00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

מה חדש?

 איכשהו יצא שכבר כשבועיים לא פרסמתי רשומה, ויחסית  אלי, גם עכשיו כשאני כבר מפרסמת פחות,  זה לא מעט. אם אני מנסה לחשוב למה זה כך (או למה זה ככה אם אני מרשה לעצמי להיעזר בסיוע  מסבתו של מאיר שלו עליה השלום) עולות בדעתי מספר  אפשרויות . ראשית, כפי שאפרט בנהלך הרשומה באמת היו לא מעט דברים שהעסיקו אותי. אבל מעבר להם, וזה באמת רק כנגיעה קלה בשלב הזה כי אני עדיין לא מרגישה מספיק בשלה לכתוב ממש רשומה מלאה, אני מתעסקת לא מעט בעובדה שאני לא עובדת ובעצם "לא עושה כלום"  במקביל למרדף המטורף אחרי הזמן כדי לעשות את יתר הדברים שאני כן עושה – אימא, רעיה, עקרת בית (למרות שבתחום הניקיון אישי נושא ברוב הנטל כי אני גם לא שוטפת רצפות בכלל ובנוסף – באופן כללי אני מתעייפת, ככל הנראה בגלל הטרשת, נורא מהר ובנוסף – כנראה גם בגלל הטרשת  - מאד איטית. עדיין נותרים מספיק דברים שאני עושה בבית), בלוגרית, מתעמלת מתמידה, אוהבת לקרוא ועוד

אם אני חוזרת לרגע  לרשומה הקודמת – הצ'ופון עולה כפורח בכיתה א'. הוא גם נהנה, אף שבזמן הלימודים יותר מאשר בצהרון, וגם נהנים ממנו. המורה העמיתה (מורה נוספת שמלווה את הכיתה במקביל למורה הראשי והיא גם מסייעת לו וגם מלמדת באופן נפרד חלק מהשיעורים) שיתפה את אישי בשקט ובאופן חצי קונספירטיבי, כי המורה העיקרי ניצב לא רחוק מהם,  שהיא והוא ריכלו על הצ'ופון שהוא כזה מקסים.

אחזור אם כן לשאלה שבכותרת הרשומה ואספר מהקורות אותי בשבועיים האחרונים.  בשבוע שעבר הגיעו אלינו צמד פועלים חביבים וערכו סיוד בביתנו. כמה שהם היו חביבים, אמרו שלא צריך להכין עבורם כלחם והם יזיזו מה שצריך וידאגו לכסות הכל בעת הסיוד, גם מבחינת האוכל הם דאגו לעצמם או שהביאו מהבית חומרים לארוחה קלה – ירקות וכריכים או קפצו למקום סמוך בו ניתן לרכוש כריכים סופר מוצלחים עם בשר וירקות בבגט טרי טרי. למרות כל אלה השפה העברית התגלתה במלוא הדרה עת השכילה להצמיד סיוד לסיוט.

כמובן שלא יכולנו לא לעשות כלום לקראת. שנינו צברנים אגרנים ולכן ערמות אינסופיות של דברים מצויות במגוון מקומות. לי גם קשה עם המחשבה שידיים זרות תיגענה בחפצים האישיים שלי. לכן אנחנו כל הזמן במשא ומתן על עוזרת. לי לכלוך ובלגן לא מפריעים בלל מחד אך מאידך שמישהו יפשפש לי בדברים מחרפן אותי. לכן העוזרת אינה נחוצה לי והיא מאד מפריעה לי. אישי מגיע מבית בו אפשר לאכול מהרצפה. תמיד. לכן הוא לא אוהב לא בלגן ולא לכלוך אך מצד שני מורגל מאד בעוזרות ולו הן אינן מפריעות כלל. אז יש תקופות שיש לנו עוזרת בהן אני  מאד סובלת כי כל הזמן עלי להצפין או לכסות דברים - רק כדי שלא יראה שיש לי שריטה קשה יותר ממה שהיא באמת אספר על אחת העוזרות הראשונות שהיו לנו בטרם פיתחתי הרגלי התגוננות. השארנו את הבית כפי שהוא, בעצם כפיע שהסיידים הפעם ביקשו ויצאנו לנו לדרכנו (אז עוד גם למדתי וגם עבדתי). לא היה לנו אז כיסוי מיטה ואת הנעליים השארנו על רצפת החדר. אני כשיצא לי לשטוף נגתי להוציא את הנעליים מהחדר, לשטוף ואז להשיבן למקומן. העוזרת לא העלתה על דעתה לעשות עבודה כל כך רבה ומיותרת. אז מה עשתה? פשוט לקחה את כל הנעליים שהיו בחדר והניחה אותן על המיטה נטולת הכיסוי ואפילו לא מצאה לנכון להשיבן לרצפה בתום עבודתה. אולי מזל. כך ידענו ששמה לנו נעלי רחוב בתוך המיטה ויכולנו להחליף את כלי המיטה כשנוכחנו מה היא עוללה. בקיצור עם הסיידים היה צורף קודם להוציא ואז להחזיר ובלי סוף לכסות וכו' וכו'. כפי שאמרתי – סיוט

אבל היו גם דברים נחמדים – היינו בהופעה של מתי כספי ושלומה גרוניך – מאחורי הצלילים עם תוספות של כל אחד מאז יצא האלבום הזה (כבר לפני ארבעים שנה). היה ממש כיף. כל אחד מהשניים מקסים וביחד יש בהם קסם מיוחד. מכיוון שיצא לנו במהלך השנים  להיות בהופעות של כל אחד מהם בפני עצמו או עם מישהו אחר נוסף, היה ממש מעניין לראות את השינויים שחלו בהם. לדוגמא, מתי כספי  בהופעה הזו הציג גם פרצוף מחייך ולא רק את פרצופו הקפוא המוכר 

אם כי הוא כמובן  עדיין מסוגל – וכאן הוא הזכיר לי את מוטי(אור) והלינק

 -  http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=hipm

להתבדח בפנים רציניות לגמרי. כאן גם חייך אותי הדמיון שהתקבל בשמות – מתי מול מוטי. בעת ההופעה מצאתי את עצמי חושבת על עבודות (לא שהייתי יכולה להיות זמרת, אבל זה היה הרקע) ואיך בכל עבודה גם כזו שאינה לוגית או מדעית משום בחינה (מאפיינים שתמיד חשבתי  שיופיעו בעבודה בה אני עשויה לעסוק) אפשר לעורר מחשבה ועניין רבים עד מאד.

 זה עשה לי מין סוויץ' מחשבתי.  ואז התחלתי לצבור עוד כאלה שאציג כעת.

הראשון היה שמצאתי ברשת פשטידת תרד עם אטריות דקיקות ופטה ואז בלי תבלינים או קמח. הפשטידה יצאה נהדרת למרות שלא הייתה דומה לשום דבר שהכרתי.

ועוד אחד

 השבוע הגיעו לסטודיו סי מוכרות בגדים שכבר יצא לי לרכוש אצלן בגדים מספר פעמים בעבר, אך מעולם לא כאלה כמויות ובכזו התלהבות. היו המון חולצות ומכנסיים קצרים שנראו לי נהדרים. מה שעוד גיליתי בעקבות הצ'ופון שרכש לעצמו ממש לא מזמן גופית סבא לבנה איתה הלך כבר לגן כחולצה, זה את הגופיות. אם עד הים יצא לי ללבוש גופיות רק בחורף תוך שאני מקפידה כי לא ניתן יהיה לראותן כלל, פתאום הגופיה הפכה עבורי לפריט לבוש קישוטי שראוי שיראה. הגופיות שרכשתי היו בשחור או צבעוני (תורכיז וסגול) ונועדו להראות מתחת לבגדים שהיו מראש עמוסים בחורים ובחללים. מין שינוי קונספציה פתאומי שלא ברור לי במה זכיתי שיפקוד אותי דווקא עכשיו. בהקשר הזה ארעה לי עוד אפיזודה.  נסעתי בערב להחליף את אחד הבגדים והצ'ופון לא כל כך נתן לי לצאת מהבית. אז התלבשתי מהר מהר כדי להספיק להגיע לפני שתיגמר המכירה, רק כדי לגלות בחניה שלבשתי הפוך את הגופיה. חששתי שלא אספיק לעלות הביתה כדי להחליף אז הורדתי בחניה (שלמרבה המזל הייתה ריקה מאדם) את החולצה והגופיה אבל החזייה אמרה – הי, הי, הי - גם אותי לא עשו באצבע וניסתה לרדת יחד עם חברותיה תוך שהיא מגלה את כל ה"סחורה" שהייתה אמורה להחזיק. אז נבוכותי ונבהלתי – מה אם יעבור כאן גבר שיקבל את הרעיונות הלא נכונים? התלבשתי בצ'יק ומייד נסעתי רק כדי לגלות ממש ליד הבית, גבר מבוגר ושמנמן למדי שירד לרחוב כשלגופו שורטס בלבד. פתאום כל ההתרגשות והבהלה קיבלו פרופורציות אחרות לגמרי.

ועוד שני דברים אחרונים לגבי מה חדש (בעיקר עבור עצמי שאקבל תמונה מלאה) – אז אתמול עשיתי לראשונה בחיי פדיקור והיום הסתפרתי וגם קיצרתי את השיער וגם וויתרתי, בעצת הספר, על הגוונים. שינוי ששני ספרים אחרים בלתי תלויים אמרו לי שאינו אפשרי – להכהות את המובהר. בכך חשתי שחזרתי עשר שנים אחורה והצ'ופון אמר שאני מאד דומה לאחותי.

מאחלת לכולכם (וגם לי) שבת שלום ומנוחה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת