33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

bob ממשיך במסע

טעימת בורדו 2008 ב"דרך היין"

באמצע חודש אוגוסט התקיימה טעימה חד פעמית של יינות בורדו 2008 במרתף בסניף חשמונאים של "דרך היין". הדברים שנכתבו באתר שלהם שנועדו לקדם את הטעימה היו : "לפני העונה, עוד לפני שענב אחד החליף צבע, אמרו עליהם שהם יהיו איומים. במהלך הבציר, אמרו שהם הולכים להיות קטסטרופה... אחר כך אמרו ואמרו, ניבאו והתנבאו, ביקרו ואפילו אפשר לומר - השמיצו. והתוצאה? יינות בציר 2008 בבורדו הם מהמוצלחים של העשור הקודם. יינות בעלי נוכחות, בשלים ומשיים, שמציגים רעננות טובה לצד פוטנציאל התיישנות מכובד. תמורה מצוינת, במיוחד למול יינות הבצירים השכנים: 2007 ו- 2009. אנחנו גאים ונרגשים להזמין אתכם לטעימה שהיא באמת טעימה אייקונית. טעימה של הגדולים שביינות בורדו מבציר 2008 המפתיע".   

בציר 2008 בבורדו היה בציר עם מאפיינים ייחודיים:

מזג אוויר מתעתע – חודש מאי היה גשום. נתון זה גרם לבעיה בהנצה וכנגזרת מכך להקטנתם של  היבולים. בחודשים יוני – ספטמבר כמות הגשמים הייתה נמוכה מהממוצע. גם הטמפרטורות היו נמוכות מהממוצע. היה חשש לבציר שמא תתפתח בו לחות גבוהה אשר תוביל לפגעים בכרמים . בפועל היה "קיץ אינדיאני" שאפשר הבשלה ראויה ואיטית. אחד מהנתונים המפתיעים של הבציר היה פרק הזמן שעבר בין ההנצה לבציר. בניגוד לפרק זמן ממוצע שבין 100 ל- 110 ימים, כאן נמנו בין 130 ל- 160 ימים, כלומר הבציר היה מאוחר מאד. במהלך הבציר עצמו היו שעות שמש רבות מה שהוסיף לאיכות הענבים ובסופו של דבר לאיכות היינות.

בצירים קודמים – בציר 2005 נחשב לאחד מהבצירים הטובים ביותר בהיסטוריה של בורדו. הבצירים  שבאו בהמשך (2006 ו- 2007) נחשבים כבצירים לא מצטיינים.

קמפיין המכירה העתידית – בבורדו יש שיטה הנקראת  en-primeur באמצעותה נמכרים על הנייר חלק מהיינות טרם ביקבוקם וזאת על בסיס טעימות מבקרי יין המוזמנים ליקבים לטעימה מהחבית. ב- 2009 (השנה בה מתחיל הקמפיין בנוגע ליינות 2008) ולאור הנתונים הלא ברורים, רוב מבקרי היין הביעו ספק בקשר לאיכות הבציר. רק המבקר האמריקאי רוברט פרקר (שיש שהתחילו כבר להספידו) והמבקר הבריטי ניל מרטין כתבו בשבח הבציר. הקמפיין היה בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי ולכן "צלע". משקיעים, סוחרים וחובבי יין פשוט התעלמו ממנו. אע"פ שהמחירים הורדו באופן ניכר, איש לא רצה "להיתקע" עם סחורה שתהיה בינונית במקרה הטוב.

בצירים 2009 ו- 2010 – השנים הבאות זכו לכל הלל אפשרי ממבקרי יין. הן היו שנים חמות והמצב הכלכלי העולמי התייצב. סביר להניח שבציר 2008 ישאר תמיד בצילם. היתרון במצב הזה הוא שבשלב הנוכחי מחירי 2008, יין שכבר נמצא על המדפים, נמוכים משמעותית מהבצירים שבאו אחריו.

כאן המקום שאבהיר מנקודת מבטי האישית לחלוטין מה דעתי על הגדרות מכלילות כמו בציר 'טוב', 'מעולה', 'יוצא מן הכלל' וכדומה. למילים האלו (וזו כאמור דעתי הפרטית) יש משמעות קטנה מאד אם בכלל. גם הגדרות בציר במספרים או בכוכבים יכולות להטעות. ברור שכ- 12,000 היקבים בבורדו מייצרים יינות בדרגות איכות שונות. חובבי בורדו הנלהבים נתקלים אולי ב- 200 עד 300 יקבים מכלל המספר העצום הזה, בד"כ אלו שקנו להם מעמד ופרסום ולא פחות חשוב הם בעלי מנגנוני שיווק יעילים. בעבר הגדרה כוללת לכל שנה פישטה את המורכבות והקלה בעת קניית יין בחנות או בחירת יין מתפריט של מסעדה. היום הלקוח הדעתן יכול לשלוף את האייפון שלו ובאפס זמן לדעת מידע רב על היין המוצע לו. אין יותר צורך לזכור מטריצות של איכות שנה, מאפייני בציר ואיכות יקב. הקלישאה "אין שנה טובה יש יין טוב", נכונה יותר מתמיד. יינן טוב יוציא את המקסימום גם בנתוני מזג אוויר לא אידיאליים, יינן רע לא ינצל בחכמה את חומר הגלם שברשותו גם בשנה אופטימאלית. סביר על כן להניח שאם שנה כמו 1991 הייתה חוזרת על עצמה 20 שנה מאוחר יותר, ניתן היה "להוציא" ממנה יין שונה. מעניין גם מה היה קורה עם חומר הגלם של שנת 2009 עשרים שנה מוקדם יותר.
אם בכל אופן רוצים להשתמש בהגדרות הייתי מציע שיטת הסתכלות מעט שונה במיוחד בנוגע לשנים האחרונות. הייתי בונה סקאלה המבוססת על טמפרטורות וכמויות משקעים מקצה אחד שבו השנה קרה וגשומה לקצה שני שבו השנה חמה ויבשה וכל זאת להבנת אופיו הכללי של היין שלפניי. זה חשוב במיוחד (בהכללה כמובן) לחובבי סגנון 'עולם ישן' מול 'עולם חדש', יינות אלגנטיים למול 'פצצות' פרי בשל.

כחובב בורדו "קלאסי" השייך לקבוצה מאד גדולה של חובבי יין המצרים על השתלטות הגלובליזציה על העולם הישן באתי לטעימה זו עם ציפיות רבות. נראה כי בורדו המודרנית מחפשת את מכנה הטעם המשותף הרחב ביותר. לא מפתיע, אם כן, למצוא ביקבים רבים: יועצי יין יוקרתיים, ייננים בוגרי אוניברסיטאות מומחים באנליזות כימיות, ויקבים בעלי ציוד חדיש וטכנולוגיות מתקדמות. גם ההתחממות הגלובלית תורמת לטשטוש הזהויות הספציפיות של היינות. למגינת ליבי אני טועה לא אחת בטעימות עיוורות ולא רק בין יין מבורדו מאזור א' לעומת אזור ב' אלא גם בין יין מקליפורניה ליין מבורדו. קיוויתי שהשנה הקרה (2008) תשפיע על היינות בצורה כזו שיהיו אלגנטיים, מאוזנים, לא "פצצות" פרי שחור או ריבתיים עם אלכוהול מודגש.

להלן היינות שטעמנו. היינות נפתחו כשלוש שעות לפני תחילת הטעימה ועברו double decanting. המידע המובא מבוסס בעיקרו על חומר ההרצאה שהעבירה הילה המנהלת המקצועית של "דרך היין" (RP = Robert Parker , WS = Wine Spectator) :

 

 

 Chateau Belair Monange, St Emilion 2008
RP 93, WS 89

זהו הבציר הראשון ליקב תחת השם הזה. חברת Jean Pierre Moueix שבבעלותה כמה מהיקבים המפורסמים ביותר בפומרול רכשה ב- 2008 את אחוזת Belair והחלה בהשקעות בכרם וביקב על מנת להעלות את רמת היקב שדשדש במשך שנים רבות. באופן כללי שטח הכרמים עומד על 120 דונם כאשר 85% מרלו ו- 15% קברנה פרנק. בכרם יש גפנים מבוגרות, גם כאלו ששרדו את הכפור ב- 1956. אחת מההחלטות האסטרטגיות של היקב הייתה להוריד יבולים בצורה משמעותית מ- 350 קילו לדונם ל- 120 קילו לדונם.

TN: אף רגוע ודי רענן. הפה מאד מרוכז עם טניות גבוהה. יש חמיצות מודגשת. היין לא ריבתי ואין תחושה של עץ חדש. פרי שחור בסיומת. שילוב הנתונים מראה שהאיכות של היין טובה אבל מוקדם מידי לשתות אותו . 

 

 

 

Chateau L'Eglise Clinet, Pomerol 2008
RP 95, WS 92

(אתר היקב)

היקב הוא קטן ויש לו כ- 55 דונם של כרמים נטועים המורכבים משתי חלקות השונות זו מזו במקומות גיאוגרפיים שונים. הוא מייצר כ- 1500 ארגזים בלבד. ההיסטוריה שלו מורכבת. אחת מהדמויות  שהשפיעו על היקב הוא  Pierre Lasserre הבעלים של Clos Rene שהחליף את הבעלים משפחת Darantou  עד 1983. כיום המנהל הוא Denis Darantou  בן המשפחה שלמד ייננות. גם כאן החלוקה הזנית היא 85% מרלו ו- 15% קברנה פרנק. היינות עוברים תסיסה אלכוהולית במיכלי ביטון ותסיסה מלולקטית במיכלי נירוסטה. כ- 18 חודשי יישון בחביות עץ שכמחציתן חדשות.

TN: הצבע יפיפה. אף ריבתי. הפה מרשים מאד. פומרול קלאסי. טנינים נעימים ועגולים. תבלון, חמיצות טובה ופחות מודגשת. סיומת ארוכה. למרות שיש תחושה שהיין מעט שומר על עצמו, ניכר שהוא מצוין. נותן עכשיו וייתן גם בעתיד. 

 

 

 

Chateau La Fleur Petrus, Pomerol 2008
RP 95, WS 92-95

ליקב שכנים מפורסמים: Chateau La Fleur ו- Chateau Petrus. היקב נרכש ע"י משפחת Moueix ב- 1953. ב- 1994 נקרתה הזדמנות לרכוש עוד 40 דונם שהיו שייכים במקור ל- Chateau Le Gay. בשטח זה נמצאת גם אחוזה יפה ששחזורה הושלם ב- 1996. ביקב כ- 128 דונם כרמים נטועים כאשר 85% מרלו ו- 15% קברנה פרנק. גם כאן היבולים יחסית נמוכים אבל לא כמו ב-  Chateau Belair Monange. רוב האדמה של היקב היא חצץ מעורב עם מעט חימר. הבציר ב- 2008 היה מאוחר מאד (אמצע אוקטובר). היין הורכב מ- 90% מרלו ו- 10% קברנה פרנק.

TN: אף מתובל. בפה חמיצות מאוזנת עם מתיקות מסוימת בסיומת. טנינים רכים וקטיפתיים. הרמוני, נגיש ומתחנף.

 

 

 

Chateau Pape Clement, Pessac Leognan 2008
RP 95, WS 90

(אתר היקב

ההיסטוריה של היקב ארוכה ומתחילה אי שם ב- 1300 כאשר האחוזה ניתנה במתנה למי שיהפוך לימים לאפיפיור, יעביר את האפיפיורות מרומא ל- Avignon ויפתח את הכרמים ב- Chateauneuf du Pape. אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה הזנחה מסוימת של היקב עד שב- 1939 הוא נקנה ע"י Paul Montagne שהחייה את היקב. Leo Peynaud - בנו של היינן שעבד עםPaul  הפך לבעלים יחד עם Bernard Magrez טייקון סופרמרקטים בעל השפעה בבורדו. ביקב כ- 325 דונם נטועים במספר זנים (קברנה סוביניון, מרלו, סוביניון בלאן, סמיון ומוסקאדה).

TN: הצבע כהה. קיצוני גם באף וגם בפה יחד עם זאת יש פער ביניהם. היין המורכב מ- 48% קברנה סוביניון, 48% מרלו, 3% פטי ורדו ו- 1% קברנה פרנק היה מינראלי ומעושן. היו שציינו אותו כעגול, מאוזן, גראב קלאסי. היה מי שטען שהוא מזכיר לו את בציר 99. סיומת טובה. היין מוכן לשתייה אך מעט חריג.  

 

 

 

Chateau Rauzan Segla, Margaux 2008
RP 90, WS 90

(אתר היקב

ההשתלשלות ההיסטורית  של היקב היא ארוכה ומפותלת. ב- 1994 נרכשה האחוזה על ידי הבעלים כיום - משפחת וורטהיימר שבבעלותם גם בית האופנה "שאנל". ההשקעה ביקב גדולה כולל הבאת חלק מהצוות המקצועי של Chateau Latour. שטח הכרמים עומד על כ- 520 דונם הנטועים על אדמה שעיקרה חצץ. מבחינה זנית הכרמים כוללים כ- 54% קברנה סובניון, 41% מרלו, 4% פטי ורדו ו-1% קברנה פרנק.

TN: ביין כ- 62% קברנה סוביניון ו- 38% מרלו. האף פרחוני. הפה מבטא יין מרגו טיפוסי. רך, עגול, חמיצות לא משתלטת, פרי אדום, מאוזן, מסודר, טנינים רכים, נגיש, ידידותי ומוכן לשתייה. לא בטוח שישמר לשנים רבות.

 

 

 

Chateau Pichon Longueville Baron, Pauillac 2008
RP 95, WS 91

(אתר היקב

הברון מלונגוויל הקים את האחוזה בסוף המאה ה-17 תוך שהוא מנצל איחוד בין משפחתו למשפחת Rauzan. לאחר המהפכה וכתוצאה מחוקי הירושה שהנהיג נפוליון נעשתה חלוקה של אדמות האחוזה. למעשה האחוזה התפצלה ל- Château Pichon Longueville Baron שבסופו של דבר הייתה הנחלה של הבנים במשפחה ול- Château Pichon Longueville Comtesse de Lalande בבעלות הבנות. בדירוג של 1855 דורג היקב כדרגה שנייה. ניהול לקוי גרם להתדרדרות היקב ולגלגולי בעלות. ב- 1987 הוא נקנה ע"י חברת  AXA Millesimes (שיש לה ניסיון בבעלות על יקבים) ומשפחת Cazes מ- Chateau Lynch Bages שערכו שינויים מרחיקי לכת ביקב והשקיעו הון גדול במודרניזציה ובשיפור רמת היין. התוצאות לא איחרו לבוא. כיום באחוזה כ- 730 דונם כרמים נטועים הכוללים כ -  70% קברנה סובניון, 25% מרלו ו- 5% קברנה פרנק. היין מתיישן כשנה וחצי בחביות עם הרבה עץ חדש. מהיין הראשון מייצרים 24 אלף ארגזים ומהיין השני 12 אלף. באופן כללי הסגנון של יינות ברון הם "גבריים" מעוצבים, מעט מרוחקים ומזכירים במשהו את יינות לטור אולי גם בגלל האחוז הגבוה של קברנה סובניון.

TN: האף פירותי ובשל. יש הלימה לפה. בפה עוצמתי, הרבה נוכחות, חמיצות מצוינת, עשוי טכנית מצוין ויחסית מודרני בגישה. היה מי שציין שחסרה נשמה. בסה"כ יין בולט.

 

 

 

Chateau Montrose, St Estephe 2008
RP 95, WS 91

(אתר היקב

ב- 1778 בהוראת הפרלמנט של בורדו קיבל לידיו  Etienne Théodore Dumoulin את השטח שעליו אח"כ יהיו האחוזה והכרמים. האדמה הייתה אדמת בור. בנו החל לטעת שם את הכרמים ולבנות את האחוזה. הקרקע הטובה, תשומת הלב לכרמים ולאנשים המטפלים בכרמים (יחס לא נפוץ באותה עת)  וקידום מתקני היקב אפשרו לו לזכות, למרות גילו הצעיר, בדרגה השנייה ברשימה המפורסמת מ- 1855. Mathieu Dollfus שרכש את היקב בהמשך הדרך הצליח להגן על הכרמים ממגיפת הפילוקסרה. לרוע המזל במלחמת העולם השנייה הגרמנים השתלטו על האחוזה והציבו בשטחה מערך נ"מ שהיה מטרה גם להפצצות ולהריסת חלק מהכרמים. אחד מהסיפורים המפורסמים הקשורים ביקב הוא בציר 1970 שזכה במקום מכובד בתחרות יין שנערכה בפריז ב- 1976 (Judgement of Paris) ובה נמצא בטעימה עיוורת שיינות שהגיעו מקליפורניה היו עדיפים על מה שנחשב עד לאותה עת הבון טון בעולם היין. הסיפור אף הפך לסרט "bottle shock". ב- 2006 היקב עבר לבעלות Martin Bouygues. ביקב כ- 680 דונם כרמים הכוללים כ- 65% קברנה סובניון, 25% מרלו ו-10% קברנה פרנק. האחוזה נהנית ממיקרו אקלים מעט שונה מהאחוזות האחרות בסביבה מה שמאפשר לגפנים להבשיל מעט מוקדם.

TN: האף מעט סגור. טנינים מעודנים. פרי בשל ונגיש. מפתיע בהיותו הכי פחות מונרוזי מהמוכר. לא מתחנף ולא מורכב.

 

 

 

 Chateau Cos d'Estournel, St Estephe 2008
RP 92, WS 90

(אתר היקב)

היקב שהוקם ב- 1811 הפך במהרה ליקב המייצר יין מבוקש בזכות מיקרו אקלים המגן על הכרמים משינויים קיצוניים בטמפרטורות ואדמה מושלמת לגידול זני קברנה סוביניון ומרלו. היין של היקב הגיע גם לארמון המלכה ויקטוריה, למשפחת המלוכה הרוסית לנפוליון השלישי ואף לנסיכים בהודו. ההשפעות ההודיות והמזרחיות ניכרות בעיצוב האחוזה. כיום האחוזה בבעלות Societe des Domaines Reybier. ליקב יש כ- 700 דונם כרמים נטועים שמתוכם כ- 60% קברנה סוביניון ו- 40% מרלו. הכרמים מחולקים לתתי חלקות רבים כאשר יש שאיפה לתת את החלקה המתאימה ביותר לכל זן (סוג האדמה, חשיפה לשמש וכו'). לכל חלקה יש כורם אחראי לאורך כל השנה.

TN: צבע כהה, אף אקספרסיבי, הפה טוב מהאף. יין עשיר, ססגוני. ריכוזיות טובה. 

 

 

 

Chateau Ducru Beaucaillou St Julien 2008
RP 95+, WS 92

(אתר היקב)

Chateau Ducru Beaucaillou הוא תוצר של פיצול Chateau Beychevelle. החלק הקרוב לנהר הג'ירונד עבר לידיו של Bergeron שהיה הבעלים של  Maucaillou (שפירושו חלוקי נחל גרועים). השם לא התאים למציאות בפועל ובשל כך הוא שונה ל- Beaucaillou (חלוקי נחל טובים). ב- 1795 מת הבעלים והנחלה נקנתה ע"י Bertrand Ducru אשר הוסיף לה את שמו וכך התקבל השם שנותר עד היום Ducru Beaucaillou. אחד מהסיפורים הקשורים בכרמי האחוזה מתייחס לקימחון (mildew) שתקף המאה ה-19 כרמים רבים בבורדו. בכדי להתמודד עם גנבים צבעו ב- Chateau Ducru Beaucaillou את הגפנים בתמיסה שהכילה copper sulphate. התברר שהחומר יעיל נגד הקימחון והוא אומץ על ידי כרמים אחרים. לצד הדברים הטובים והעליות ליוו את היקב גם בעיות כלכליות וירידות רבות. ב- 1941 קנתה משפחת Borie את הנחלה. 1988-1990 היו שנים קשות מאד בשל בעיות סניטאציה. ה- comeback היה ב- 1995, שנה שבה היין נבחר כיין השנה ע"י  ה-WS מגזין היין האמריקאי המפורסם. מתוך 215 דונם של האחוזה, 75 דונם הם כרמים  מהם מייצרים יין תחת שם האחוזה. ההרכב הזני הוא 70% קברנה סובניון ו- 30% מרלו. מהיין הראשון מייצרים 18 אלף ארגזים ומהיין השני שבעת אלפים ארגזים. יש גם יין הנמכר לא תחת שם האחוזה. היין השני מבטא את הסלקציה הקפדנית של היבולים. היין מתיישן כשנה וחצי בחביות עץ אלון (בין 50% ל- 65% מהן חדשות).

TN: היין המורכב מ- 85% קב"ס ו- 15% מרלו היה מרשים ביותר. לאף לקח מעט זמן להיפתח. טנינים בולטים, חמיצות משתלבת. הוסכם שהיין איכותי, אריסטוקראטי ועוד שנים רבות לפניו.

 

 

 

Chateau Haut Brion, Pessac Leognan 2008
RP 96, WS 92

(אתר היקב)

גם ליקב זה כמו ליקבים אחרים היסטוריה ארוכה. היקב עבר חוסר יציבות במשך השנים. את האחוזה מנהלים מזה שלושה דורות בני משפחת Delmas. הם גם הבעלים של Chateau La Mission Haut Brion. היקב היה הראשון להחליף את מיכלי התסיסה מעץ לנירוסטה כבר ב- 1961. ליקב כ- 460 דונם כרמים נטועים מהם כ- 45% קברנה סוביניון, 37% מרלו ו- 18% קברנה פרנק. היינות מתיישנים בין 18 ל- 22 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי מהן 80% חדשות.

TN: היין שמורכב מ- 50% קברנה סוביניון, 41% מרלו ו- 9% קברנה פרנק היה מעט סגור. נראה כי הפרי מסתתר מאחורי החומות ומחכה להבליח. טנינים חזקים. מינראליות בולטת.

 

 

 

 לסיכום:

באתי לטעימה עם חשש מסוים שאני עתיד להיתקל במגרעות של "בורדו של פעם" כלומר חוסר פרי, חוסר איזון, טנינים קשים ולא בשלים. בסופו של יום מצאתי יינות אלגנטיים בעלי ריכוז טוב, איזון, פוטנציאל התיישנות ואלמנט פרי בולט. ייתכן שבציר זה (כמו גם בצירים רבים בשנים האחרונות) מאופיין על ידי איבוד הזהות הבורדולזית, בחלק מהיינות קשה היה לאבחן מאיזה טרואר הם הגיעו. יחד עם זאת היה ברור שמדובר ביינות ללא אחוז אלכוהול מציק וללא תחושה של שרפה על הלשון והפה או "ריבתיות" של שנת בציר חמה.

בציר 2008 מהווה אולי את ההזדמנות האחרונה להשיג יינות בורדו טובים ומהנים לפני שינוי המחיר הדרמטי של השנים שבאו בעקבותיה.

שתינו עשרה יינות מפתיעים. הרמה שהוצגה הייתה גבוהה. לרובם היה פרי נהדר. היינות יכולים לענות על ההגדרה של יינות אלגנטיים. אחת מהטעימות המוצלחות ביותר של בורדו צעיר שטעמתי בשנים האחרונות.  
באופן ספציפי יותר אהבתי את Chateau L'Eglise Clinet בחלק הראשון ו- Chateau Ducru Beaucaillou בחלק השני. לפי טעימה זו ניתן להצטרף לאלו הטוענים של- Chateau Haut Brion יש את הפוטנציאל הרב ביותר. כל טעימה שלHaut Brion  מחזקת את דעתי שבין חמשת הגדולים של בורדו זהו היין הכי פחות מוערך ושלא בצדק.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל bob68 אלא אם צויין אחרת