00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

האם המחאה היא בעד ערבות הדדית?

לפני כחודש השתתפנו בהרכב משפחתי מלא בהפגנה הגדולה, זאת שכתבו בעיתונים כי נכחו בה כ - 250,000 איש. ציירתי אפילו שלטים מושקעים, לי לאשתי וליותם, ורבים צילמו אותנו (טוב, בעיקר את יותם, הוא די פוטוגני).

זו הייתה חוויה מעניינת למדי, מלבד חלק קטן בסוף שבו עשינו טעות אסטרטגית, נכנסנו לאמצע הרחוב ונסחפנו עם ההמון עד שאיבדתי את אשתי ואת יותם למשך מספר דקות מותחות. בכל אופן, הייתי ממליץ עליה בתור חוויה למי שאין לו דברים טובים יותר לעשות בערב שבת, ולא נכח בהפגנות עד כה. כמובן, אני ממליץ על כך רק מתוך ההנחה שאף אחת מדרישותיהם של היותר קיצוניים בקרב "תומכי המחאה" (שם גנרי לכל המרואיינים בעיתונים ולכל מנהיגי הקבוצות השונות במחאה) לא תתממש במציאות, לפחות לא לפני הבחירות הבאות.


השלטים שלי. קצת פופוליסטים, בראיה לאחור, אבל חייבים להיות פופוליסטים כדי למשוך תשומת לב. ליותם היה שלט קטן שבו כתוב רק "רוצים עתיד"

 

כתבתי הרבה דברים בעבר על המחאה – על חוסר הדרך, הבלבול, הבורות הכלכלית ועוד. ברשומה הנוכחית הייתי רוצה לקעקע סופית את הדיבורים אודות ערבות הדדית.

לא תמיד ברור בעד מה המחאה, אבל ברור מאוד בעד מה היא לא: היא לא בעד ערבות הדדית. ישנן קבוצות רבות של מוחים בעלות אינטרסים שונים, אבל כולם רוצים את אותו הדבר – כסף. כמה שיותר כסף, ושיכנס לכיס שלהם. לא משנה אם מדובר בהורדת שכר הדירה, בקיצוץ מיסים, במחירים נמוכים יותר, בדיור ציבורי זול, או בסבסוד גני ילדים – הכל מסתכם בכסף. המפגינים רוצים לשנות את סדרי העדיפויות במדינה, כך שיותר כסף יחולק לאותו הפלח עליו הם נמנים.

כל זה לגיטימי לחלוטין, אבל זה לא ערבות הדדית ולא סוציאליזם, והשימוש במילים האלו צבוע ומטעה. ערבות הדדית היא לא לומר "מגיע לי יותר", אלא לומר "מגיע לו יותר, ולכן אני מוכן להעביר לו חלק מכספי". החוכמה היא לא לתמוך בערבות הדדית שגורמת למישהו אחר להעביר לך כסף, אלא לתמוך בה גם כאשר אתה הצד המפסיד. כל וויכוח שקיימתי עם תומכי המחאה בסופו של דבר הגיע לאותה הנקודה – לכך שהם מאמינים (בטעות) שהם אלו שיגורו בפרויקטי הדיור הציבורי הזול בהם הם תומכים, או שהם חושבים (בטעות) שחינוך חינם מגיל 3 יעלה להם פחות כסף בהגדלת המיסים בהשוואה למה שהוא יחסוך מהם בעלות הגנים.

רק הפגנה שבה אנשים מצהירים על נכונותם לשלם יותר מס ולוותר על הטבות שונות שקיבלו לאורך השנים, תשכנע אותי שהעם בישראל רוצה ערבות הדדית. בינתיים, כל פעם שמישהו הזכיר את האפשרות של העלאת מיסים משמעותית (כלומר, לא רק מס חברות או מדרגות מס חדשות לאנשים במאיון העליון), הוא זכה לעשרות טוקבקים זועמים של אזרחים שרואים את עצמם כחלק ממעמד הביניים המוחה, גם אם הם שייכים לעשירונים 8 או 9. רעיונות אחרים כגון הגדלת החוב הלאומי גם הם לא זוכים לפופולאריות רחבה בקרב אלו שמבינים שבסופו של דבר מישהו יצטרך לשלם את החובות האלו, וזה יהיה או אנחנו או הילדים שלנו.

הרוב המכריע של המפגינים, על פי מיטב שיפוטי, מתמקד בדרישה לשינוי סדרי עדיפויות. לקחת כסף ממקום אחד ולהעבירו למקום אחר. זה מצוין, ובהחלט אפשר להגדיר את הדרישה הזו בתור "צדק חברתי", אבל היא רחוקה מאוד מ"ערבות הדדית" או אידיאולוגיה סוציאליסטית אמיתית.


ניתן לדמות את מדינת ישראל למדבר עצום של שטרות כסף, שיש בו הרים ועמקים. תושבי ההרים הם אותם החלקים מהציבור שמקבלים יותר כסף ממה ש"מגיע להם" על פי אמות מידה של שוויון הזדמנויות, צדק, ומניעת שחיתות פוליטית והטבות לקבוצות לחץ. שוכני העמקים הם אלו שמקבלים פחות ממה שמגיע להם, ומדינה אידיאלית תהיה "שטוחה" לחלוטין, ללא עמקים או הרים.

ההרים לא נוצרו באופן טבעי, וגם לא כתוצאה מקפיטליזם חזירי או מגחמותיהם של פקידי אוצר; הם נוצרו כתוצאה מכוחות פוליטיים עצומים הפועלים מתחת לאדמה, רחוק מהעין. כוחות פוליטיים כאלו קיימים בכל מדינות העולם, והיו קיימים לאורך כל תקופות ההיסטוריה. הם לא ייחודיים לישראל, ולא לדמוקרטיות, למדינות מערביות, למדינות קפיטליסטיות, למדינות סוציאליסטיות, או לשום מאפיין אחר של המדינה. הם פשוט חלק מהדרך שבו העולם עובד. ישנן מדינות שאצלן הכוחות האלו חזקים יותר, ההרים גבוהים יותר והעמקים עמוקים יותר, וישנן כאלו שאצלן הכוחות חלשים יחסית. אין מדינה אחת בעולם שהיא באמת שטוחה לחלוטין.

על הרי הכסף הגבוהים ביותר בארץ גרים אנשים העובדים בתאגידים שרווחיהם גדולים מדי בגלל חוסר תחרות הנובעת ממעורבות ממשלתית, עובדים המשתייכים לוועדים החזקים במשק או למשרד הביטחון, תושביהן של ערים הזוכות להטבות שונות או משונות בגלל קשריהם של ראשי ערים עם מרכז הליכוד, חרדים, ועוד. בעמקים תמצאו אולי זקנים, חולים, ובעיקר הרבה מאוד אנשים שעובדים והולכים למילואים ומשלמים מיסים מבלי שיהיו להם קשרים כלכליים כלשהם עם אלו שיושבים בהרים. מלבד מקרים קיצוניים, לרוב די קשה לדעת האם אדם כזה או אחר הוא שוכן עמקים, או שמא מטפס הרים ששר שירי יודל להנאתו. זה תלוי בהגדרות של "למי מגיע", של צדק ושוויון הזדמנויות ומה שמדינה צריכה או לא צריכה לסבסד. רוב הישראלים, אם תשאלו אותם, יטענו כמובן שהם תקועים אי שם באחד העמקים העמוקים והנידחים ביותר שישנם. רובם טועים.

אותי, למשל, סביר שלא תמצאו באחד העמקים, מכיוון שלמכון המחקר בו אני עובד קשרים עסקיים עם משרד הביטחון, מכיוון שלימודי באוניברסיטה מסובסדים על ידי המדינה ברמה גבוהה, ומכיוון שאבי עובד בחברה ממשלתית שקיבלה תמיכה רבה מהמדינה ומככבת בדוחות חריגות השכר השנתיים של משרד האוצר. אפשר להתווכח לגבי הצדק שבסבסוד שכר הלימוד לתואר ראשון, או לומר שהפרויקטים שאני עושה עבור משרד הביטחון תורמים רבות למדינה, וייתכן שאני נמצא במישור ולא בהרים, אבל אינני יכול לטעון בכנות ובוודאות מלאה שאני נמצא בעמקים.

מה שאבסורדי בהפגנה הנוכחית, זה שלא רק יושבי העמקים מפגינים, אלא גם רבים מתושבי הגבעות ואפילו אלו המתגוררים בשרשראות ההרים הגבוהים ביותר. הם לא צבועים, וגם הם רוצים עוד כסף שיגיע למקום שבו הם נמצאים, הם פשוט לא יודעים שהם נמצאים על ההרים. אולי אבא שלהם חבר בקיבוץ יד מרדכי ומרוויח מהמחסור בתחרות בשוק הדבש, או שדודה שלהם עובדת בחברת נשר שלה מונופול לא מוצדק בהכרח על שוק המלט בארץ, וכך הלאה.


אומרים שהמחאה הנוכחית שינתה משהו מהותי במדינת ישראל. ייתכן שהיא שינתה את מידת ההבנה והחשיבות שנותן הציבור לנושאים כלכליים, ייתכן שהיא העבירה את נקודת המיקוד של המערכת הפוליטית מנושאי חוץ וביטחון לנושאי פנים וכלכלה, אבל היא לא שינתה דבר אחד: את הגישה הסקטוריאלית המושמצת, זו שבמסגרתה כל אחד מנסה לחטוף נתח מקסימאלי מהקופה הציבורית למגזר הספציפי שלו. הגישה הזו היא בדיוק ההפך הגמור מערבות הדדית.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת