11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים, טבע ושאר תמונות

טיול לאלסקה - מסקנות והמלצות

חשוב לי להעלות כמה מסקנות והמלצות:

אלסקה גשומה וקרירה רוב הזמן. נכון שיש ימי שמש מידי פעם, והיו לנו יומיים חמים אי שם בקנדה גבול אלסקה שדרשו טי שירטס וקרם שיזוף - אבל רוב הזמן יש טפטוף, שרק בפעמים נדירות מגיע לרמה של גשם זלעפות. ומזג האוויר קריר בהתאם - תחשבו על החורף באיזור תל אביב, וזה טווח הטמפרטורות שאפשר לצפות לו, כולל ימי שרב נדירים.

כמו בכל מקום בארה"ב - באלסקה יש מקומות "אותנטיים" ויש מקומות שמהווים "מלכודות תיירים". אני הראשונה שאודה שגם במלכודות תיירים יש יתרונות. הם זמינים ומאוד צפויים, ויותר קל להתנהל כשהם כאלו, בבמיוחד כשמטיילים אם ילדים או עם מבוגרים שלא תמיד סקרנים לגבי אוכל חדש (למשל) ורוצים רק אוכל שהם מכירים, כמו מקדונלדס או מסעדה דומה.

ואל תשכחו גם שלאותנטיות יש במקרים רבים מחיר הרבה יותר גבוה מאשר לחיקויים זולים של הברה מאוד מוצרים, ולא לכל אחד משנה שיש דווקא את המוצר האותנטי. אני גם זוכרת שבטיול מאורגן שלקחתי פעם מישראל לצפון איטליה המדריכה הזהירה אותנו שלא שווה לקנות מוצרי זכוכית בחנות שבה הדגימו לנו איך מעצבים זכוכית בונציה, כי יש בחוץ חנויות זולות יותר. אז ברור לכולנו שבחוץ מדובר על חיקויים זולים, אבל עבור רוב האנשים הם בהחלט הספיקו מבחינת איכות ומראה...

מצד שני, חשוב לזכור שבמסגרת "מלכודות תיירים" בין השאר בונים על זה שתיירים לא בהכרח מכיר את טווח המחירים המקומי, וגם נוטים לבזבז יותר ברוגע של החופשה (או להכנע לילדים כדי לשמור על הרוגע של החופשה). בשביל זה חשוב לחקור מידע מראש - כלומר לשאול את מי שכבר היה שם, או לחפש באינטרנט לגבי מחירים ולאיזו תמורה לצפות. אבל גם כאן חשוב (ואפילו מאוד) לברר מי נותן לכם את המידע: אם אתם משפחה עם ילדים שרוצים לנסוע בנוחות מירבית, סביר להניח שלא יתאים לכם מידע שיתן לכם תרמילאי שכל מטרתו היא לחסוך כסף ולכן הוא יהיה מוכן לישון בכל מקום בשק"ש או בגסט האוס שורץ פשפשים כדי לחסוך עוד רבע דולר... חשוב לברר עם אנשים עם טעם ורמה דומים לשלכם בדרישות שלהם, למשל משפחות אחרות עם ילדים בטווח גילאים דומה לזה שלכם.

ורק כסיכום לנקודה הזו אני אישית מאמינה בכלל מאוד חשוב: אתם מקבלים מה שאתם משלמים עבורו. אתם לא תוכלו לקבל אוכל ברמה של מסעדת שף במחיר של מקדונלדס בארה"ב (בישראל מקדונלדס יקר מאוד יחסית, ד"א). ולכן אם מה שמציעים לכם נשמע יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי - אז יש סיכוי יותר מסביר שכנראה זה באמת כך.

לפני שאדבר על ביגוד, חשוב לדבר על הנעלה, במיוחד לאלו מכם שמתכוונים ללכת ברגל בטבע. אני אישית טיילתי הרבה בארץ עם סנדלי טבע ומעולם לא היו לי בעיות, אבל באלסקה במסלול קצר של שעתיים הסנדלים האלו דפקו לי את הברכיים בגלל שילוב הזה של ירידה תלולה של הר עם קרקע חלקלקה מהגשם שיורד שם רוב הזמן. לכן חשוב ללבוש נעליים טובות ועמידות.

ובנוסף, חשוב גם לזכור שהמחירים בארה"ב לנעלי הליכה טובות בפרט אבל להנעלה בכלל לרוב זולים יותר, גם באלסקה - לפחות בערים הגדולות, ולכן אפשר (ואפילו רצוי) להצטייד במקום בנעליים טובות, וגם לקנות לעתיד לארץ. אני קניתי בפיירבנקס נעליים של Keen ב 125$, וזוג ישראלים שהיו איתי בטיול כ"כ התלהבו מהמחיר שהם מיד רצו לחנות לקנות נעליים משלהם - ובדיעבד אני מצטערת שלא קניתי עוד זוג ואולי גם נעלי ספורט שם.

לכן גם אם אתם לא מחובבי השופינג - יש דברים ששווה לקנות בארה"ב.

ביגוד: כפי שכתבתי, באיזור אלסקה בקיץ יכול להיות מאוד חם - אבל יכול להיות גם מאוד קריר וגשום, ולכן צריך להביא מגוון בגדים שיתאימו לכל סוגי מזג האוויר. לכן שכבות לבוש הן טובות - וגם מומלצות ללבוש באיזור, בעיקר כי בגדי כותנה שנרטבים מקררים את הגוף ולא מחממים ולכן יכולים לגרום לנזקי קור (כן, גם בקיץ). מעיל גשם עם כיסוי ראש הוא חובה - ולמי שיש כח להתמודד עם החיפושים, גם מכנסיים אטומים למים הם טובים.

באלסקה אפשר לטייל בכל רמה אפשרית: החל מקמפינג, וכלה בשייט ומלונות חמישה כוכבים (או לפחות מוטלים ברמה טובה במקומות קטנים ומבודדים יותר).  לכן כל אחד יכול לארגן טיול ברמה ובסכום שמתאים לו ו / או למשפחה בלי תירוצים של "בטח יש רק מקומות יקרים" או "אנחנו לא אוהבים קמפינג". וחשוב לזכור שבארה"ב יש תמיכה מאוד טובה בשכירת קרוואנים ובטיול בהם, כשאפשר להחנות אותם ללילה באתרי קמפינג.

רק למי שעושה קמפינג (או חונה באתרים עם קרוואן) חשוב לזכור לברר עד כמה יש שירותים בסיסיים באתרי הקמפינג: ישנם כאלו עם חשמל, שירותי כביסה במטבעות, מקלחות (שברוב המקרים הן בתשלום סמלי לזמן מוגבל), וחיבור לחשמל (עבור הטענת מכשירי חשמל למיניהם) - לצד כאלו שאין בהם אפילו מים זורמים (כשהמשמעות של "אין מים זורמים" היא לא רק המחסור במקלחות, אלא גם באפשרות להצטייד במים להמשך הטיול - ובעובדה שהשירותים יהיו חור באדמה, כשהריח בהתאם, כתלות בכמות השימוש בימים האחרונים ובמתי רוקנו אותם בפעם האחרונה). הטיפ הוא: לעולם אל תניחו כלום ותבררו כמו שצריך מה יש ומה אין, במיוחד באיזורים מבודדים. וזה רלוונטי לכל מקום בארה"ב - כבר ראיתי לא מעט אתרי קמפינג ביוטה ובאריזונה עם שירותי חור כאלו...

הטענות ושאר ירקות: חשוב לחשב כמה סוללות נדרשות למצלמה, לסלולרי או לנגנים למיניהם צריך - ואז להביא פי שתיים. אל תשכחו שלא תמיד יהיה איפה להטעין אותן - וגם אז הזמן מוגבל לשעות השינה, ולכן לא תמיד תוכלו להטעין את הכל בצורה מלאה, במיוחד אם אתם צריכים להתחשב במטיילים אחרים ששוכנים באותו אתר קמפינג ולא לתפוס את כל השקעים. כמובן שחשוב להביא מטענים שמתאימים לרשת החשמל בארה"ב, כשזה במיוחד חשוב לנגנים השונים של מוזיקה שלעיתים נטענים רק בעזרת USB ודורשים חיבור מיוחד לחשמל.

וכמובן שחשוב שתביאו מספיק כרטיסי זכרון למצלמות הדיגיטליות - מכיוון שמחיקת תמונות היא פעולה שדורשת הרבה פעילות מהבטריה, ולכן לעיתים עדיף למיין על המחשב בבית.

אפרופו צילום: אל תשכחו שיש הרבה מה לצלם,גם מבחינת נופים וגם מבחינת בעלי חיים. כך שכדאי לפתוח עיניים בדרך (יצא לנו לראות כמה פעמים דובים שחורים ליד הכביש), וגם לתכנן את הדרך כך שיהיה זמן לעצור לצלמים מידי פעם לצלם נופים.

רק חשוב לזכור בעלי חיים הם לרוב בתנועה, וצריך להיות זריזים עם המצלמה.

טיפים למדריכים, מלצרים ושאר נותני שירות: כמה שאנחנו מקטרים על רמת הטיפים שרק הולכת ועולה, בארה"ב הטיפים הם גבוהים בכמה אחוזים יותר מאשר בארץ - משהו בסביבות ה 20% למלצרים, למשל. ומקובל לתת אותם בהמון מצבים: למלצרים במסעדות, למדריכים בסיורים שונים, למדריכים בפעילויות כמו קאיאקים, לחדרניות במלונות או בשיט, ובעצם לכל אדם אפשרי שרק רוצים בספינות השייט - ולכן חשוב לבדוק לראש למי צריך לתת, מתי - וכמה.

וכן - יש לזה גם צד מכוער. כשאני עשיתי שיט באלסקה לפני 8 שנים, ממש ראו איך המלצרים או העובדים ברציפים השונים מתחנפים לאנשים המבוגרים יותר (ובמיוחד לגברות המבוגרות יותר) מכיוון שהם אלו שנותנים טיפים טובים. כמובן שבמקרה הצורך אם הייתי מבקשת משהו גם אני הייתי מקבלת שירות עם חיוך ענקי על הפנים - אבל העובדים הללו גילו קצת יותר "יוזמה" במקרה של מי שנראה להם כנותן טיפים טוב. לדוגמא? אם אני הייתי מבקשת כוס שתיה הם היו מיד מביאים לי, אבל את הגברות הזקנות הם היו שואלים כל שתי דקות אם הן רוצות משהו... וזה אכן פעל - למשל בבוקר האחרון על הספינה אותם אנשים "מבוקשים" הסתובבו עם ערימת כסף עבה בכיס ונתנו טיפים אפילו לעובד הקפיטריה שהכין להם חביתה או טוסט כל בוקר.

מכיוון שנושא הטיפים מעורר בלבול מאוד גדול אצל אנשים רבים - חשוב לברר מראש כמה נותנים ולמי, ולא לוותר גם אם שילמתם הרבה על הטיול מלכתחילה. זה נושא חשוב במיוחד במקומות כמו אלסקה שבהם ישראלים פחות מוכרים - וכל ישראלי יכול להשאיר רושם מוצלח מאוד או נוראי (קרי "הישראלי המכוער") לפי רמת הנימוס שלו. בכל מה שקשור בשיט - החברות עצמן כבר מכירות את אי הנוחות בנושא, וכל כמה שנים משנות את המדיניות לפי הצורך. בתקופה שבה אני הייתי אז המדיניות היתה של "לא צריך להשאיר כי אנחנו משלמים לאנשים מספיק - אז תנו לפי שיקול דעתכם". לדעתי כיום החברות שינו את המדיניות (כנראה בגלל ההתנהגות שתיארתי בפסקה הקודמת) פשוט מחייבות מראש סכום קבוע עבור הטיפ לעובדים השונים, למרות שכמובן תמיד אפשר לתת קצת יותר באופן אישי על שירות שנראה לנו טוב.

בעלי חיים: כבר אמרתי את זה כמה פעמים, אבל חשוב להגיד שוב: דובים בטבע הם לא בובות אלא חיות מסוכנות שיכולות לתקוף עד כדי פציעה קשה או מוות אם הם מרגישים מאויימים. כנ"ל גם לגבי זאבים (גם אם הם נראים כמו כלבים יפים במיוחד - הם ידועים כתוקפניים בהרבה אפילו מהדובים), או כל חיה גדולה אחרת. כשרואים חיה כזאת בקרבה שנראית מוגזמת - פשוט מתרחקים. רוב התקיפות שאירעו היו של צלמים או תיירים שהחליטו להתקרב "רק עוד קצת" - עד שהחיה הרגישה מאויימת ותקפה.

מצד שני, יש הרבה חיות קטנות כמו סנאים שנראה נחמד לזרוק להן קצת אוכל או לראות אותן מתרוצצות באתר הקמפינג בחיפושים אחריו. אבל מבחינה מסוימת ה"נחמדות" הזו היא התאכזרות אליהם: בעלי חיים שאוכלים שיירים של בני אדם הם בעלי חיים שיאבדו מהר מאוד את היכולת להסתדר לבדם בטבע. במקרה ה"טוב" של סנאים ושות', הם לכל היותר ימותו מרעב בחורף הארוך כי הם איבדו את היכולת הטבעית לאגור אוכל לחורף או למצוא אותו עצמאית. במקרה הפחות טוב של דובים או חיות שיכולות לסכן בני אדם, מרגע שהם מתרגלים לאוכל אנושי הם ישמשיכו לחפש אותו באופן פעיל ובכך יסכנו חיי אדם באיזורי קמפינג - ולכן במקרים כאלו הרשויות באיזור יאלצו להרוג אותם באופן יזום. לכן אל תאכילו בע"ח בטבע - וגם תארזו את המזון שלכם בצורה טובה באתרי קמפינג כדי לא למשוך דובים ושאר חיות.

אלסקה היא איזור גדול - ומאוד טבעי ממנה לטייל גם באיזור מערב קנדה שהוא יפה - עד הרי הרוקי הקנדיים. מה שמגביר את הרצון לטייל כמה שיותר היא העובדה שהטיסה לשם ארוכה ומאוד מאוד יקרה, במיוחד אם מדובר על משפחה.

לכן חשוב לחקור משני כיוונים: מה באמת רוצים לראות (כי לא כל אתר מתאים לכל אחד / משפחה) ולעשות בכל מקום - וכמה עולה כל פעילות. כי למשל באלסקה יש הרבה אפשרויות לטיסות במטוסים קלים / מסוקים או נסיעה במזחלות שנגררות ע"י כלבים מעל קרחונים - אבל לצד גודל החוויה גם המחיר יכול להיות גבוה. לכן חשוב לברר מה כל האופציות בלי להזניח את הבטיחות. אתן עוד דוגמא מהשיט שלי לפני 8 שנים: בספינות עצמן מציעים סיורים - שקיימים גם בחוץ, בעלות פחותה בהרבה. הטיעון בעד לקיחת הטיולים מהספינה הוא בכך שהחברה בה שטים בודקת מראש שמדובר על ספקים אמינים - ואם הטיול מאחר לחזור, אז הספינה תחכה לו אבל לא לטיול שהנוסעים לקחו באופן עצמאי, ואז הם צריכים להסתדר בעצם ולהגיע ליעד הבא של הספינה באופן עצמאי. האם זה קורה הרבה? בשיט שלי לקחתי סיורים כאלו, וביום הראשון הספינה לצפיה בבע"ח הביאה אותנו ישירות לספינת המסע כי לא נשאר זמן (לא זכור לי האם הגענו באיחור או שהיינו מגיעים באיחור אם היינו מגיעים לרציף שממנו יצאנו) - ובערב השני מתוך שלושה שבהם עצרנו לטייל הכריזה בספינה אמרה שיהיה עיכוב ביציאה כי אחד הטיולים מתעכב. מצד שני, כשמדובר על משפחה עם כמה ילדים שמסוגלת לתכנן טיולים כראוי אולי הסיכון פחות נחשב לעומת העלות הגבוהה בהרבה שיוצאים הטיולים הללו - אם מדובר על בני משפחה שיוצאים מיד עם ההגעה לטיול שאמור לחזור כמה שעות טובות לפני היציאה של הספינה...

אבל כאן נכנס שיקול מאוד חשוב והוא המנטליות הישראלית לעומת זו האמריקנית. כי עבור ישראלים רבים "להגיע בזמן" אומר שזה בסדר לאחר בחמש עד עשר דקות ולא יקרה כלום. מי מכם שהשתתף אי פעם בישיבה במקום העבודה וראה שהיא תמיד מתחילה בכמה דקות איחור מבין כנראה על מה אני מדברת. מצד שני, לפי האמריקנים להגיע בזמן אומר להגיע כמה דקות לפני השעה המיועדת, כך שחשוב להקפיד על כך, אחרת - זבש"כם.

ושוב כאן נכנס שוב השיקול של טיב הספקים: היתרון הכי גדול של לקיחת הסיורים מהספינות (או כאלו שמומלצים ע"י מלונות וכו') הם שהם אמינים. ספק לא אמין יכול לגרום לכם לא רק לאיחורים אלא גם לטיול ברמה פחות טובה, גניבות או שאר צרות. נכון שהסיכוי לכך קטן, אבל כפי שכבר כתבתי קודם - גם בארה"ב (ובעצם בכל מקום בעולם) יש כאלו שמסוגלים לנצל את חוסר היכרותם של התיירים עם הסביבה לטובתם.

בחירת סוג הטיול, ומדוע שיט יכול להיות פתרון מאוד טוב ללא תרמילאים או למשפחות: כפי שכבר ציינתי, אפשר באלסקה לטייל בכל מיני רמות - החל מקמפינג וקרוואנים, וכלה בשיט.

שיט אולי נשמע בהתחלה כאופציה יקרה ואולי מוזרה למי שלא התנסה בה, אבל חשוב לזכור שיש לה יתרונות משלה. העלות שלה כוללת בעצם שלושה מרכיבים של הטיול: היא מלון, אצמעי תחבורה בין המקומות, והיא גם מסעדה צמודה ובחינם כשהאוכל בה בהחלט לא רע ואפילו טוב - ויש שפע מאוד גדול ממנו. וכמובן היא חוסכת את הצורך לארוז, ואת הצורך להתעורר בשעה סבירה כדי לצאת לדרך בשעה נורמלית, כי האוניה שטה גם בזמן שאתם ישנים. אם משקללים את כל הרכיבים הללו - המחיר של השיט יוצא בהחלט לא רע, במיוחד אם מוכנים להסתפק בתא בסיסי של האוניה ולא בוחרים בסוויטה יוקרתית עם מרפסת (למרות שאם זה מה שעושה לכם את הטיול - אז ברור שגם זה מומלץ).

אבל בטיולים בארה"ב חשוב לזכור שיש בהפלגה גם חלקים "רשמיים" יותר, לפחות מבחינת לבוש והתנהגות. ארוחות הערב במסעדה המרכזית הן כאלו שדורות לבוש רשמי ברמה משתנה - ויכול לנוע מלבוש מחויט יותר - וכלה בחליפות לגברים ושמלות ערב רשמיות לנשים, כשחברת השיט מודיעה לכם מראש על כמה ערבים מכל סוג יהיו. אם אין לכם לבוש כזה אפשר לשכור על הספינה, ואם יש לכם ילדים בגילאים שבילוי כזה לא יתאים להם - אז אפשר לשאול בספינה לגבי סידור עבורם, או פשוט לאכול בקפיטריה של הספינה, שבה אין קוד לבוש והתנהגות אבל אוכל בהחלט לא רע.

אירועים ושאר חגיגות: אנחנו ביקרנו באלסקה ביוני עד תחילת יולי, מה שאמר שחקקנו באלסקה את הרביעי ביולי. אמנם לא היה מדובר פה על חגיגות מפוארות, אבל היה נחמד לראות איך האמריקנים חוגגים את יום העצמאות שלהם.

לכן נחמד לברר מראש על אירועים כאלו ולשלב אותם בתוכנית הטיול, כשרוב האירועים הם חינמיים.

הסעיף האחרון הוא הסבר למה אין לכם תמונות מפאריז, או עד כמה לא נכון המיתוס שצרפתים יודעים אנגלית, אבל רובם רק קצת.

הסיפור היה כזה: בדרך חזרה לישראל הייתי אמורה להיות בפאריז 11 שעות. מיד קפצתי על ההדמנות לבקר בעיר ואבא שלי (פנסיונר משועמם) אפילו חקר על טיולים מאורגנים קצרים.

אבל הכל התחיל מה שלילה לפני הטיסה לא יצא לי לישון. בילינו מאוחר בלילה של הרביעי ביולי כדי לראות את הזיקוקים בחצות, ועד שהגענו למלון כבר היה כמעט אחת בלילה. מכיוון שלא ציפיתי להיות מחוץ למלון כ"כ הרבה זמן והייתי צריכה להיות בשדה התעופה ב 4 בבוקר לקראת הטיסה - הדברים שלי לא היו ארוזים. אז אני מצאתי את עצמי עם צורך לארוז ולישון תוך שלוש שעות לכל היותר, ופחדתי שלא אצליח להתעורר מרוב עייפות, במיוחד כששעון מעורר חזק לא היה רעיון טוב בחדר צפוף באכסניה.  הקיצר, עד שנפרדתי מכולם וסיימתי לארוז - נשארה לי שעה וחצי שבה גלשתי בעיקר באינטרנט והסתבכתי בהזמנת מונית. כאן בארץ צריך להקיש את הקידומת של העיר רק בשיחה בין עירונית, אבל אני רגילה שבארה"ב (שבה לכל עיר גדולה כמו ניו יורק או אטלנטה יכולות להיות 2 - 3 קידומות) צריך בכל מקרה להקיש את הקידומת גם אם היא זהה לזה של המספר שלי. רק מה? באלסקה כולה יש רק קידומת אחת, ולכן לא צריך להקיש אותה - ולי לקח 5 דקות להבין את זה שבהן כמעט חטפתי כמה התקפי לב מלחץ, ושקלתי אפילו לבקש ממישהו שטייל איתי את הפלאפון כדי להתקשר דרכו... למזלי בסוף הצלחתי להבין - והמונית הגיעה מהר וגם לא היו פקקים בדרך לשדה התעופה שהיה מאוד קרוב.

כבר מהטיסה הראשונה מאלסקה למינאפוליס ישנתי רוב הטיסה כמו מתה. אבל במינאפוליס עצמה התברר שהטיסה שלנו תצא לפאריז באיחור של שעתיים פלוס בגלל עיכוב הטיסה הנכנסת מפאריז, מה שכבר חתך לי את זמן הטיול בעיר עצמה.

ובזה לא נגמרו הצרות: בפאריז עצמה היינו צריכים לעשות צ'ק אין מחודש לטיסה לישראל, מה שאמר עוד שעה בתור לצ'ק אין (כי ישבתי מאחורנית במטוס ועוד הייתי צריכה ללכת בשדה התעופה לשירותים), כשהתיקים היו כבדים ואני הרוגה ועצבנית. הפקיד היה חביב - אבל מכיוון שהוא בקושי ידע אנגלית לקח לנו זמן לתקשר.

הקיצר, אמרתי לעצמי שאני אלך לראות איפה השער שלי לישראל - ואז אצא לעיר לשעה שעתיים (כי לטיול כבר לא ממש נשאר לי זמן אם מחשיבים את זמני הנסיעה הלוך וחזור לפאריז, והצורך לעשות צ'ק אין מחודש אם יוצאים משדה התעופה). רק כשאני מגיעה לנקודת הבטחון - אני מגלה שאמנם הדרכון והכרטיס עליה למטוס  עדיין מוחזקים לי ביד, אבל תיק הצד עם הארנק והמפתחות שלי לא עלי. חשוב לי לציין פה שהסתובבתי עם שני תיקים: תיק המצלמה על הגב (כי כך נוח יותר לטייל), ותיק צד למסמכים כי אמא שלי פוחדת שמתיק גב יגנבו לי את המסמכים בלי שאשים לב. אבל מסתבר שאני צדקתי, ותיק הגב הוא בטוח יותר כי הסיכוי שאוריד אותו ממני הוא קטן יחסית כי הוא בנוי טוב ולא מכביד בניגוד לתיק צד, ולכן נוח להשאיר אותו עלי. הקיצר, מיד התחלתי לחזור חזרה לנקודה האחרונה שבה ידעתי שהתיק היה עלי כי הוצאתי ממנו את הדרכון: הצ'ק אין. וזה מסובך כי בדרך חזרה לצ'ק אין הייתי צריכה לעבור נקודת בטחון ולהסביר לאנשי בטחון שבקושי יודעים אנגלית מה בדיוק קרה ולמה אני הולכת "הפוך"...

בצ'ק אין הפקיד הקודם ניסה לעזור לי, אבל אמר שהתיק לא שם. אז הוא הפנה אותי למשטרה של שדה התעופה (שגם הם בקושי ידעו אנגלית) - וגם הם בדקו שוב בצ'ק אין ואמרו שהתיק לא שם, והיו די פסימיים לגבי הסיכוי שלי למצוא אותו. הם שלחו אותי למשרדים של חברת התעופה אולי במקרה הוא שם - ובחברת התעופה שלחו אותי לאבדות ומציאות. האבדות ומציאות היו בטרמינל אחר ובדרך לשם הייתי צריכה לעבור שוב ליד דלפקי הצ'ק אין. מכיוון שראיתי שאין שם תור, אמרתי שלא יזיק לשאול שוב גבי התיק. הפעם היתה פקידה יחידה שם אבל כזאת שידעה אנגלית - והיא מיד שאלה אותי לשמי עוד לפני שסיימתי את הסיפור, כי מסתבר שהתיק היה שם! אין לי מושג מתי מישהו מצא אותו ונתן אותו לפקידים, ומדוע פקידים שונים אולי לא היו מודעים אליו - אבל מסתבר שתחושת הבטן שלי היתה מוצדקת ואכן שכחתי אותו שם כדי להקל על הכתפיים העייפות שלי בזמן ההתמנה בתור.

אז אחרי כל התהליך המייגע הזה, כבר כמעט לא נשאר לי זמן לנסוע לעיר, ואמרתי לעצמי שאם אני כ"כ עייפה אולי כדאי לי להשאר בשדה התעופה ולנסות לנמנם קצת. בכל מקרה הסתובבתי בטרמינל, קניתי בושם מתנה לאמא והרבה קרם גוף לי, אכלתי אוכל די גרוע בסטנדרטים צרפתיים (חוץ מכמה עוגיות מקרון), ומרוב עייפות נרדמתי על המטוס עוד לפני שהמראנו והיה צריך להעיר אותי כדי לתת למישהו להכנס למושב לידי...

המסקנה? אם אמא שלי היתה צריכה להגיע אליה, אז זה היה משהו בסגנון של "אם לא היית כזאת בלגניסטית והיית שמה את הדרכון חזרה בתיק מיד אחרי הצ'ק אין אז לא היית מאבדת אותו". די ברור שלא סיפרתי לה על זה, לא?

אז המסקנה שלי היא שלפעמים הקטעים הכי מעצבנים בטיול הם אלו שהופכים להיות הסיפורים הכי משעשעים אח"כ, במיוחד אלו עם הסוף הטוב. וגם שלהסתובב עם תיקים נוחים לנסיעות ארוכות יכול להיות רעיון טוב כדי שלא תשימו אותם בצד ותשכחו אותם.

כפי שכבר כתבתי בעבר, עשיתי עוד סיבוב או שניים על התמונות מאלסקה ומצאתי עוד לא מעט תמונות שאהבתי. בשלב זה יש לי תמונות לעוד כמה חודשים שנאספו לי במהלך הזמן שפירסמתי את התמונות מהטיול, כך שנראה לי שאפרסם אותן (ואולי גם קצת מהפריחה האביבית שכבר הגיעה) ורק אז - את התמונות הנוספות מאלסקה. אלא אם מאוד נמאס לכם מהן... ;)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צלמת טבע אלא אם צויין אחרת