00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

כלכלת חינוך – מדוע מהנדסים מרוויחים יותר?*

לשם שינוי – לא עוד פוסט על המחאה הכלכלית...

בשנה הקרובה אתחיל את לימודי הדוקטורט בכלכלה, כאשר תחום ההתמחות בו בחרתי הוא כלכלת חינוך. באופן כללי, כלכלני חינוך חוקרים כל דבר שקשור לחינוך ויש לגביו מספרים – אילו גורמים משפיעים על ציוני התלמידים, איך שינויים בהשכלת העובדים משפיעים על כלכלת המדינה, אילו רפורמות חינוכיות הצליחו ואילו נכשלו, עד כמה משפיעים מורים טובים בבתי ספר יסודיים על הצלחת תלמידיהם באוניברסיטה, השתלבות של מיעוטים ואוכלוסיות מעוטות יכולת במערכת ההשכלה, וכו'. אני קורא עכשיו לא מעט מאמרים מעניינים לגבי הנושא, ועל חלקם אכתוב גם כאן בבלוג.

הפוסט הנוכחי ידון באחת השאלות היותר וותיקות בתחום המחקר של כלכלת חינוך: מדוע משכילים מרוויחים יותר מאשר לא משכילים, ולמעשה איך משפיעה ההשכלה על כלכלתן של המדינות.


אז למה כלכלנים בכלל מתעסקים בנושא החינוך?

הכלכלנים הראשונים שחקרו את מערכות החינוך, עשו זאת כחלק מניסיון לפתור את בעיית-העל החשובה ביותר בכלכלה: למה מדינות מסוימות מתעשרות יותר מהר ממדינות אחרות, מה קובע את קצב הצמיחה של מדינות. עדיין אין תשובה חד משמעית על השאלה הזו; במדינות שצומחות יותר מהר בד"כ השוק גמיש יותר (לידיעתו של הקורא עופר עיני: במדינות צפון אירופה הסוציאליסטיות לכאורה ישנו שוק עבודה גמיש למדי, ולמרות קיומם של וועדי עובדים אפשר לפטר עובדים בקלות), יש פחות חסמים על יבוא, יותר תחרותיות, פחות שחיתות, מוסדות חזקים יותר, וגם אזרחים משכילים יותר.

כמובן, הימצאותם של אזרחים משכילים יותר במדינות מצליחות יותר לא מוכיחה דבר. ייתכן שבמדינות עשירות לאזרחים יש יותר כסף, ואז הם רוכשים לעצמם יותר דברים, כגון טלוויזיות LCD, מנויים לפילהרמונית, וגם תארים בפילוסופיה. השאלה המעניינת היא האם הגדלת ההשכלה באמת תורמת לכלכלת המדינה, וכאן ישנן שתי תיאוריות מתחרות: התיאוריה החיובית-אופטימית, והתיאוריה השלילית-צינית (החביבה עלי יותר, כמובן). נתחיל עם הראשונה.


תיאוריית ההון האנושי

תיאוריית ההון האנושי היא התיאוריה הטריוויאלית יותר, וגם אנשים שאינם כלכלני חינוך לרוב אוחזים בה באופן אינטואיטיבי. הרעיון הוא כזה: השכלה מגדילה את ההון האנושי, וההון האנושי מגדיל את פרודוקטיביות העבודה (מדד המחלק את התמ"ג בכמות העובדים או בכמות שעות העבודה, למעשה כמה כל עובד "מייצר" בממוצע). ברגע שפרודוקטיביות העבודה גדלה, אותה כמות של אזרחים מייצרת יותר, והכלכלה צומחת מהר יותר. מודלים רבים של צמיחה מתבססים על גידול כזה בהון האנושי.

לתיאוריה זו יש שתי תחזיות:

1.      בהינתן שוק עבודה חופשי יחסית (כלומר, לא קומוניסטי), עובדים משכילים ירוויחו יותר מעובדים לא משכילים, כי הפרודוקטיביות שלהם גבוהה יותר ולחברות משתלם לשלם להם יותר. לסכום שעובדים משכילים מרוויחים מעבר למה שעובדים לא משכילים מרוויחים קוראים "תשואת על ההשכלה", בדומה לתשואה על הון המושקע בבנק.

2.      לגידול בהשכלה יש השפעה חיובית על החברה כולה, המדינה מרוויחה מקיומם של יותר עובדים משכילים.

את התחזית הראשונה של התיאוריה קל לאמת. במהלך המאה ה 20 בכל המדינות התשואה על ההשכלה הייתה חיובית, והיא רק גדלה עם הזמן. כתבתי בבלוג בעבר על "אינפלציית תארים" שמתפתחת בארץ, ואולי תוביל למצב שבו התשואה על ההשכלה תהיה שלילית. אפשר לומר שעבור מישהו שעושה תואר לא מעשי באיזו מכללה בזמן שהוא היה יכול לצבור ניסיון בעבודה התשואה להשכלה היא שלילית, אבל באופן ממוצע היא בד"כ חיובית בכל המדינות שנעשו עליהן מחקרים וברוב התקופות.

התחזית השנייה מובילה לשאלה המעניינת הבאה: האם ההשפעה על המדינה כולה גדולה מסך ההשפעה על הפרטים בנפרד? במילים אחרות – האם להשכלה גבוהה יש השפעות חיצוניות?

"השפעות חיצוניות" מתארות כשל שוק, שבמסגרתו למשהו שפרט מסוים עושה יש השפעות חיוביות או שליליות על פרטים אחרים, שהפרט הראשון לא מתחשב בהם בהחלטתו. למשל, מפעל שרוצה למקסם רווחים ומזהם את הסביבה, או לחילופין מישהו שמשקיע בגינה הפרטית שלו ולהשקעתו יש השפעות חיוביות על הנאתם של עוברי אורח שרואים את הגינה מהרחוב, והיו רוצים שהוא ישקיע יותר. השפעות חיצוניות הם כשל שוק, מכיוון ש"היד הנעלמה" לא מביאה לתוצאה הכי טובה לכולם, ונדרשת התערבות ממשלתית כלשהי.

במקרה של השכלה גבוהה, נשאלת השאלה האם להשכלה גבוהה של עובד אחד יש השפעות חיצוניות כאלו, שמשפיעות לטובה גם על עובדים אחרים. אם כן, אז זה אומר שללא התערבות המדינה רמת ההשכלה שבה יבחרו הפרטים לא תהיה אופטימאלית, ורצוי שהמדינה תסבסד השכלה גבוהה. אם לא, אין צורך בסבסוד – הפרטים יעשו מה שמשתלם להם לעשות, וגם הפירמות, והחברה תגיע למצב אופטימאלי.

כלומר, במקרה שבו אין השפעות חיצוניות אנשים ילכו ללמוד הנדסה פשוט כי משלמים שכר גבוה למהנדסים, ואין צורך שהממשלה תעודד אותם ללכת ללמוד הנדסה. במקרה שבו יש השפעות חיצוניות, יהיו "בשוליים" אנשים שאולי לא היו הולכים ללמוד הנדסה, כי הם היו שייכים לדרג התחתון של המהנדסים שלא מרוויחים כל כך הרבה וזה לא משתלם להם ללא סבסוד ממשלתי של שכר הלימוד, אבל רצוי שהממשלה תסבסד את הלימודים ותגרום להם ללמוד בכל זאת כי זה תורם לחברה כולה. סבסוד במקרה שבו אין השפעות חיצוניות יוביל לעודף השכלה בחברה.

לגבי השאלה הזו עדיין אין תשובה חד משמעית. נעשו שלל מחקרים, ועולה מהם די בוודאות שאין השפעה חיצונית שלילית, אבל לא בטוח שיש השפעה חיצונית חיובית כלשהי שונה מאפס. אז בפעם הבאה שאיזה פרופסור זוכה פרס נובל יטען שהגדלת התקצוב הממשלתי למערכת ההשכלה הגבוהה תורמת למשק, תדעו שהוא לא מתבסס על שום תוצאות של מחקר אמיתי בדבריו. יכול להיות שהוא צודק ויכול להיות שלא, אנחנו עדיין לא יודעים.


תיאוריית האיתותים (signalling)

תיאוריית האיתותים אומרת שלאנשים יש רמה כלשהי של כישרון מולד, שאותו הם יודעים, אבל הפירמות לא יכולות לגלות אותו בראיון עבודה של רבע שעה או במבחן פסיכוטכני (וכמובן, אין להן סיבה להאמין למה שהמועסקים הפוטנציאלים יגידו בנושא). הפרטים הולכים ללמוד במוסדות השכלה גבוהה, למעשה, רק על מנת להוכיח לפירמות שיש להם כישרון מולד ברמה גבוהה – זאת משום שעלות הלימוד גבוהה הרבה יותר לבעלי כישרון מועט, שנדרשים להתאמץ יותר, לשלם יותר כסף למוסדות פרטיים וכו'. בגרסה הצינית ביותר, הפרטים לא לומדים באוניברסיטה שום דבר חשוב, התפקיד היחיד של מערכת ההשכלה הגבוהה היא להצמיד למצח של כל בוגר תו איכות עם ציון שמעסיקים יוכלו להתחשב בו. 

אם נשווה את התחזיות של התיאוריה הזו לאלו של התיאוריה הקודמת, נגלה שגם כאן הפרטים שהלכו ללמוד ירוויחו יותר – לא בגלל שהם למדו משהו חשוב, אלא בגלל שלימודיהם מעידים על איכותם והפירמות משלמות להם בהתאם. המדינה, לעומת זאת, דווקא מפסידה  מכל עניין הלימודים, מכיוון שהפרטים סתם מבזבזים שנים רבות מחייהם בגלל בעיות אינפורמציה. לא כדאי לסבסד את מערכת ההשכלה הגבוהה, מכיוון שזה רק יגרום לעוד פרטים לבזבז את זמנם, ויעוות את מערכת תווי האיכות. למשל, אנשים יתחילו לעשות תארים שניים ודוקטורטים כדי להוכיח את איכותם.

אני די בטוח שהתואר הראשון שלי, בהנדסת תעשייה וניהול, בהשוואה לעבודה הראשונה שלי, בחברת ייעוץ, נפל בתחום של התיאוריה הזו ולא של תיאוריית ההון האנושי. כמות הנושאים שלמדתי בתואר והיו רלוונטיים לאותה חברת ייעוץ (שרוב העובדים בה היו מהנדסי תעשייה וניהול) הייתה זעומה, ואת רוב הדברים החשובים למדתי במהלך העבודה. התכונה החשובה ביותר לעובד מצליח בחברה זו היא רמה גבוהה של common sense, ולא ידע מקצועי כלשהו. זה כמובן לא אומר דבר לגבי כל שאר התארים והעבודות שישנם במשק, וגם בתוך התחום של הנדסת תעשייה וניהול ישנם כאלו שמצאו עבודות שהן יותר רלוונטיות לנושאי הלימוד.


אז מדוע מהנדסים מרוויחים יותר?

איזו מן התיאוריות היא הנכונה?

טוב, התשובה לכך די ברורה: שתיהן נכונות. ייתכן שישנם הבדלים בין תחומי לימוד, בין מוסדות לימוד, בין תקופות, בין ארצות, אבל באופן כללי גילו עדויות התומכות בשתי התיאוריות. השאלה היותר מעניינת היא מהי ההשפעה היחסית שלהן. כלומר, אם נגיד שעובד עם תואר ראשון מרוויח לשעה 10 ₪ יותר מאשר עובד בלי תואר ראשון, האם ניתן לומר שמדובר בתשלום של 7 ₪ על הידע שצבר במהלך לימודיו (הגידול בהון האנושי), ו -  3 ₪ על כך שככל הנראה יש לו יותר כישרון מולד מאשר מישהו שלא למד? ואולי להפך?

לצערם של כלכלני החינוך, קשה מאוד לענות על השאלה הזו. גם כאן, הנתונים שישנם עדיין אינם מספיק טובים, והתוצאות הנצפות של התיאוריות דומות מכדי שיהיה אפשר להכריע באופן חד משמעי, למרות שלל מחקרים שניסו לבחון את הנושא. הבעיה המרכזית היא למצוא את אותם מצבי קצה שבהם התיאוריות מספקות ניבוי שונה.

למשל, על מנת לבחון את תיאוריית האיתותים, בדקו כלכלנים כמה זמן לוקח למעסיקים ללמוד על האיכות של עובדיהם אחרי שכבר קיבלו אותם לעבודה. התוצאה העולה ממחקרים אלו היא שמעסיקים לומדים די מהר על איכות עובדיהם, ועל כן אולי הם לא זקוקים לאוניברסיטאות שיספקו תווי איכות – הם יכולים פשוט לפטר את הלא-איכותיים ולהשאיר את האיכותיים. השכר מספר שנים אחרי סיום הלימודים מושפע בעיקר מהאיכות האמיתית של העובדים, ולא מאיכות התואר שהם רכשו, ועל כן לעובדים לא כל כך משתלם להשקיע בתארים יקרים אם הם לא לומדים שם משהו חשוב.

מצד שני, כלכלנים אחרים העלו סברה הדומה לאינפלציית תארים ותומכת דווקא בתיאוריית האיתותים. נניח שעד שנה מסוימת חוק חינוך חובה הוחל על 10 שנות לימוד, ומאחריה החליטו להרחיבו ל -  12 שנות לימוד. התיאוריה של ההון האנושי אומרת שהפרטים היחידים שישנו את כמות שנות ההשכלה שלהם היו אלו שלפני כן היו נוטשים את הלימודים אחרי 10 שנים, ועכשיו יישארו 12. אנשים שלפני השינוי היו לומדים, נגיד, 14 שנים, ילמדו 14 שנים גם אחריו, על מנת לצבור את אותו ההון האנושי. התיאוריה של האיתותים, לעומת זאת, אומרת שכולם ילמדו יותר. אם לפני כן מישהו שלמד 12 שנים היה יכול להתנשא מעל אלו שלמדו 10, עכשיו הוא לא יכול, והוא ילמד יותר שנים, מה שיגרום לאלו שמעליו ללמוד יותר שנים, וכך גם הלאה. נתונים ממדינות שבהן קרה שינוי כזה (מה שכלכלנים מכנים "ניסוי טבעי") מראות שהתהליך הזה מתרחש בפועל. לדעתי זה גם מה שקורה בארץ מאז פריחת המכללות, כאשר יותר ויותר אנשים עושים תארים שניים, וייתכן שאבדוק את זה במסגרת הדוקטורט שלי.

עוד נושא שיכול להבדיל בין התיאוריות הוא "אפקט התואר". הרעיון כאן הוא שלעצם קבלת התואר יש אפקט יותר חזק מסתם עוד שנת לימוד. כלומר, אם עובד לא משכיל מקבל שכר X, ואחרי שנת לימודי הנדסה הוא כבר יוכל לקבל שכר קצת יותר גבוה, נניח X+ 1, ואחרי שנתיים X+ 2, וכך הלאה, אז כשהוא יקבל את התואר השכר פתאום יקפוץ ל X+ 10. במציאות התגלה אפקט כזה, ואתם מוזמנים לחשוב בעצמכם באיזו משתי התיאוריות הוא תומך...


לסיכום

כתבתי כאן על שתי שאלות עיקריות – האם להשכלה גבוהה יש השפעות חיצוניות חיוביות, ובאיזו מידה כל אחת משתי התיאוריות שציינתי נכונה ותורמת לתשואה על ההשכלה של הפרטים. התשובה לשתי השאלות האלו עדיין אינה ברורה, אבל יש סיבות לאופטימיות לגבי העתיד. ככל שעובר הזמן יותר מדינות מרחיבות את איסוף הנתונים הסטטיסטיים אודות מערכות ההשכלה שלהן (ואודות הרבה דברים אחרים), וכך נותנות לחוקרים גישה לנתונים עשירים יותר המסוגלים לאפשר להם להתמודד עם המגבלות של השיטות הסטטיסטיות ולבחון את התיאוריות השונות. אם בשנות התשעים המחקר היה מוגבל כמעט לחלוטין לנתונים אודות ארצות הברית ולחוקרים שהיו ברשותם מחשבי על שיכלו להריץ מבחנים סטטיסטיים במהירות, כיום נערכים מחקרים על מגוון רחב יותר של מדינות וכל אחד יכול להריץ את המבחנים המורכבים ביותר על המחשב האישי שלו ללא כל בעיה. כמו כן, הניסיון המצטבר של המחקר מוביל להבנה עמוקה יותר של הכלים הסטטיסטיים, של מגבלותיהם, ולפיתוח שיטות מתוחכמות יותר להתמודדות עם הנתונים שמספקת לנו המציאות.

בכל מקרה, אין ספק כי מענה על שאלות אלו הוא קריטי עבור הבנת המנגנון שמתרגם השכלה גבוהה לצמיחה כלכלית, ועבור החלטות מדיניות בנוגע לסבסוד מוסדות השכלה גבוהה.




* הפוסט מבוסס ברובו על פרק 8 בספר Handbook of the Economics of Education

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת