00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

רוצה רק בבית – לא רוצה לפגוש אנשים

מ'. היא בלונדינית טיבעית, שער חלק ארוך, עיני תכלת וגוף קומפקטי חטוב, קליל, גמיש, לבושה תמיד בגדי צעירות מיני-מיני בהתאם לגילה אמצע שנות ה20.

אף שאינה נוהגת להתאפר היא נראית הכי הכי שרק אפשר. תמיד מחייכת, מאירת פנים, ונראית הבחורה החביבה הקלילה שכיף להיות במחיצתה.

כך גם חושבים כל העובדים איתה במשרד הפרסום. יעילה, תקתקנית, חייכנית, מצב רוח טוב תמיד, ובאופן טיבעי מנסים להתידד ולהתחבר איתה. הקיצור, מכל הבחינות של הלוק וההתנהגות, אחלה של בחורה.

ל'. היא בחורה סוף שנות ה20 שאין מי שלא יסתכל עליה בעוברה ברחוב.

יש אולי יפות ממנה, אבל אין אף אחד מרשימה בהופעתה כמוה. ל'. מתמחה בלבוש בסגנון מסוים מאוד, נדיר, לא קו האופנה השגור שכולם מתלבשים בו. היא בעלת טעם משובח ומשקיעה רבות בלבושה המיוחד, באיבזור התואם, בתיסרוקת ההולמת, באיפור המוקפד, הקיצור, מיקצוענית ברמה יוצאת דופן בקו ההופעה שבחרה. כל פעם מדהימה מחדש, כאילו קפצה הישר משבועון אופנה כל שהוא, ובקצרה, תענוג לעיניים.

בעבודתה, ולמעשה בכל מה שהיא עושה היא מקצוענית להפליא: חדת מחשבה, מהירת תושיה, חשיבה יצירתית, יעילות, חוש הומור, ומסירות רבה בניהול צוות עובדים גדול. כזאת שכל חברה מוכנה להכפיל ולשלש את שכרה ובלבד שתשאר בחברה.

ערכה לא יסולא בפז.

ר'. הוא גבר בשנות העמידה, אב לילדים בוגרים, בעל עסק הדורש הרבה יוזמה, תושיה, התארגנות בהרבה תחומים בו זמנית, ניהול ופיקוח על הרבה אנשים, זיכרון לפרטי פרטים, ובקצרה, איש רב ערוצים ומטלות בו זמניים.

הוא מתעורר בשחר, מכין ומתכנן את יומו עד כמה שניתן וקופץ לקפה של בוקר במפגש בבית קפה בו יושבים עוד חבר'ה בעלי עסקים כמותו. שיחות קצרות, עידכונים חשובים, הלצות, ומשם ממשיך ליום עבודתו. הוא שקוע כולו בעבודתו, בעל התלהבות לעיסוקיו. לאותו סוג עסק הנראה כמשחק אסטרטגי בתיפעול החומרה ובאסטרטגיות הבין אישיות.

על פניו, השלושה שהצגנו, הם מוכשרים, חדי מחשבה, מעורבים מאוד בעבודתם ובאנשים במקיפים אותם במהלכה, ובעלי אינטיליגנציה ריגשית גבוהה, כלומר, היכולת לדעת כיצד להתהלך עם האנשים שסביבם, מתי לשרבב את התגובה המצחיקה ההולמת את המצב, מתי לשתוק, מתי לדבר ואיך.

עד כאן הכל דבש.

בני אדם מחבבים אותם ומעוניינים בחברתם גם מעבר לשעות העבודה.

אבל עבורם – עד כאן.

זה כבר בהחלט יותר מדי. הם ממש לא אוהבים חברת אנשים בחייהם הפרטיים.

בסוף יום העבודה בחזרתם הבייתה, או בסתם יום של חופשה כל מה שהם רוצים הוא להיות לבד בבית.

לעתים ממש ממש לבד, ולעתים זה בסדר גם בחברת בן הזוג.

אם כבר להיות עם מישהו ביחד זה אך ורק בחברת בן הזוג. רק שם הם מוצאים את עצמם.

אם בן הזוג רוצה לצאת לערב חברים, עם חברות, למפגש בנים או למפגש בנות, מצדם אין בעיה.

לפעמים אפילו עדיף. הם מצידם לא יבחרו להרים טלפון לחברים הספורים שיש להם ולארגן לעצמם יציאה או בילוי.

הם מעדיפים להישאר בבית.

עבורם, תנו להם רק להיות בבית.

לא רוצים את העולם של בני האדם.

באופן פרטי ואישי הם אינם נהנים בחברת הזולת. זה עול כבד מדי. גוזל אנרגיה, לוקח אותם מעצמם, מהשקט אותו הם מחפשים. לצאת זה רק לעתים רחוקות עם בן הזוג למסעדה וזהו. סרטים הרי יש באינטרנט בטלויזיה, אין צורך להתאמץ לצאת מהבית. טיולים בארץ או בחו"ל הם עול ומטרד, לא ממש מעניין אותם, לא ממש נהנים.

רוצים כבר לחזור הבייתה, למסגרת הידועה והמוכרת של השיגרה נוטעת הביטחון.

כשחבריהם הספורים מתקשרים ומציעים לצאת לשתות משהו, לשבת איפה שהוא, להפגש, הם נוטים להתחמק.

לכל היותר, שיחת טלפון, או שיקפצו אליהם הבייתה.

לצאת או להפגש בזמן הפנאי הם מוכנים רק עם בני משפחה וגם זה לא צפוף מדי, עולמם החברתי סגור אפוא למדי: בית, קשרי משפחה לעתים, ועם בן הזוג החוצה בקטנה רק לאכול משהו.

נלחצים שהם מתבקשים לצאת מהבית לבילוי.

מה הם עושים רק בבית? בערבים, בשבתות, בחגים, בימי החופשה? דברים רגילים, מחשב, אינטרנט, הסדרות האהובות בטלויזיה, קצת עיתונים, לפעמים איזה ספר, הכל תקין ונורמלי העיקר להשאר בבית.

שאיש לא יחדור למרחב האישי הפרטי.

לעתים בהחלט שמחים שבן הזוג עזב לאן שהוא ואז קיים השקט המבורך של להרגיש להיות בבית שהוא רק שלי, בשקט שלי, ובעיקר בביטחון. לא חייבים אז לאיש דבר. לא תהיה ביקורת, לא צריך להתחשב בנוכחות הזולת, לא צריך להפגין חום והתיחסות, כי כל אלה שואבים אנרגיה נפשית.

במינון מסוים הם זקוקים לבן הזוג, למגע, לחום, לקירבה הפיזית, אך לא יותר מדי, עדיף לדעת שנוכחותו קיימת בחייהם אך לא צפוף מדי בחיים הפיזיים המשותפים. כלומר, אלו אנשים שחייהם הפרטיים מנוגדים לחלוטין לדמות המצטיירת בחיי העבודה, בה הם פעילים מאוד וזורמים מאוד.

אז מה הסיפור שלהם? מפגשים חברתיים ובין אישיים, אינם עבורם הנאה או בילוי, אלא עונש.

מצבים יוצרי מועקה, מצוקה ושיעמום. אלא אם כן הם נועדו לצורכי עבודה ואז הם "עובדים חברתית", חייכנים וחברותיים.

כל אחד נושא בתוכו הרבה עצב וכאב. זה הסיפור האמיתי.

לעתים הם מתבטאים בצורה מילולית מאוד דומה: "פגעו לי בנשמה ואיבדתי חלק ממנה", עמוק בפנים הם סבלו שנים לאורך הילדות ההתבגרות מחסר משמעותי ונמשך של אהבה והזנה הורית תקינה רציפה, המקבלת אותם ומתחשבת בצורכיהם. מגיל צעיר נאלצו להיות עצמאיים, לעתים עצמאיים מדי.

התחושה הבסיסית עמוק עמוק בשורש היא שאין להם גב בעולם. אם לא ידאגו לעצמם איש לא יהיה שם בשבילם. מכאן היעילות התיפקודית הרבה, הם מומחים בתיפקוד.

מתחת קיים חוסר אמון בסיסי בטוב האנושי ובתמיכה האנושית.

אלו הם עצב וכאב השואבים מהם את שמחת החיים, לעתים חדוות המין, את ההנאה שבמפגש אנושי אישי ולעתים את יכולת ההנאה בהרבה תחומי חיים.

לפיכך הרבה מהנחשב הנאה ובילוי "אינו מדבר אליהם" או "אינו מעניין אותם".

להיות לבד בבית המשמעות הסימלית עבורם היא להיות עטוף ומוגן סוף סוף על ידי מישהו הדואג לי (במקרה זה המרחב הפרטי, קירות הבית, הנוחות הביתית, והאוכל שבבית).

ניתן לומר שעברו טראומה כרונית מצטברת כל ימי הילדות והנעורים וכך התעצבה דמות בת שני רבדים:

הדמות הפנימית הנסתרת והדמות אותה מציגים בפני העולם.

לעתים נדירות יותר ניתן למצוא חוויה טראומטית חדה וקשה, ארוע שהשתרע על פני תקופה קצרה יחסית (כמו מלחמה, פיגוע טרור, או תהליך מוות של בן משפחה קרוב. לעתים מדובר בהליך של התעללות חברתית תקופה מסוימת או מינית למשך תקופה מסוימת).

 

השמאנים של שבטי האינדיאנים בנסותם לרפא אנשים מצער ויגון או פחדים היו נכנסים למצבי טרנס תוך אמונה שבמצב התעלותם הרוחנית יצליחו לחפש ולמצוא את חלקי הנשמה שנפרדו והתעופפו להם מהנפש המרכזית ויצליחו להחזירם לאדם השרוי בחסר ריגשי של עצמו.

חלק ממנו אבד לו.

במצבי משבר ריגשי עמוק, לעתים לא חשים דבר, שנים עוברות באדישות כביכול, באטימות רגשית ונתק רגשי כאשר מתחתיהם מבעבעים הכאב, העצב והיגון ואיתם כמובן, רבדים עמוקים של כעס וזעם.

הפסיכולוג המנסה לחבר את האדם לעצמו, ל"חתיכה" שהלכה לאיבוד, מנסה לסייע לאדם להתחבר לרבדים הרגשיים שטויחו וכוסו בבטון של נתק ואדישות.

רגשות הם חיים. רגשות הם זרימה של אנרגיה. החיבור אליהם הוא מקור התיקווה לריפוי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת