00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אוטיזם - טיפולים ביו-רפואיים

על בעיות כבד ומעיים אצל ילדים אוטיסטיים

הקלת העומס: כיוונון עדין


בעיות כבד ומעיים אצל ילדים אוטיסטיים, ורעיונות איך לטפל.


 (מאמר שהופיע בפורום אוטיזם ופדד)


 


אנחנו לא רופאים ולא תזונאים מוסמכים. אנחנו רק הורים לילד אוטיסט, שמנסים (ולשמחתנו, מצליחים) לעזור לילד שלנו. כל הידע שמובא פה הוא על בסיס ניסיון אישי ומחקר באמצעים מוגבלים, ולא השכלה רפואית מסודרת. לחלק גדול מהטיפולים צריך רופא מומחה, ולרובן כדאי מאוד שיהיה ליווי של רופא או בעל מקצוע רפואי, רצוי אינטליגנטי ופתוח לדיאלוג (אנחנו מצאנו רופא כזה, למזלנו). כל שימוש במידע בלי פיקוח רפואי הוא על אחריות המשתמש.


 


במספר רב של ילדים בספקטרום נמצאו בעיות של עיכול וסילוק רעלים (detoxification, או בקיצור detox).  המעיים אינם מתפקדים כראוי בפירוק המזון. התוצאה: מצד אחד לא נקלטים בגוף חומרי מזון חיוניים, ומצד שני מתאפשר מעבר של רעלים לדם. בנוסף, הכבד אינו מפרק רעלים כראוי וגורם יותר נזק מאשר תועלת.


 


הסיבות לכל הבעיות הללו עדיין אינן ברורות. יש גילויים חדשים על קשר גנטי לפגם במערכות האמורות, ויש טענות שמדובר בהרעלת מתכות כבדות ובעיקר כספית (או שילוב של השניים). במסמך הנוכחי, לא ניכנס לוויכוח הזה; לעומת זאת, ננסה להסביר בקצרה כמה מהבעיות, ומה ניתן לעשות כדי להפחית אותן.


 


אין כאן תרופות פלא וניסים. התהליך איטי, ארוך, מייגע וכולל הרבה מאוד ניסוי וטעייה – אבל לדעתנו, שווה את המאמץ! יש לאמץ אותה גישה כמו ביחס לבדיקת תרפיות שונות ומטפלים שונים: מנסים, נשארים עם מה שעובד, ובסוף מגיעים לצירוף המתאים לילד. מובן שיש לתת עדיפות גבוהה יותר להתערבות שאין לה תוצאות לוואי ולהתערבות שנותנת תמורה טובה לכסף המושקע, ויש לא מעט כאלה.


 


מעיים:


אצל אדם בריא המעיים מתפקדים כמו מסננת יעילה ובררנית מאוד. התפקיד של המעיים הוא:


1)      לפרק את האוכל לחומרי מזון בסיסיים. חלבונים מפורקים לחומצות אמינו, סוכרים לחד סוכרים ושומנים לחומצות שומן.


2)      לאפשר לחומרי המזון הבסיסיים הללו להכנס פנימה לתוך מחזור הדם.


3)      לשמור מזון מעוכל למחצה מחוץ למחזור הדם.


 


המעיים מפרקים את המזון בתהליך בן כמה שלבים:


השיניים ואח"כ הקיבה טוחנות את המזון.


הקיבה מפרישה אנזים שמפרק חלבונים יחד עם חומצה שמאפשרת לאנזים לעבוד.


הלבלב מפריש לתוך התריסריון עוד אנזימים שמעכלים את המזון.


הכבד וכיס המרה מפרישים לתוך התריסריון מיץ מרה שמכיל חומרים שממיסים ומעכלים שומן.


באופן נורמלי, המעיים מכילים מיגוון די גדול של חיידקים ופיטריות, שחיים במלחמה מתמדת זה עם זה ובאיזון עדין. המלחמה המתמדת הזאת מונעת משום זן ספציפי של מיקרוב להשתלט ולגרום לזיהום.


 


דופן המעיים מקופלת במאות קיפולים הולכים וקטנים, שנקראים ווילי. בתוך הקיפולים הללו יושבים תאי מעיים שתפקידם לבחור איזה מהחומרים שעוברים  דרך המעיים ייכנסו לתוך מחזור הדם.


 


אצל ילדים אוטיסטים מסיבות שונות ומשונות שלא כולן מובנות, המערכות השונות של המעיים לא מתפקדות כראוי:


 


הילד לא תמיד לועס כמו שצריך, חתיכות גדולות של מזון נכנסות פנימה.


הקיבה לא תמיד מפרישה את החומצה, או לפעמים מפרישה יותר מדי ואז הילד המסכן סובל מצרבות נוראות.


הקיבה, הלבלב והכבד לא תמיד מפרישים את האנזימים שהם אמורים להפריש, או את כולם, או מספיק.


הקיפולים בדופן המעי – הווילי – נעלמים, המעיים הופכים להיות חלקים ושטח הפנים שלהם נהיה יותר קטן.


כתוצאה מכל הבעיות האלו, המעיים מפסיקים לפרק את האוכל כראוי. האוכל לא מפורק כלל או לא מפורק מספיק. הילד אולי אוכל מספיק אבל בעצם נמצא במצב חלקי או מלא של הרעבה. לעיתים קרובות הילד מקבל מספיק קלוריות כך שהוא גדל כראוי, אבל יש חוסר בחומצות אמינו מסויימות או ויטמינים מסויימים. החוסר מורגש בכל הגוף אבל יותר מכול במוח, שזקוק בשלב זה של החיים לכמות גדולה של נוטריינטים כדי להתפתח ולגדול.


 


אבל זה לא נגמר פה, זה נהיה הרבה יותר גרוע:


האיזון בין המיקרובים השונים בתוך המעיים מופר. כתוצאה מכך, חיידקים ופיטריות מסוג יחיד משתלטים בגדילה פרועה על המעיים. הפיטריות מפרישות רעלים שונים, ויוצרות חורים במעיים. החורים קטנים מאד (אחרת הילד היה מת מאיבוד דם), אבל הם מספיקים כדי שחתיכות מזון קטנות שלא עוכלו  עד הסוף ייכנסו למחזור הדם.


 חתיכות חלבון קטנות (פפטידים) נכנסות למחזור הדם. מצב שידוע כ Leaky Gut


גם הרעלים שהפיטריות והחיידקים מפרישים נכנסים למחזור הדם, מצב שידוע בשם dysbiosys


הרעלים שהפיטריות מפרישות יכולים לגרום לשורה של בעיות פסיכיאטריות ובעיות התנהגותיות ובריאותיות. הפפטידים שנכנסים למחזור הדם יכולים לגרום לשורה ארוכה אחרת של בעיות. כמה מהפפטידים הללו מתנהגים כמו סמים אופייאטיים שגורמים לשינויים תחושתיים. פפטידים אחרים מגיעים לפרקים וגורמים לכאבים ובעיות פרקים. כמה מהפפטידים האלו גורמים לתגובות אוטואימיוניות שיכולות להביא לפגיעה במערכת העצבים המרכזית (דימיאלישן), סוכרת נעורים, לופוס ושאר חארייטים.


 


מערכת החיסון של הגוף נאלצת להילחם בצבא שלם של חומרים זרים שנכנסים לגוף. משאבים רבים מופנים ליצור נוגדנים כנגד הפולשים. המצב לא שונה ממצב של זיהום רחב היקף בכל הגוף. הילד מרגיש חולה.


המשאבים שנצרכים להלחם בפלישה של הפפטידים באים על חשבון המאגרים המאד מדולדלים של הגוף, שמלכתחילה לא מקבל את כל מה שהוא צריך כיון שהמעיים לא מתפקדים כראוי. הילד מפתח תגובות חיסוניות לאוכל שהוא אוכל. מערכת החיסון שמגיבה למזון שהילד אוכל, מונעת מהמזון להתעכל כראוי.


אחת מהתיאוריות גם אומרת שמערכת החיסון, כדי להגן על המוח, מונעת מעבר של נוטריינטים מהדם. מצב זה גורם להרעבה נוספת של תאי המוח, שלא יכולים לתפקד ולגדול כמו שצריך.


 


אבל שם זה לא נגמר. זה נעשה הרבה יותר גרוע.


 


כבד:


לכבד יש הרבה תפקידים. אחד מהתפקידים החשובים של הכבד הוא לנטרל רעלים. הכבד מבצע את נטרול הרעלים על ידי שהוא הופך את הרעלים למסיסים במים, מה שמאפשר לכליות להפריש אותם. הכבד מבצע את הפלא הזה בשני שלבים.


בשלב הראשון (Phase I ) הכבד משתמש בשורה של אנזימים שנקראים P450. האנזימים הללו מוסיפים לרעלנים השונים מולקולה של רדיקל שהופכת את הרעלן לחומר הרבה יותר פעיל כימית, ובד"כ לרעל הרבה יותר גרוע.


בשלב השני (phase II )  הכבד מוסיף למולקולה של הרעלן מולקולה נוספת שהיא מסיסה במים. עכשיו הרעלן ניתן להפרשה על ידי הכבד או הכליות.


 


אצל ילדים בספקטרום האוטיסטי מופיעות שורה של בעיות בתפקודי הכבד, כולל בעיות בחלק מהאנזימים של השלב הראשון, שלב ראשון פעיל מדי, ו/או שלב שני שאיננו פעיל מספיק. במצב הכי גרוע, השלב הראשון של הכבד עובד עבודת יתר והשלב השני איננו עובד מספיק. כל חומר זר שנכנס לגוף, הופך על ידי הכבד לחומר מאד פעיל כימית ואז הוא איננו מופרש.


 


הכבד מרעיל את הגוף במקום לנקות אותו.


 


הוסיפו לכך את העובדה שהמעיים מנוקבים, וכמויות ענקיות של חומרים זרים שוטפות את הגוף.


הוסיפו לכך את העובדה שיש זיהומים במעיים ששוטפים את הגוף ברעלים בעלי השפעה פסיכיאטרית.


הוסיפו לכך מערכת חיסונית שנמצאת כל הזמן במצב של פעילות מופרעת בניסיון להשתלט על כל הבלגן.


הוסיפו לכך את העובדה שלגוף יש מחסור גדול בוויטמינים בגלל שהמעיים לא מתפקדים כמו שצריך.


 


ותקבלו ילד אוטיסט מאד.


 


אצל ילד כזה תמצא בשתן עודף גדול של פפטידים מסוימים, ומחסור גדול באחרים, כיון שהוא מורעב מצד אחד, ומכיל שפע של חומרי רעל מצד שני.


אצל ילד כזה תמצא בשתן תוצרי חילוף חומרים של פיטריות.


הילד יכול להראות ירידה במרץ ובאנרגיה ולחלופין היפר אקטיביות, בעיות שינה, עיגולים שחורים מסביב לעיניים, אקזמות, ריח משונה של הזיעה, הזעה מוגברת, בעיות במחזור הדם, הזעת לילה. לפעמים הוא יסבול משילשול, לפעמים מעצירות, לפעמים משניהם לסירוגין. לפעמים, כמו אצל הילד שלנו, הוא נראה בריא, וסובל לכאורה רק מעיכוב התפתחותי חמור. רק כשהתחלנו לעשות את הבדיקות (אצל רופא ה-DAN!) גילינו, ששום מערכת בגופו הקטן והוורדרד לא עבדה כמו שצריך.


 


 


מה אפשר לעשות כדי לעזור לילד:


 


אנזימים כבר אמרנו?


אפשר לתסף לילד אנזימים דרך הפה, בתחילת כל ארוחה. השימוש באנזימים מגובה בשורה ארוכה מאוד של מחקרים, ונחשב לבטוח מאוד. (ספר מצויין על הנושא: “Enzymes for Autism and Other Neurological Conditions” מאת Karen DeFelis. יש גם קבוצת אינטרנט נהדרת על הנושא ביאהו).


האנזימים פותרים שורה של בעיות:


 


הם מפרקים את המזון בשביל הילד. האנזימים מפרקים את המזון לחומצות אמינו, חד-סוכרים וחומצות שומן.


הילד מקבל את  הנוטריינטים שהוא זקוק להם. מספר החומרים הזרים בגוף קטן בצורה משמעותית, והעומס על הכבד יורד.


 


האנזימים מנקים את המעיים: האנזימים מרעיבים את הפיטריות והחיידקים, ולאנזימים מסוימים יש יכולת להרוג פיטריות וחיידקים. לאורך זמן, האנזימים מאפשרים למעיים להתרפא. כאשר המעיים בריאים יותר, יש סיכוי ששימוש בתוספים ייתן תוצאות טובות יותר, כי הגוף יוכל לספוג אותם ולהשתמש בהם ביעילות רבה יותר. הורים רבים (ואנחנו ביניהם) מצאו, שלאחר כמה שבועות או חודשים של שימוש באנזימים הם יכולים להתחיל שוב לתת לילד תוספים בתוצאות טובות, ואפילו להרחיב שוב דייאטה מצומצמת.


 


התוספים הם סיפור ארוך ונפרד, שנשמור להזדמנות אחרת. נאמר כאן רק שיש קבוצות של תוספים שכדאי לתת בבת אחת, כי התפקיד שלהם בגוף הוא כקבוצה. דוגמה מובהקת היא קבוצת ויטמיני ה-B.


 


יש לסייג ולומר, שבמרבית המקרים אנזימים בלבד לא מספיקים. לפעמים יש צורך להוסיף טיפול אנטי-פטרייתי נקודתי אינטנסיבי כדי להיפטר מהפיטריות הרעילות במעיים. טיפול כזה עשוי לכלול פרוביוטיקה, תרופות, תוספים או צמחים נוגדי פטריות, הפחתה ניכרת של כמות הפחמימות המורכבות והפשוטות, ויתור על פחמימות מורכבות (דייאטת SCD) וכו`.


 


תופעה שצריכים להיות מודעים לה כשנלחמים בזיהומים במעיים היא תופעה שנקראית  " die off " – המיקרובים המתים מתפרקים ומשחררים כמות גדולה של רעלים אל תוך הגוף בבת אחת. זו הסיבה שבמקרים מסויימים, כאשר מתחילים להשתמש באנזימים או בטיפולים נגד פטריות יש ירידה זמנית במצבו של הילד. אחרי הירידה הזמנית הזו יש עלייה חזרה ואף שיפור ניכר לעומת קודם. אצלנו, הירידה לקחה כשבוע ואחר כך הייתה עלייה חדה במצב הילד.


 


 


דבר אחר שאפשר לעשות הוא להקטין ככל האפשר את החשיפה של הילד לרעלים חדשים. בין הדברים שאפשר לעשות:


 


דייאטה


נסו להאכיל את הילד עד כמה שניתן במזון "מלא" לא מעובד, עדיף אורגני. כך מקטינים את החשיפה להורמונים, מדבירי חרקים, צבעי מזון, חומרים משמרים וחומרי טעם וריח, שנמצאים במזון לא-אורגני ומעובד מהסופרמרקט.


 


גם המים שהילד שותה חשובים מאוד – בשום אופן לא מים מהברז. אפשר: מים מטוהרים (באמצעות פילטר), מי מעיין (ועדיף בבקבוקי זכוכית), פחות מומלצים מים מזוקקים (לעתים קרובות הם חומציים, וגם אין בהם שום מינרלים חיוניים), אבל אנחנו פגשנו כמה אנשים שמסוגלים לשתות רק מים כאלה. אל תתנו לילד מים שעמדו בחוץ זמן רב מדי, כי הם מפתחים פיטריות ורעלים, בעיקר במזג אוויר חם. כדאי לקנות פילטר מיוחד למקלחת ולאמבטיה (עולים כ-40 דולר בארה"ב), כי הרעלים שבמי הברז נספגים גם דרך העור ובאמצעות הנשימה בזמן הרחצה (בכמות שוות ערך לשתיית 5 כוסות!).


 


בשלב זה, הילד פיתח מן הסתם שורה של אלרגיות מזון, לכל מה שהוא אוכל באופן קבוע. כדי להקטין את העומס על הכבד, מומלץ להרחיק את הילד מכל אלרגן ידוע: חיטה ושעורה, תירס, בוטנים, אגוזי קשיו, סויה, חלב. זו עוד סיבה להתרחק ממזון מעובד – הרבה מהחומרים האלה "מתחבאים" בו תחת שמות שונים.


 


אפשרויות נוספות הן לעשות דייאטת רוטציה (אוכלים סוג מזון מסויים רק פעם בארבעה ימים), דייאטת אלימינציה שבעקבותיה הוספת מזון אחד כל פעם כדי לבדוק אם יש תגובה אלרגית, ו/או לעבור לתזונה ממקורות אקזוטיים שהילד לא נחשף אליהם עדיין. אמראנט, טפיוקה, ירקות משונים ובשרים משונים, הם החברים הכי טובים שלך. במקרה של יותם, מייד עם התחלת דייאטת רוטציה של מזונות אקזוטיים, חל שיפור ברור. אחרי חמישה חודשים על הדייאטה, נמדדו שוב אלרגיות המזון שלו, והתברר שהן ירדו בצורה ניכרת לעומת שנה לפני כן. בשלב זה עברנו, בעיקר מטעמים כספיים, למזונות קצת יותר רגילים, עוף הודו וכו`. אנחנו מקפידים עדיין על אוכל אורגני, "מלא" ולא מעובד, ומנסים במידת האפשר לשמור על רוטציה מסויימת. מדי פעם אנחנו מנסים להוסיף מזון ספציפי, ואם יש תגובה שלילית, מפסיקים. זה תהליך נמשך ומשתנה של ניסוי וטעייה.


 


מה עוד? עדיף לא לתת לילד שום מזון שעבר התססה– ערב גבינות ויין, לא בשביל ילדינו (-:, גם לא לחם שמרים, או חומץ או טופו. בשביל אוטיסט, טופו הוא לא מזון בריאות. כדאי מאוד להימנע מסוכר על כל צורותיו או לפחות להפחית את השימוש בו. הסוכר – גם סוכר חום, דבש, סירופים וכו` -  מספק מזון מיידי לפיטריות שבמעיים, והורג את החיידקים הטובים.


 


יש עוד סוגים רבים של דייאטות שאמורות לפתור בעיות שונות, ושנוסו בהצלחה כזו או אחרת עם ילדים אוטיסטיים. למשל:  GFCF (הימנעות מגלוטן-חלבון החיטה ומקייסין-חלבון החלב), דייאטת הפחמימות הספציפיות (SCD), דייאטת פיינגולד (הימנעות מפנולים וסיליסילטים), הדייאטה הלבנה (כנ"ל), דייאטה קטוגנית (חלבונים ושומנים בלבד, בלי פחמימות). לכל ילד מתאימה דייאטה שונה, אבל רוב הילדים מגיבים לאחת מהן.


 


כאשר משנים את הדייאטה של הילד, ולפעמים חודשים לאחר מכן, ייתכן שיצוצו "לפתע" תגובות שליליות למזונות או חומרים מסויימים. יש סיכוי לא קטן שהתגובה השלילית הייתה קיימת לפני כן, אבל בבלגן הכללי "הלכה לאיבוד" ועכשיו נחשפה. לתהליך הזה קוראים "unmasking".


.


סביבה נקייה


 


הרעלים חודרים למערכת של הילד לא רק דרך האוכל והשתייה, אלא גם בנשימה ובנגיעה. לכן, יש לסלק מסביבתו הקבועה של הילד מקורות לחומרים נדיפים (VOCS). להתייחס אל הילד כאילו הוא אלרגי בצורה קיצונית (כי זה בדיוק מה שהוא). הכלור שנמצא באקונומיקה (ובמי הברז) ידוע כנוירוטוקסין – חומר המשפיע לרעה על פעילות המוח. עדיף לא להשתמש בחומרי ניקוי סינתטיים. במקום חומרי ניקוי ניתן להשתמש בסודה לשתייה, סודה לכביסה, מי חמצן  3% (חומר נוגד חיידקים), אולי גם חומץ (תלוי בילד). לא להשתמש בבית בשום חומרים בעלי ריח – מטהרי אוויר, חומרי כביסה עם ריח, מרככים ובמיוחד דפי מרכך (שגם בהם יש חומרים הפועלים כנוירוטוקסינים). להימנע מסבונים עם ריח, שמנים ארומטיים, חומרי ניקוי נדיפים, וכו` וכו` וכו` וגו.


 


שטיחים מקיר לקיר מכילים כמויות גדולות של חומרי שימור נדיפים, בהם פורמלדהייד הידוע כקרצינוגן (גורם סרטן). הם גם נוטים לטפח פיטריות, אבק וקרדית אבק הבית (חרקים זערוריים), ולכן עדיפה ריצפת אריחים. במזרונים חדשים יש פורמלדהייד, מדבירי חרקים ופטריות, ומתכות כבדות כנגד אש. לכן, עדיפים מזרונים ישנים, או לאוורר היטב את המזרון במשך זמן מה לפני שמשתמשים.


 


הרשימה של דברים שכדאי להרחיק מהבית או לעשות ארוכה מ א ו ד . מי שמעוניין בפרטים נוספים, מוזמן ליצור איתנו קשר ואנחנו נספר לו מה אנחנו עושים.


 


כדאי להדגיש, שהקלת העומס אינה בבחינת "הכול או לא כלום": אומנם יש לעבור סף מסויים של ריפוי המעיים, טיהור הסביבה של הילד ותיסוף כדי לעזור למטבוליזם שלו, לפני שמתחילים לראות שיפור ("נתנו לילד X ולא ראינו שום שינוי" –  גם אנחנו עברנו את זה). אבל מהרגע שעוברים את הסף הזה (השונה אצל כל ילד), כל צעד בכיוון הנכון יתגמל במידה מסויימת, מה יותר ומה פחות. עוד ייתרון של ניקוי סביבה הוא שאפשר לאתר בצורה יותר מדוייקת מה משפיע על הילד לטובה או לרעה (unmasking). למשל, אנחנו גילינו שיותם מגיב בצורה מיידית וחמורה לגזים של מכוניות. אפשר לקבוע סידרי עדיפויות לפי משאבים כספיים, זמינות האוכל/תוספים, כמה אנרגייה אתם יכולים להשקיע בעניין, סדר היום של הילד וההורים וכו`.  


 


ובתקווה שעזרנו במשהו


תמי ורז

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל razgalili אלא אם צויין אחרת