור לאבא בגיהוץ. אבא מאכיל את החתולים שעומדים בשורה בחלון ומהרהר לו בקול "תשמעי, אני דואג לבריאותם של דוד ושל פייגה”. "מה, הם חולים?” אני שואלת. "לא, אבל יש לי הרגשה רעה שאני מביא איזה מזל רע לאנשים האלה, שניים כבר מתו...”
כמובן שאני מספרת בבית לאמא ולטומיקה איך אבא מחסל את החייטים, ואנחנו משתוללים מצחוק "מסכנים, לא יודעים שהם הביאו על עצמם את מלאך המוות”. אמא, עם חוש הומור של מיזנטרופים מציעה מיד הימור – אמא, טומי'קה ואני שמים סכום כסף, ומהמרים כמה זמן נותר לדוד לחיות. מי שיהיה הכי קרוב לאמת יקבל את כל סכום ההימור.

אבא לא יודע כמובן על ההימורים בביתו (ובכספו). אמא זוכה בהימור (חודשיים), שאז דוד נדרס למוות על ידי אוטובוס ברחוב אלנבי, כשהוא מועד ונופל תחת הגלגלים, ובידו הקופסה שהגיעה מ"מוניות אביב" מאבא.
אבא מתכנס למחשבות עמוקות. הוא לא מוכן יותר להמית אנשים, וחושב להחליף מקצוע. אבל הוא כבר מבוגר, הוא כבר לא יהיה זמר אופרה כפי שרצה להיות, ועדיין צריך לפרנס את אמא ולשלם לילדים את "חינוך החובה”.

לאחר שבועיים של אבל אבא מתעשת ויוצא לתל אביב למצוא את הקורבן הבא. הוא מסתכל על השלטים של הסיטונאים, הוא חס על חייהם, אבל לבסוף נכנס לבית מלאכה ענק, שאותו מנהל קורט נויהאוזן, ייקה נכבד, לבוש היטב ונעים דיבור. קורט נראה במצב בריאותי מצויין, אבל אבא דואג. הוא קיבל עבודה, חזר הביתה ואמר בעצב "חבל, היה אדם נחמד ובריא”. "מה, הוא כבר מת?!” אנחנו מזדעזעים. "עדיין לא," אבא אומר.
.
אחרי שבוע העיתונים מלאים בסיפור שערורייתי – מאהבו של חייט מפורסם ירה בו על גרם מדרגות ביתם, מפני שחשד שהחייט בוגד בו. שמו של החייט נשאר חסוי, אבל אבא ידע: זה היה קורט.
אז פשטה בקרב סוחרי הקונפקציה באלנבי האגדה האורבנית הזו: יש חייט מחיפה שמגיע מדי פעם לעיר וכל אדם שנקרה בדרכו מת. הועלה חשד שהחייט מחיפה היה המאהב הנסתר של קורט, שבגללו החבר הרג אותו.
אבא ששמע על כך אמר "מילא, שאני הורג חייטים, אבל לחשוב שאני בוזי?!”

בהונגרית "הומו" הוא "בוזי" (בסלנג) , כן, דומה לבוז'י אבל בלי השפיץ בזין.

אבי מילא הבטחתו עד תום: טומי'קה ואני סיימנו את "חינוך החובה" שלנו. ואבא זכה לראות אותנו מצליחים בקריירה שלנו.

אני מקדישה פוסט זה לזכרו של אבי אהוב לבבי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

102 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת