1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

מי רצח את פרדי מרקורי?

12/09/2011
 
ספטמבר כבר פה. השמש זורחת מאוחר ושוקעת מוקדם, אבל חום הקיץ מסרב לעזוב אותנו.
"קשים שלהי הקיץ מהקיץ" אמרו אנשים חכמים, והם צדקו. אתמול נמדדו בוורשה 18 מעלות בצל ונראה שהקיץ מסרב לעזוב ולא נראה פה שלג לפני אוקטובר.
 
למרות החום הכבד ששרר החלטתי לא לשנות ממנהגי הקבוע. כיאות לסתיו קמתי שעה אחת מאוחר יותר (בעשר) ואת ארוחת הבוקר השנייה סעדתי רק ב-11:30 – כך שנאלצתי לדחות את ארוחת הצהרים ל-14:00 (או, בימים עמוסים בעבודה, ל-14:05).
גם את האוכל עצמו שיניתי לתפריט סתווי יותר ההולם את ימי הסתיו (עם הענן). לדוגמא החלפתי את הרגל הקרושה הקיצית והקלילה בכבד קצוץ ההולם יותר את מזג האוויר.
 
באותו יום שוב נחתה על שולחני תעלומה מהעתיד. מאז שפתרתי בהצלחה בלתי מבוטלת את  תעלומת הטבעת שאבדה ונמצאה כמאה שנה אחר זמני, נראה היה שרוב התעלומות העתידיות בוורשה הופנו אליי.
אפילו מפקדי אמר לי שנראה שאני מומחה גדול בפיתרון תעלומות עתידיות ועל כן הוא שוקל להפסיק לתת לי עבודות הנוגעות לאירועים שכבר קרו.
התעלומה הפעם נגעה למותו המסתורי של כוכב גדול שייקרא בשם האקזוטי "פרדי מרקורי".
חומר הראיות שעמד לרשותי היה דל במקצת: כמה תמונות של אותו כוכב בהופעות, קורות חייו המקוצרים והגרסא המטויחת למותו ללא עת בגיל 45 – המספרת על כך שמותו נגרם כתוצאה ממחלה מוזרה.
היה שם גם תיאור קצר של אותה מחלה. הצלבה קצרה של התמונות, קורות החיים ותקציר המחלה הוכיחו לי מיד כי משהו פה מוזר.
 
תוך דקותיים הבנתי מה מוזר כל כך: השעה הייתה כבר 14:07 ועדיין לא אכלתי ארוחת צהריים! אספתי את המסמכים בחיפזון ויצאתי אל המסעדה החביבה עליי בימי הסתיו.
כדרכי אינני פוסק מעבודה בזמן האוכל – סיסמתי הינה: "בלש חביב – עובד תמיד!"  (ולא – אינני מאמין בגרסא השקרית שהופצה מאחורי גבי – "בלש יציב – אוכל תמיד!").
ובכן, לאחר אכילת שלוש המנות הראשונות, בזמן שחיכיתי למנה העיקרית הראשונה, הבנתי פתאום כי אכן הסיפור לא מתקבל על הדעת.
המחלה המוזרה עומדת לתקוף גברים ש... איך לומר זאת? לא תמיד נמשכים לנשותיהם החוקיות ואפילו לא לנשים לא חוקיות אלא משום מה הם נמשכים ל- אני מקווה שילדים לא קוראים את הרשומה הזאת – לגברים אחרים.
ואילו אותו פרדי מרקורי נשא את כל הסימנים של גבר שבגברים: ראשית הוא בעל שפם מכובד. שנית הוא שרירי ובנוי לתלפיות.  שלישית עפ"י התיאור הוא עסק למחייתו בשירה בציבור והיה לו קול בס עמוק.
ואחרון חביב – רוב חובבי הגברים שהכרתי (לא שהיו כאלה חלילה) נהגו למשוח את פניהם באבקת פודרה לבנה ואף ללבוש בגדי נשים (מפעם לפעם) ואילו האדון מרקורי לא היה חיוור ולא היה ניתן לחשוב שהוא אישה.
 
אם כך, ברור כי לא ייתכן שאותו פרדי מרקורי ימות כתוצאה ממחלה הפוקדת גברים האוהבים גברים. מכאן נובע כי ברור כשמש – ברור כמו שהשניצל אותו אני אוכל כעת עשוי מעגל – שפרדי מרקורי נרצח.
 
מי רצה לרצוח אותו? למי היה מניע? בידי מי היה כלי הנשק? מה היה כלי הנשק?
בזמן שאכלתי את הסטייק הבנתי שכלי הנשק חייב היה להיות רעל – רק כך ניתן היה לטעון שהמוות נגרם כתוצאה ממחלה. ומי מומחה גדול יותר לרעל מהרומאים הקדמונים?
אם נצרף עובדה ידועה זו לעובדה כי פרדי הופיע כחלק מקוורטט שנקרא "מלכה", די ברור כי רציחתו הוזמנה ע"י אחד מקיסרי רומא (או אולי אפילו אמו של אחד הקיסרים) בשל חששו כי ה"מלכה" תחליף אותו כקיסר.
 
יחד עם הקציצות התחלתי להבין שתיתכן בעיה קלה בפער הזמנים שבין קיסרות רומא לבין ימי חייו (ומותו) של מרקורי. ואגב פער זמנים – מבט מהיר בשעוני הראה שהשעה כבר מתקרבת לארבע אחר הצהרים ועליי למהר ולהזמין קינוח אם ברצוני להספיק להגיע לתה ועוגיות של שעה חמש בתחנת המשטרה.
כתמיד, עם עליית רמת הסוכר בדם כתוצאה מפאי תפוחים טוב עם קצפת טובה וגלידה מצוינת (שלא לדבר על סירופ השוקולד – כי הוא היה קצת תעשייתי) התעלומה התבהרה לה: לא ייתכן שפרדי מרקורי באמת מת!
אדם בשיעור קומתו, עם שפם שכזה וכריזמה מדהימה (כך היה כתוב) לא יכול סתם כך למות.
 
פודינג השוקולד והקפה השני הביאו לפיתרון התעלומה: פרדי מרקורי מעולם לא מת (או לעולם לא ימות).
פשוט נפשו קצה בפרסום ובתהילה להם זכה (יש אומרים שבקונצרטים שלו צפו יותר אנשים מאשר אלה שצפו בקונצרטים של מוצארט) והוא החליט לפרוש בשקט.
 
בדרך חזרה לתחנת המשטרה, תוך שאני מלקק את שאריות קרם הבוואריה משפמי, הבנתי גם להיכן הוא נעלם.
פרדי מרקורי שינה את שמו לפארוקה בלסארה ושכר דירה בפתח תקווה עם שני שותפים שגם חפצו באנונימיות – אלוויס פרסלי (המלך) וג'ים מוריסון.
(אם כי בזמן אכילת העוגיות בתחנת המשטרה הבנתי שהשותף השלישי היה כנראה האמן שהיה ידוע בשם "הנסיך" – בשל ההגיון הרב בהשלמת הרצף המלכותי).
 
 
 
מוסר השכל:   אם לא תאכל – we will rock you
 
שבת שלום!
 
הרשומה מוקדשת באהבה לפרדי מרקורי שיום הולדתו ה-65 חל השבוע (וממתי חוגגים יום הולדת לאדם מת? עוד הוכחה!).
תודה לגוגל שהזכירו לי את יום ההולדת ולעננת שהזכירה לי שמזמן לא כתבתי על הבלש הפולני.
 
והרשומה המומלצת היא – סיור ברמת הנדיב ואברמ'ל שהרים  – של אנימו
 
 
ברגע האחרון: נמצאו הוכחות שעלולות לסתור את מסקנות הבלש!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

70 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת