00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

קו הגבול בין המופלא למופרך היה דק מאוד

בבית הספר, כשלמדתי את הדברים האלה בשיעורי היסטוריה א"י או אזרחות, זה עבר לי איכשהו מעל הראש. זכרתי את הדברים מספיק זמן כדי לפלוט אותם במבחן זה או אחר, ונשאר רק רושם כללי מעורפל, בלי פרטים. אולי צריך להיות בגיל המתאים, או בהלוך הרוח המתאים, ואולי זה פשוט הרבה יותר מעניין ללמוד את הדברים האלה מתוך סרט עשוי היטב בטלוויזיה.

"קו הגבול בין המופלא למופרך היה דק מאוד", אומר הקריין, נתן דטנר, בסדרה של אמנון רובינשטיין על תאודור הרצל, חוזה המדינה שבכיכר שלה בתל אביב (עיר שנקראה על שם חיבורו של הרצל "אלטנוילנד", ארץ ישנה-חדשה") ניפגש הלילה בהמונינו ונמחה על המצב שלה.

יצא שראיתי את שלושת פרקי הסדרה הזאת, ששודרה בערוץ ההיסטוריה, דווקא היום - וכל מיני דברים מתחברים לי. אני חושבת שאפילו לא צריך לכתוב מפורשות על ההקשרים, מספיק לקרוא את הציטוטים ואת הדברים שליקטתי היום מתוך הסדרה על חוזה המדינה.
 
הקונגרס הציוני הראשון התקיים בבזל, דוווקא באולם של קזינו. היש הימור גדול מזה?
 
"אני מנהיג צבא של נערים פושטי יד", אמר תאודור הרצל, שלימים ייקרא בנימין זאב, "זה הצבא שלי, ואיתו אני מתכוון לנצח".
 
הרצל היה בעצם עיתונאי, כמו הרבה עיתונאים ישראלים שמתחברים עם המחאה הנוכחית ומתדלקים אותה בכתביהם. אני כותבת את הרשומה הזאת בביתי ברחוב נחום סוקולוב. הוא ואישים אחרים שעל שם נקראים רחובות בסביבתי - ישראל זנגוויל, מקס מנדלשטם, מקס נורדאו - התכנסו אף הם בבזל, הרחוב המסמל את המתחם הזה בו אני גרה.
 
הרצל - האיש והחזון, האיש והעיתון
 
הרעיון של הרצל היה לחכור את ארץ ישראל מידי הטורקים - אותם טורקים שעכשיו דורשים התנצלות ומאיימים בברוגז גדול. הרוזן נבלינסקי, טיפוס ססגוני ותמהוני קמעה, היה  המתווך עם קושטא (קונסטנטינופול/איסטנבול). וכמובן, היה צורך בהרבה מאוד "בקשישים" כדי להתקדם.
 
הרצל היה גאון של יחסי ציבור. עשרות הצירים התרוצצו בחנויות העיר בחיפוש אחר פראקים, כדי שהקונגרס יהיה חגיגי כדבעי ויתקבל ברצינות הנדרשת.  הוא ידע שלכל תנועה שלו יש ערך כמעט סמלי. "רוצים אנו להניח את אבן הפינה לבית אשר בבוא היום ישכון בו הבית היהודי", אמר שם. "אומה חייבת לעזור לעצמה. אחרים לא יעזרו לה".
 
שלושה ימים נמשך אותו קונגרס ראשון היסטורי בבזל. כפי שנאמר בסדרה, רק אישיות דומיננטית וכריזמטית כמו הרצל יכול היה להעביר את אהבת הוויכוח היהודית לפסים מעשיים. "ארבעה או חמישה אנשים מדברים אליי תמיד בעת ובעונה אחת", כתב ביומנו.
 
"תוכנית באזל" היא יצירת מופת של פשרה בין כל הזרמים, הסיעות והדעות.
 
הרצל, שבקונגרס הציוני השני כבר נתקל בטענות מצד הצירים בדבר ההתנהגות הכמעט הדיקטטורית שלו, למד פרק בדיפלומטיה וסיים את הקונגרס הציוני השני בנאום מלא מחמאות לטורקים.  אולי גם מזה אפשר ללמוד משהו.
 
הוא היה בארץ  ישראל בסך הכל רק 11 יום - ובכלל לא אהב את מה שראה. יפו נראתה לו עלובה, ירושלים בכלל היתה שנואה עליו. לא פלא שרעיון אוגנדה עלה.
 
אבל בספרו "אלטנוילנד", דווקא בפיה של שרה ליטוואק, הרצל גולל את חלומו לגבי המדינה, חלום שכולנו יכולים לאמץ ולהפוך למציאות:
 
"מדינה קוסמופוליטית בתרבותה, בלשונותיה, בסגנון חייה.... חברה פתוחה, חילונית, שבה חוגגת הטכנולוגיה המודרנית ביותר. מדינה שבה יהודים, נוצרים מוסלמים, שמדברים שפות שונות אך מאמינים בדבר אחד ויחיד -  אדם, אחי אתה".
 
ההיסטוריה של הרצל
 
 
 דף פייסבוק של פרקוליתון - בעיקר על יחסים ועל אהבה
 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת