1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

עסקי אוויר

13/09/2011
 
לפני כשנה וחצי כתבתי על חברי הכנסת הטסים במחלקת עסקים לאירופה.  באותה רשימה הבעתי גם אכזבה מסוימת מכך שאני – שטסתי לחו"ל עשרות פעמים מטעם העבודה – מעולם לא טסתי במחלקת עסקים. והרי אני ממש "איש עסקים"! (ברור שבנסיעות האלה אני לא תייר).
 
והנה אתמול  לפנות בוקר ציפתה לי הפתעה. הגעתי לשדה התעופה כרגיל לטיסה התלת-שבועית שלי למדריד (זו הטיסה השלישית מאז תחילת אוגוסט), עמדתי בתורים  כאחד האדם. כצפוי הלחץ בשדה התעופה היה פחות יחסית לטיסות ביולי-אוגוסט. שלא כצפוי, התור לצ'ק-אין היה ארוך מהממוצע – נראה היה שישבו בדלפקים שתי דיילות מתלמדות ואחת ותיקה סייעה להן.
 
יחד עם כרטיס הטיסה קיבלתי שובר כניסה לטרקלין דן! קצת הופתעתי אבל  הצלחתי להסתיר את הפתעתי מאחורי פרצוף הפוקר המפורסם שלי (ראו תמונה בראש הבלוג) והסתכלתי על הכרטיס. המושב שלי היה בשורה 3! כנוסע ותיק אני יודע היטב ששורה שלוש נמצאת במחלקת העסקים.
אין ספק כי התרגשתי. מצד אחד ברור שזה מגיע לי. אני הרי אני.  אחד האנשים החשובים ביותר לי.
מצד שני תהיתי אם לא נפלה פה טעות...
(בסופו של דבר הסתבר לי שאכן – מסיבה לא ברורה – נרכש עבורי כרטיס במחלקת עסקים. לא ציפיתי לזה ולא העליתי בדעתי את האפשרות מראש ולכן גם לא הבחנתי בכך).
 
בכל אופן, ניגשתי לטרקלין. זה לא שמעולם לא הייתי בטרקלין של שדה התעופה – הייתי פעמיים (או שלוש?) בטרקלין בציריך (נדמה לי) לפני שנים כאורח של עמית בחברה שטס יחד איתי והיה מצויד בכל הסטאטוסים היוקרתיים המקובלים במקצוענו.
ההפתעה הראשונה הייתה מכך שהטרקלין היה מלא – בקושי מצאתי מקום לשבת בו.
ידעתי שאם אני כבר בטרקלין אני חייב – פשוט חייב – לאכול משהו ולשתות משהו. אחרת סתם בזבזתי את הרצון הטוב וההשקעה של חברת התעופה,  לא? ניסיתי להסתפק בבקבוק מיץ ועוגיית גרנולה אבל איכשהו במשך הזמן הצטרפו אליהם עוד בקבוק מיץ וכמה קרקרים. ולחמניה קטנה.
לפחות לא אכלתי ארוחה שלמה כמו רוב השוהים בטרקלין...
 
היתרון הגדול של הטרקלין מבחינתי הוא שאפשר לשבת ליד שולחן שעליו ניתן להניח את הלפטופ ולכתוב (או לקרוא) בנוחות. כך התחלתי לכתוב רשומה זו.
(אגב, בשלב מסוים הטרקלין התרוקן כמעט בבת אחת – נראה שטיסות רבות המריאו באותה שעה).
 
כשניגשתי לעלייה למטוס עוד לא הרגשתי בטוח במאה אחוז שאכן אני במחלקת עסקים. אבל בחוצפה רבה ניגשתי לדיילים כשהודיעו שכעת מעלים את שורות 20-25 + מחלקת עסקים – והצליח לי ;)
 
במטוס ציפתה לי אכזבה מסוימת – המושבים של מחלקת עסקים לא היו מפוארים או מרווחים במיוחד. יותר מרווחים משל מחלקת תיירים, אבל לא הבדל של שמיים וארץ (יותר הבדל של שמיים ושמיים...).
מה שכן – היה אפשר להטות את הכסא יותר מאשר במחלקת התיירים (מן הסתם בגלל המרחק הגדול יותר בין השורות) אבל עדיין ישנתי בישיבה יותר מאשר בשכיבה (בניגוד למיטות שראיתי פעם במחלקת העסקים של 777 של אחת מחברות התעופה).
 
היחס מצד הדיילות היה הרבה יותר אדיב – שאלו אותי מראש מה ארצה לשתות עם ארוחת הבוקר (קפה,תה או מיץ) וכמובן שלא הייתי צריך לחכות לעגלה עם כל הארוחות שתעבור במסדרון.
הארוחה הוגשה כמובן בכלי חרסינה ולא פלסטיק, היו לי שני מזלגות ושני סכינים (זה הרי הגיוני שלא אמרח את הריבה באותו סכין שבו חתכתי את הירקות!) והשתייה הקרה הוגשה בכוסות זכוכית(!).
אבל האוכל היה אותו אוכל בסך הכל...  (אולי רק אצלי בגלל שהזמנתי מנה צמחונית? אני לא בטוח. ראיתי מה קיבלו הנוסעים האחרים במחלקה, אבל לא מה קיבלו במחלקת תיירים).
 
היתרון הגדול ביותר של מחלקת העסקים היה כנראה השירותים – היינו תשעה נוסעים במחלקה ולרשותנו עמד תא שירותים אחד (בבלעדיות). לעומת היחס המקובל במחלקת התיירים של תא שירותים אחד לקרוב ל-100 נוסעים (אני חושב). ההבדל היה מוחשי מאוד – השירותים היו פנויים רוב הטיסה וגם נקיים מאוד (אני שונא את השירותים המלוכלכים במטוסים!)
 
וזהו בערך...  לסיכום: לא הייתי משלם בשביל זה (בודאי לא לטיסה של חמש שעות שחלק גדול מהן ישנתי), אבל נחמד להרגיש לפעמים חשוב.
נראה איך ארגיש בטיסה הבאה שלי במחלקת התיירים...
 
עדכון מאוחר: לאחר כמה ימים קיבלתי מייל מחברת התעופה המתנצל כי בטיסה שלי מחלקת העסקים הייתה מתחת לסטנדרט המקובל.  בטיסה חזור הכיסאות (שלא לומר הכורסאות) היו באמת מרווחים - במקום בו עמדו שלושה כיסאות בטיסה הלוך היו רק שניים בטיסה חזור(!)
 
בעקבות שדרוג מערכת המסרים נעלמו לי המסרים על רשומות שרציתי להמליץ עליהן ולא קיבלתי מסרים על הודעות שפורסמו אתמול, אבל הצלחתי למצוא רשומה מומלצת טריה – והיא שעמדה – בבלוג של המילים של עינת

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

78 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת