00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

מחסום כתיבה

אני במחסום כתיבה. לא בא לי לכתוב, אבל אני מרגישה צורך כי לא פרסמתי כלום בבלוג כבר מעל לשבועיים.

אני דוחה את כתיבת הפרק הבא בסדרה הגיאולוגית שלי "הכדור שלנו" כי היא דורשת ממני הרבה זמן, השקעה ואנרגיות שאין לי כרגע.

אני מוצאת את עצמי מנסה למצוא מקור להשראה ומחפשת בכל מקום נושא שיעורר אותי לכתוב עליו רשומה... וזה פשוט לא הולך, כלום לא מגרה אותי מספיק כדי שאתיישב ואכתוב עליו.

עברנו לבית חדש- לבית שלנו, וזה היה פרוייקט עמוס ונפלא- האריזות והפרידה מהבית הקודם במושב, המעבר לעיר בפעם הראשונה (ועוד בניין משותף), כל הבלאגן עם הכלבים והחתולים במעבר, החידוש, העיצוב, ההתרגשות הגדולה... וכלום. לא בא לי לכתוב.

היינו בהופעת מחווה לזכרו של מאיר אריאל ב"חוות רונית" והיה כיף, אווירה מיוחדת ומלא אמנים טובים- אבל זה לא הספיק בשביל שיהיה לי משהו מיוחד להגיד על זה...

ואז מיד כשהסתיים המעבר והתמקמנו והתחלנו להנות מהבית- נהייתי חולה. ואני לא טיפוס שחולה הרבה, אני לא מצליחה אפילו להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהייתי מצוננת ככה. וגם עכשיו, כשאני רוב היום בבית בין הדקסמולים, מוקפת בהרים של נייר טואלט- ממש לא בא לי לכתוב על זה.

גם ריחות ורוחות הסתיו, שמגיעים בחוזקה אל המיקום החדש שלי ומעוררים בי שמחה והתרגשות גדולה עוד לא מספיקים כדי שאכתוב עליהם.

גם על שני הספרים שסיימתי לקרוא, שהיו נפלאים ומעוררי השראה, אין לי מספיק אנרגיה להמליץ בפירוט. רק אכתוב שהראשון היה "מצרפי המקרים" של יואב בלום, מה שמשך אותי לקנות אותו היה העובדה הפשוטה שהסופר הוא בלוגר ושזהו ספרו הראשון. והשני, אותו השאלתי מאחותי וקראתי אותו בהמלצתה היה "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו. כמו שאמרתי, שניהם נפלאים ונהניתי מאוד מהקריאה. אם אנסה להכריח את עצמי רגע להרחיב בעוד משפט עליהם, אז אוסיף ואומר שהראשון ריתק אותי בזכות הרעיון המבריק ורווי הדמיון, והשני ריתק אותי בזכות סגנון הכתיבה הייחודי שיצר קירבה מיידית, ובניית הדמויות הנפלאה של הסופר.

מה שבא לי זה לקרוא עוד ספרים, לראות טלוויזיה, לנוח לקראת חזרה אינטנסיבית לעבודה בשבוע הבא, להנות מהבית החדש ומהחיים המשודרגים בתוכו. לא לנסות לכתוב בכוח, לא להכריח את עצמי מתוך מחשבה הזויה שזה לא בסדר שלא כתבתי כבר כל כך הרבה זמן, ושאם אמשיך ככה, עשרת המנויים הנאמנים שלי יעזבו אותי. הרי אני כותבת בשבילי, וכשזה צריך לצאת, זה יוצא.

אז בינתיים (אחרי שנכנעתי וכתבתי על כל הנושאים שלא היה לי מה לכתוב עליהם), אני מחליטה להעיף את המצפון על חוסר הכתיבה בחזרה למקום שממנו הוא בא, ופשוט לחיות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת