00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

מסעותי עם ורה / אדית זק

ההורים של ורה הגיעו ארצה "כשבאמתחתם האוצר היקר להם מכל -  הנצר שינחם אותם על האובדן הנורא שידעו." שורה זו ומספר פרטים נוספים שכתובים על כריכת הספר, מבהירים לקוראים באיזו תקופה עסקינן. הנטל הזה שהוטל על ה"נצרים", שנמנים על בני הדור השני לשואה, היה כבד מאוד והם שילמו ומשלמים מחיר מעיק ולוחץ בצד העומס הרגשי.

זהו רומן אוטוביוגרפי, ספרה הראשון של אדית זק שהיא מוזיקולוגית, דר' לפילוסופיה, מרצה, חוקרת ומורה. היא טוענת שזה לא ספר שואה, אבל השואה עולה ממנו מכל שורה. מסופר כאן על משפחה בשנות ה-50 וה-60, משפחה ישראלית שכמוה היו רבות באותן שנים. אבל בחלל הדיור של המשפחה הזאת התגוררו גם אלה שנשארו שם, נכחדו וגם נצלו.
הספר אינו ספר חונק או מדכא.  אבל בצד הומור וחיוך, יש בו מכאוב והארה על מה שקרה בעומק הרוח של ילדי  הדור השני לשואה שגדלו וחונכו בארץ שלנו של אותן שנים ועל נפשם השסועה והמטלטלת ועל החברים והשכנים שלא ידעו ולא הבינו. אלה היו ילדים שעשו "אקרובטיקה בין בית שהיה לכאורה כמו כל בית אחר בישראל אבל..........כפי שאמרתי "לכאורה." (הציטוט מדברי המחברת).


כמה מלים אישיות:
נולדתי בארץ ונעוריי עברו עלי כאן באותן השנים המתוארות בספר. גם להורים שלי היו ה"חברֶה", בני העיירה, ששיחקו בקלפים בערבי שבת, וגם אמא שלי תפרה לי בגדים משאריות ובדים משומשים. אבל כשאמא שלי (שהגיעה לארץ לפני המלחמה) הרחיבה גב צר של חולצה, חשבנו שזו דוגמא לתפארת ולא הגדירנו זאת כ"טלאי" טעון אסוציאציות טראומטיות (עמוד 147). 
בני משפחתי המורחבת הגיעו לארץ ולמקומות אחרים בעולם כשחזרו מן התופת, לאחר מלחמת העולם. הם הקימו משפחות חדשות במקום אלה שאבדו להם, פרקי א' ופרקי ב' שזורים בקורות חייהם. אני מקורבת לבני המשפחה האלה שהם בני גילי לערך. כולם כבר אנשים בוגרים. ככל שעוברות השנים אני מבחינה יותר ויותר בהשלכות של אותן השנים שבתי משפחותיהם היו "לכאורה" כמו בתים אחרים בישראל. אלה היו בתים עם תסמונת "הכסא הריק" (כמו שאמרה לי קרובת המשפחה שהיא מן הדור השני) בגלל האובדנים שחוו ובהם נשמו יום ולילה את הזכרונות והסיוטים וגם אם המחיר חישל את אותם ילדים, הוא אינו כלה גם בבגרותם. 

ממליצה על הספר בכלל ובמיוחד לכל מי שהיו לו או שיש לו מכרים וידידים ששורשיהם נעוצים במשפחות של נצולי שואה. הקריאה בו תבהיר כי גם הם ובמידה מסוימת, אולי כולנו, הננו סוג של קורבן של מה שקרה שם, באותם ימים אפלים באירופה של שנות הארבעים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

41 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת