00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

אירוח או לנוח?

27/09/2011

תקופת חגי תשרי הפכה להיות אצלנו תקופה נפרדת בפני עצמה וגם מאוד מתישה. אותי בכל אופן. יש את הימים שלפני, ויש את החיים שאחרי. רק בארץ שלנו יש את המושג של "אחרי החגים". כל מה שהתחלנו במהלך השנה  אנחנו שמים על "הולד", מתחילים את ההכנות לחגים ודוחים את כל השאר כשהם יסתיימו. מה שמרגיז אותי בתקופה שלפני, שתמיד מתלווה אליה גם השאלה "איפה אתם בחג"?? שזו לדעתי בדיוק כמו השאלה החטטנית של "כמה אתה מרוויח"?? אני אישית אף פעם לא מצליחה להבין למה זה מעניין את כל העולם ואחותו, איפה אני ועם מי אני מבלה בחג? איך שלא יהיה, אין לנו הרבה אפשרויות. זה תמיד יהיה או או. או שאנחנו מארחים או שאנחנו בצד של המתארחים. אני למשל, חייבת להודות שאני לא מתלהבת להזמין אורחים בחג. ושלא תחשבו שאני סוציומטית, חלילה, כי אני כן נחשבת לאדם חברותי. רק שלארח כמות גדולה של אנשים בערב אחד, זה כבר סיפור אחר, שתמיד מלחיץ אותי מחדש...

זה מתחיל עוד כמה ימים קודם, עם כל ההכנות הקדחתניות של נקיונות ומירוק הבית. וזה לא שאני לא מנקה אותו כל השנה. רק שבדרך כלל אני "מעבירה סמרטוט" ובשבילי זה מספיק. אבל לפני שמגיעים אורחים אני מסתובבת עם עוד כמה חומרי ניקוי חוץ מסמרטוט...וגם עם התחושה שצריך לעשות נקיון יסודי. שזה אומר משהו דומה לנקיונות של פסח. שזה אומר כולל להזיז רהיטים שכל השנה לא מפריעים לי שהם עומדים במקומם...כדי שאם בטעות יתגלגל משהו מתחת למזנון, שלא אוציא אותו יחד עם כדור של אבק. במסגרת ההכנות אני גם תמיד נאלצת לרוץ לקנות לעצמי סרויס חדש (לא שזה רע להתחדש..), כי מה שנשאר זה חלקים מסטים ישנים, שאף פעם לא מתאימים בין הצלחת העמוקה לזו של המנה העיקרית. גם רוב הסט של צלוחיות הקינוח נשבר ונשארו לי רק שניים בודדים, שאותם דחפתי עם גלידה לילדים. וזה כשעוד לא הזכרתי את כל ענין הבישולים שאצלי זו נקודה רגישה, כי אני רחוקה מלהיות בשלנית טובה. מי לא אוהבת לקצור מחמאות ושכולם ילקקו את האצבעות? כמובן שחשוב מאוד שלא אשכח את חדר השינה, לסדר ולפרוש את כיסוי המיטה והוילון להשלמת הפאסון. בקיצור, למרות כל ההכנות של "לפני", תמיד רגע לפני שנכנסים האורחים, אני נזכרת שכל ערימת הכביסה שעוד לא הספקתי לקפל, נשארה זרוקה בסלון. אני רצה לדחוף אותה לתוך הארון, בתקווה שלא אצטרך לשלוף משם משהו בזמן שהאורחים יהיו, כדי שחס וחלילה לא תיפול עליי כל הערימה!...

אחרי כל זה אני מגיעה לארוחת החג מסמורטטת ומותשת ובקושי מצליחה להוציא מעצמי חיוך חושף שיניים. ואם חשבתי לעצמי לרגע להתנחם במתנות היפות שאקבל, אני נאלצת לא פעם להסתפק בעציץ שנובל אחרי יומיים, כי שכחתי להשקות אותו. או מתנה ארוזה עם נייר צלופן וסרט אדום שמבטיח רבות, אבל אז אני מגלה שזו מתנה עוברת, שהדודה הפולניה הוציאה מהבוידם (מקווה שהיא לא קוראת את הבלוג..). ועוד לא הזכרתי את כל הדינמיקה המשפחתית בזמן הארוחה, מה שיכול לספק לי חומר לפוסט שלם.

אז אם ככה המצב, לא נראה לכם שכדאי לי להיות בצד של המתארחים? הדבר היחידי שיש לי זה לחשוב על מתנה למארחים. ולזה אין לי בעיה. אם אני מסתבכת בקניון, אני יכולה לצרף פתק החלפה, כדי ש"אחרי החגים" אחרים ישברו את הראש ויבחרו לעצמם את המתנה. מקסימום תמיד טוב לשמור את הוואזה של הדודה הפולניה משנה שעברה. ואם גם זה יתיש אותי, אני תמיד יכולה לסגור דיל בבית מלון ולברוח מההמון...לא?...

אז... איפה אתם בחג??

                                                                  שנה טובה, אביבה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת