00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

מ... עכ...שיו!

24/10/2011

קודם כל- הבהרה: אני מאוד שמחה על כך שגלעד שליט אכן, ככל הנראה, בדרך הבייתה. כשמיהרתי לצאת לאנשהו ביום שלישי השבוע, ושמעתי ברקע לחישות על חתימה של עסקה סופית, הרגש ששלט יותר מהכל היה אושר... כן... גם אלה מאיתנו שחושבים כי לחתום על העסקה הזו זה בגדר פשע נגד המדינה- מאושרים עד אין קץ על חזרתו של שליט למדינתו ובעיקר למשפחתו.

ועתה, אחרי שכבר אין טעם לצאת חוצץ נגד אישור עסקה שכבר אושרה, נחתמה והחלה לצאת אל הפועל, נותרנו רק עם השאלה הגדולה שמרחפת מעלינו: מה עכשיו?
מה עכשיו מבחינת אותם מחבלים שישוחררו, יתקבלו כגיבורים, ירימו את המורל בקרב ארוגני הטרור, יסללו את הדרך למעריציהם שכל רצונם יהיה לחקות אותם וללכת בדרכם, יראו שליחות מאללה להמשיך הם עצמם במלאכת הקודש שלהם- טרור נגד אזרחי ישראל?
מה עכשיו מבחינת אותן משפחות שכולות,ששניה אחרי שאיבדו את יקירהם קיבלו המון חום ואהבה, נאומים חוצבי לבבות על אי מנוחה של אף אחד עד שרוצחי בני משפחתם לא ירקבו בכלא? אלה שאיבדו את אהוביהם הקרובים ביותר רק כי הם אזרחי ישראל? אלה שחיים יום יום עם השכול והאובדן? אלה שהבטחנו להם שכולנו איתם?
מה עכשיו מבחינת כל אותם חיילים שהתגייסו, מתגייסים ויתגייסו בעתיד- רק כדי לגלות שדמם הותר? שיודעים עכשיו כי הפעולה אליה הם יוצאים, זו שאמורה ללכוד מחבלים, מרצחים ורבי מרצחים, זו שבמהלכה הם עלולים להפגע או אפילו לההרג- היא בעצם עד להודעה חדשה... זמן החיים שלה הוא עד החטוף הבא. העסקה הבאה.

בטירונות שלי, אי שם בשלהי אוגוסט 05, עברתי לא מעט הכנות. הכנות גופניות, הכשרות, לחימה, ירי... אתם יודעים.. הכל. עדיין, אחד השיעורים שנחקקו בי הכי עמוק, הותירו בי הכי הרבה רושם ופשוט מאוד השפיעו עלי הכי הרבה- היה דווקא תדריך משמעות המדים. בכך שאני עולה על מדים, כך טענה המ"כית, אני הופכת למטרה. מטרה חיה ויוקרתית מאוד עבור כל מי שרצונו הוא לפגוע במדינה שלי. בכך שאני עולה על מדים אני מתחייבת כלפי המדינה להגן עליה ככל שרק אוכל, ולהגן עליה מפני מי? מפני אותם אלו שרוצים לפגוע בה, אותם אלה שיעשו הכל כדי לפגוע בי.
בפעם הראשונה בחיי נאמר מפורשות דבר שבעצם... מאוד ברור מעצם הגדרתי כחיילת, ידעתי אותו מגיל אפס בערך כמו שידעתי שאני הולכת להתגייס- בכך שאני עולה על מדים אני מתחייבת לחרף נפשי על בטחון ישראל. נשמע בנאלי, ואני בטוחה שהרוב לא יבינו בכלל מה אני רוצה, מה מיוחד פה... אבל היה זה רגע מכונן בחיי. רק שם, כשאמרו לי במפורש "תפקידך כרגע הוא להגן עד מוות", רק שם הבנתי במלוא מובן המילה מה זה להיות חייל.

חלף הזמן, פשטתי את מדי, ומפלצת הספגטי המעופפת יודעת כמה אירועים משמעותיים עברו עלי בצה"ל, הטירונות נראתה רחוקה שנות אור ממני כשיצאתי מהבקו"ם עם תעודת השחרור. ועדיין, אותו השיעור שעברתי אז משפיע עלי עד היום. הוא עדיין רלוונטי כי כמו שאז הבנתי לגמרי מה המשמעות של להיות חייל- ככה אני מבינה עכשיו מה המשמעות של להיות אזרח. ובעיקר מה ההבדל בין השניים.

גם אזרחי מדינה רוצים להגן עליה, לכולנו יש מן גאוות יחידה כשקרנה של המדינה עולה בעולם וכולנו כועסים בשמה, מגנים עליה בדיונים, ומנסים באופן כללי להוביל אותה בדרך הכי טובה שאנחנו יכולים. כן, החל מבחירות וכלה בחיי המדינה ביומיום, רובנו המוחץ אוהבים את ישראל, מבינים שגורלה הוא גורלנו וכנגזרת- עושים כל שיבכולתנו כדי לעזור ולדאוג למדינה. ואין שום דבר שמייצג דאגה למדינה כמו חיילים. אותם הילדים החמודים שכולנו כל כך אוהבים ולשלומם אנחנו כל כך חרדים- מה לא נעשה בשביל להגן עליהם?
ופה קבור הכלב. כאן חייבים להבין את תפקיד החייל לעומת תפקיד האזרח. חיילים נועדו בכדי להגן על אזרחי המדינה. לא להפך. אנחנו, בתור אזרחים, יכולים ואפילו צריכים לדאוג להם, לספק תנאים מצויינים לחיילים שלנו, לעזור, להתנדב... כן... כמובן. ברור... אבל לא להגן עליהם. הם אמורים להגן עלינו.

בישראל, בניגוד למקומות בהם אין חובת גיוס, זה דווקא מסתדר יפה. מתוך הנחה שכולנו (אמורים לפחות) מתגייסים לצה"ל ומרצים את זמננו בתור חיילים- על כל המשתמע מכך- הקפאת חיינו האישיים, עיכוב המשך דרכנו הקרייריסטית, שכר עלוב, בגדים מחרידים (טוב... לפחות לבנות) ו... כן... הפיכתנו למטרה- הנטל הזה אכן מתחלק יפה מאוד בקרב כולנו, ואפשרי בהחלט לחיות את חיינו האזרחיים בשקט עם הידיעה שעשינו את שלנו. האחים שלנו עושים את שלהם. הילדים שלנו יעשו את שלהם... וכן הלאה. זה לא שבהיותך אזרח אתה הופך לאי שמנותק מכל המערכת הזו. ממש לא. אבל אתה אזרח.

אחת הטענות שאותי, אישית, הכי הצחיקו בדיוני שליט סוערים שערכתי היתה "טוב, אולי את צודקת ב100% בהכל... אבל עד עכשיו היה מן סטאטוס קוו שאנחנו משחררים מחבלים תמורת חטופים.. אז.. אי אפשר עכשיו להפסיק... צריך קודם כל להחזיר את הילד הבייתה, ואז אפשר לומר שמעכשיו והלאה אנחנו לא משחררים יותר."
ולטענה הזו בדרך כלל היו מגיעים רק האינטיליגנטים ורק אחרי זמן לא מועט של ויכוח, וכשכל טיעון קלוש נפל על ידי טיעון לוגי (זה בכלל נדיר שאנשי האמוציונאל הסכימו להקשיב ללוגיקה, כן? אני אומרת את זה עם כל ההערכה שבעולם!) ואני מוכרחה להודות שבשלב הזה היו נעתקות המילים מפי, ולא יכולתי שלא לחייך. מה? אתם... רציניים? נראה לכם באמת שגלעד שליט כגלעד שליט הוא האישו פה? לא... צר לי... באמת. האישו פה הוא חוסר הבנה של תפקיד החייל ותפקיד האזרח ומי מהם אמור לסכן את חייו עבור מי. כשגלעד שליט יחזור, ואריק מושנסקו ייחטף- אתם תגידו בדיוק אותו דבר "עד עכשיו שחררנו, איך אפשר לא לשחרר גם עבורו?" וכן הלאה וכן הלאה בלופים אינסופיים. אם מחליטים שלא להכנע לטרור ולא לשאת ולתת עם מחבלים צריך לעשות את זה כבר מאתמול, ולא לדחות למחר.

ויש הרבה מה לומר על העסקה הזו... לדבר על התנאים המדיניים והחברתיים שאפשרו את יציאתה לפועל (עוד מישהו שם לב שלא היה שום מצעד לאחרונה? שבעצם הפעולה היחידה שעשתה משפחת שליט היא לתבוע את חמאס בצרפת?), לדבר על כל "חוסר המוטיבציה להתגייס" שהבטיחו לנו שיגיע אם לא נשחרר מחבלים... אותם בני נוער שיפחדו להתגייס למערכת שמפקירה אותם (עוד מישהו שם לב שלוחמי צה"ל "מורעלים" בדיוק באותה מידה,שדווקא התחושה שלהם כשהם יוצאים למשימה היא שהם לא סתם מקריבים את חייהם עבור קלפי מיקוח?), להסביר שאם אזרח אחד יירצח עקב העסקה הזו ולמעשה ייתן את חייו תחת אלו של חייל- הרי שהמערכת כשלה באופן הצורם והברור ביותר שקיים (כי בהינתן סיטואציה עצובה בה חיים חייבים להגזל- חייו של אזרח אמורים להנצל על חשבון חייו של חייל, ולא להפך)... ועוד כאלה וכאלה עניינים שעכשיו הם בגדר חלב שנשפך.

אז מה נותר לנו, יום אחרי ששחררנו 1027 מחבלים, מתוכם 280 במאסרי עולם (שחיילים רבים נפגעו, נהרגו ונרצחו על מנת לדאוג שלא יוכלו עוד לפגוע באזרחים- במסגרת התחייבותם להגן על מדינת ישראל עד מוות) - תמורת חייל אחד (שגם הוא התחייב להגן על המדינה, אבל נראה שלהרבה יותר מדי היה מאוד נוח לשכוח את זה)? אפשר לבקש שיחוקק חוק המכיר בחייל חטוף כחייל מת? מה לגבי חוק האוסר על שחרור יותר אסירים משבויים? איפה עובר הקו שמפריד בין חוק אכזרי לחוק הכרחי מכורח המציאות? לי נראה הכי נכון לחוקק חוק האוסר על ממשלת ישראל לבצע עסקה כלשהי בה משוחררים מחבלים חיים. יותר מהכל החוק הזה יבהיר שאין מה ללחוץ על ישראל- ואין טעם לחטוף חיילים, אלא אם כן סתם בא לך להרוג אותם, כי לקבל עבורם משהו לא תקבל... אולי רק מבצע צבאי נרחב והרסני במקום ממנו יצאו החוטפים.

אסיים עם התמונה שבתחילת הפוסט- אחת התמונות האהובות עלי במסר החד והברור של רוח צה"ל. מה שהופך אותנו למי שאנחנו, מה שמפריד בינינו לבין חלאות האדם שמגנים על כוחות הצבא שלהם בחייהם של אזרחים.... אפשר בבקשה להתחנן שנשאיר את המצב הזה כפי שהוא? שלא נהפוך להיות הם? בבקשה?
מ... עכ... שיו? 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

46 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת