00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

חשבלוג נפש

07/10/2011

לקראת בואם של עשרת ימי תשובה שעל פי המסורת נפתחים בימים אלו ספרי הדין והצדק של היושב במרומים ודן אותנו לכף זכות או חובה, החלטתי שזו הזדמנות טובה לחשבון נפש אישי בענין הבלוג הפרטי שלי. אז כמו בכל חשבון נפש אמיתי שמתחיל תמיד בוידוי, יש לי וידוי אישי קטן. רגע, אל תבינו אותי לא נכון, אין לי כוונה לקיים כאן עכשיו את מצוות התשליך ולספר לכם על כל החטאים שלי, מה שרציתי זה לשתף אותכם בתחושה קטנטנה שיש לי, שכנראה..אולי בעצם..נדמה לי..שאני הולכת ומתמכרת לתפוז. לא, לא לזה שגדל על העץ בפרדס. אני מתכוונת לאתר הבלוגים 'תפוז' שמאפשר לגולשים לכתוב כל מה שבא להם וכל מה שהם מרגישים. זה בדיוק מה שאני צריכה בזמן האחרון. תנו לי עט ונייר, או לחילופין מחשב ומקלדת והסכר נפרץ.

הענין הזה התחיל דווקא ממש במקרה ועם המון התחבטויות שהיו לי (אתם מוזמנים לעיין בפוסט הראשון שלי ממש פה מצד ימין), בתור טכנופובית ופרימיטיבית לא הבנתי מה המשמעות של בלוג. המחשבה שאנשים זרים יכנסו לבלוג שלי ויקראו את מה שכתבתי, היתה זרה ומוזרה לי. בדיוק כמו התחושה שאם הייתי תופסת מישהו שהיה מחטט לי במגירה, בטוח שזה היה מרגיז אותי נורא. אבל כנראה שיצר הכתיבה החזק + הסקרנות לשמוע בכל זאת מה אחרים חושבים על מה שכתבתי, הכריעו. מאז עבר מספיק זמן כדי להחליף את התחושה המוזרה בהנאה. אני חייבת להודות שהיום אני אפילו מאוד נהנית לחלוק את הגיגיי עם אחרים. עד כדי כך שאני מוצאת את עצמי גולשת "מבלי להרגיש" לאתר תפוז כמה פעמים ביום, לבדוק כמה צפיות היו לי ומה היו התגובות. אבל אם לאמר את האמת באמת, אז מעניין אותי במיוחד אם בתפוז אהבו את מה שבחרתי לכתוב. מאז שהתוודעתי לבול בחירת עורך שבו זכתה הרשומה שלי לראשונה, אני מרגישה שהמוטיבציה שלי גברה ויש גם הצדקה לכתיבה שלי. אם בעבר כתבתי רק לעצמי, אז עכשיו יש לי תירוץ מספיק טוב לעשות את זה ואם אני מוצאת גם בול על הפוסט, אני בכלל צוהלת משמחה כאילו שזו היתה אריאלה ממפעל הפיס שהתקשרה..surprise

אז נכון, אני בסך הכל בלוגרית מתחילה, טירונית עם בקושי עשרים רשומות (אל תדאגו כי באמתחתי יש עוד..) ואתם בטח מרימים גבה איך זה יכול להיות. אני לא מתכוונת לעשות פה פרסומת לאף אתר, אבל אני באמת חושבת שזו אופציה מתאימה למי שיש לו הרבה מה להגיד על כל דבר ואין לו למי להשמיע (או יותר נכון לא תמיד רוצים לשמוע..). זה פתרון מעולה שיכול להחליף בשקט ישיבה במעגל בחוג סדנא עם עוד כמה חפרנים למיניהם, מה שמאלץ אותך לשמוע בעל כורחי סיפורים של אחרים, שלפעמים יכולים להיות מאוד משעממים, בשיטוט באתר בין בלוגים מעניינים. במיוחד אם יש מי שעושה עבורנו בחירה נכונה, והפוסטים המרתקים במיוחד מקבלים מעמד מכובד.

שמתי לב שהבלוגים האהובים על העורכים הם הבלוגים עם המתכונים. נו..טוב..אפשר להבין. האוכל הוא הבסיס לקיום של האדם, ואין כמו תמונה של עוגה מגרה או פסטה מפתה, שמזמינות את הגולש להיכנס לרשומה, ועל הדרך גם לקבל מתכון קל הכנה. והרי ידוע שתמונה אחת שווה, גם בלי שאתאמץ לכתוב אלף מילים.

אצלי כאמור אין תמונות ובטח לא הכתובת למציאת מתכונים. אני מכינה רק אוכל פשוט וזה גם רק כדי שהמישפוח`ה לא תגווע ברעב. כמי שידועה כקלמזית, לבשל/ לסרוג/ לצייר/לצלם/ לרקום/ לפסל/ לרקוד/ ולשיר אני לא בדיוק יודעת. גם לא נראה לי שכדאי שאני זו שאתן עצות לגולשים על טיולים בעולם, כי עם חוש ניווט כמו שלי הם עלולים עוד ללכת לאיבוד. אז מה בכל זאת יש בבלוג שלי?? זהו. אני כותבת בעיקר על נושאים שמעניינים אותי, קצת אישיים וחלקם אקטואליים, מעט משעשעים, הרבה מעצבנים, לפעמים קנטרניים, ובמינון מזערי ולא יומרני של תובנות וחכמת חיים.

לסיום, אם קרה שבאמצעות הבלוג שלי פגעתי במישהו, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולבקש מחילה. כי המטרה היא לשתף אחרים בחוויות ובהגיגים ובטח לא לפגוע באף אחד.

אז אם בא לכם ורובץ לכם משהו קטן בלב, אתם מוזמנים לשתף        

          

                                                       שתהיה לכולנו חתימה טובה

                                                                              אביבה              

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת