00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

לצאת אל העולם

לפני כמה ימים אחותי אמרה לי משפט שנחקק לי בראש ולא מרפה: "תגידי, את לא רוצה כבר לצאת אל העולם?"
היא שאלה את זה בהקשר של הכתיבה שלי. הכתיבה האנונימית שלי בבלוג.
מידי פעם אני מוצאת את עצמי חושפת את הבלוג לאנשים שקרובים אלי. יותר נכון חשפתי את הבלוג ל 4 אנשים, שתי חברות ושני קרובי משפחה (משפחה מורחבת, לא משפחה קרובה, אחיות שלי מנויות ולא מפספסות אף רשומה...) 
בכל פעם שחשפתי זה התרחש מתוך רגע בו הרגשתי קירבה עם אותו אדם.
בכל פעם זה התחיל אותו הדבר- בהתלהבות, הפגנת סקרנות ורצון לקרוא מהצד השני, מה שיצר אצלי ציפייה לתגובה כלשהי.
בכל פעם זה גם המשיך אותו הדבר-  במקרה הטוב הצד השני קרא את הרשומה האחרונה או שתי רשומות, ובמקרה הרע- התעלמות מוחלטת.
בכל פעם מחדש אני חוששת מהחשיפה ולא בטוחה אם אני בכלל רוצה שמי שמכיר אותי יקרא את מה שאני כותבת (למרות שכנראה שאני כן רוצה אם בחרתי לחשוף בפניהם...), וכל פעם מחדש אני מגלה שזה בכלל לא משנה.
כך אני מגיעה למסקנה הכללית שמה שבעיקר מעניין אותנו זה אנחנו, החיים שלנו, הסיפור שלנו. והסיפורים שלי, עם כמה שאני מחוברת וגאה בהם (שוב, כי כנראה מה שבעיקר מעניין גם אותי זה אני), לא תמיד מעניינים את הקרובים שלי עד כדי הקדשת זמנם הפנוי לקריאה שלהם. אני יכולה להבין את זה לגמרי. מה שעברתי לפני 5 שנים כשעזבתי זוגיות עם בחורה וטסתי להודו, הלילה הראשון שלי שם, כמה קשה היה לי התואר הראשון או איך התחילו החיים על כדור הארץ, הם לא דברים שאמורים לעניין את חברות שלי ובטח שלא את המשפחה המורחבת שלי. כאן אני מנתחת את חוויות העבר שלי ממקום אחר וזה לא התפקיד שלהם לעבור אותן איתי מחדש. חלקם היו איתי בזמן אמת אז, חלקם לא, ובטוח שאת אף אחד מהם לא ממש מעניינות הרשומות הגיאולוגיות שלי. אני כמו רוס מ"חברים", כשהוא מתחיל לדבר על המאובנים שלו, מיד כולם שומטים ראש, עוצמים עיניים ומתחילים לנחור... :)

ההפתעה הגדולה היתה לגלות, שדווקא מי שלא מכיר אותי, דווקא אתם, החברים הוירטואליים ברחבי הבלוגיה משקיעים מזמנכם ומתשומת ליבכם, קוראים אותי, מתעניינים גם בגיאולוגיה, מגיבים לי, מתרגשים איתי לפעמים ותומכים בי כשצריך. אני רוצה להגיד לכם תודה!

למדתי שיעור שהחשיבות שלו עבורי, כמישהי שחולמת אולי לפרסם ספר יום אחד, היא גדולה מאוד. תמיד פחדתי שאם אצא לעולם, אם אחשוף את נשמתי כפי שהיא נחשפת כשאני כותבת, כולם מסביבי יחשבו לעצמם דברים, ינתחו אותי, יבקרו אותי, ירכלו עלי, אולי לא יאהבו... תמיד יש לי בראש מה כולם יחשבו. גם שם הבלוג- "חשיפה", נבחר מתוך מקום שמפחד לצאת מהאנונימיות, מפחד להיחשף אבל גם רוצה להיחשף. עכשיו, בזכות הבלוג, שכבר הרי שינה לי את החיים בכך שגרם לי לכתוב הרבה יותר ממה שכתבתי לפניו, אני מתחילה להבין שכלום לא יקרה אם אצא מהאנונימיות שלי אל העולם. 
זה תהליך של התבגרות, אני לאט לאט מבינה שמותר לי להיות מי שאני מול העולם, מותר לי להיות מי שאני בכל רגע נתון וזה בכלל לא משנה מה כולם יחשבו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת