00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

Blogday - מסתבר שהייתי שם כשזה התחיל

בלוגדיי היום (תזכורת: Blog Day נולד ב-2005, כאשר ניר אופיר, עורך תפוז אנשים דאז, שם לב במקרה שהתאריך 3108, בכתב יד, מזכיר מאוד את המילה Blog). יגאל חמיש תיאר בבלוג מס"ע את האירוע ההיסטורי, שכחתי בכלל שגם אני הייתי שם, בעצם, בכבודי ובעצמי.

לכבוד היום הזה, חזרתי לפעם הראשונה שהפרקולוג השתתף בבלוגדיי, ב-2006, כדי לראות מה שלום חמשת המומלצים דאז.

1. הבלוג של גיישה גסטרונומית TMOFL מציג שלט "תכף אשוב"., לא יודעת כמה זמן זה כך, ואין אפשרות לקרוא בארכיון. שם הבלוג בעברית היה "קח אותי ללאנץ`", והנה מה שכתבתי אז כמתאבן: "משימתה היא לצאת לדייטים במסעדות הנבחרות בעולם, במסגרת תחקיר לקראת כתיבת מדריך בסגנון 'מישלן', עם מתכונים לרומנטיקה. 'אני מתעתדת לבחון 100 מסעדות מדורגות במישלן, 100 ארוחות שונות שנבחרו על ידי הדייט שלי לאותו יום ו-100 גברים שונים, כדי לראות אם יש מתכון מושלם לרומנטיקה. אני מחפשת גסטרונומים אביריים, שמוכנים לסייע לי במסע הקולינרי הזה'. או בקיצור, מחפשת פראיירים, אבל בטוב-טעם".

2. בלוג המתכונים של חנית (חניתה הראל) עודכן באחרונה במרץ  2011 עם מתכון לחלה ליום חול.
 
3. הבלוג של דוגמנית - האמת מאחורי חיי הזוהר - זכה בינתיים בתואר "נבחר מאקו ל-50 הבלוגים הטובים בישראל". כותרת הרשומה האחרונה: "איך הפכה שיר נוסצקי לשנואת העם". לא משנה איך, אם בכלל, אבל הנה משפט מהבלוג: "לא כול אחת יכולה להכנס לסטילטו גבוהות. נדרש אופי ייחודי המשלב קורטוב ציניות, מנה גדושה של אישיות כריזמטית, מנה כפולה של ביטחון עצמי, שנינות ברמת הגאוניות ועוד מרכיב סודי שקשה לתאר אותו, ניחוח סקסי נשי לא מתפשר, לא מתיימר, מסתורי על גבול הפמיניסטי אך לא קיצוני. זוהי הפאם פטאל הישראלית. אין הרבה כאלה, הן זן נדיר".
 
4. פורד פרפקט - חיי עם הבלונדה בצפון הרחוק. החיים בשטוקהולם, הגיגים, הזיות וסתם תהיות - ממשיך לעדכן בחריצות וכותב על אזהרת מסע, ישראל בעיניים אמריקאית. רשומה לפני אחרונה מעדכנת על עלילות הצאצא אינשם (שנקרא גם "הטרול") בגן הילדים. דוגמית: "היום זה היום השלישי עם שדרוג משמעותי - היום השארתי את אינשם (לפני חצי שעה אנד קאונטינג) בגן לבדו עם הגננות, לראות כמה זה יחזיק (אבל במקסימום עד אחרי שהם יישנו, מה שאומר מקסימום עד שעה 14). הפעם הוספתי לקונסטרוקציה סווטשירט שנלבש מחוץ למכנסי הגשם. עוד הספקתי לראות אותו שופך כוס מים, אבל הפעם (אני מקווה) רק הסווטשירט נרטב ובכל מקרה, יש שפע של בגדים להחלפה במדף שלו בגן".
 
5. פוסיקט, חתולה במגפיים, התעייפה בפברואר שעבר, אחרי תיאור של הרפתקת סקי אירופית.
 
במקום השניים הקפואים, החלטתי להמליץ על שני בלוגים חיים ובועטים:
 
פרופסור דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית, מדבר באחרונה בבלוג שלו על נושא חביב עליו - תמריצים. בפוסט שמתחבר יפה גם לענייני צדק חברתי ולכעס על הבונוסים השערורייתיים שמושכים לעצמם הבכירים, הוא מביא כדוגמה פעילות נחשונית של הבנק השוויצי 'קרדיט סויס',  אשר "יישם באחרונה תוכנית הדורשת מהעובדים לתרום לצדקה לפחות 2.5 אחוזים מהבונוסים שלהם. האם זה טריק יחצני כדי לנסות לפזר מעט מהזעם שאנשים חשים בימים אלה לגבי הבנקאים, או מאמץ אמיתי להגביר ולשפר את המוטיבציה? אני לא יודע. אבל ברור לי שתמריצים פרו-סוציאליים כאלה, בין אם בצורת תרומות לצדקה ובין אם בצורת הוצאות קבוצתיות, יכולים להיות אמצעי אפקטיבי לעודד התנהגות חיובית יותר של האדם, של חברי צוותים ושל החברה כולה".

גאיג'ין-סאן ביפן - שנה של לימודים ביפן מנקודת מבטה של סטודנטית ישראלית בת 26 שמיטבה להתבטא ויש לה סבלנות לכתוב רשומות ארוכות ומושקעות. בפוסט החדש היא כותבת, תחת הכותרת "לחשוב מחוץ לקופסא", על ה-בנטו, קופסת האוכל היפנית. היא מדברת על הבנטו הצנועה שלה ומדווחת על טרנד חדש ביפן, Bento danshi ("גבר של בנטו") - גברים, רווקים בדרך-כלל (וברוב המקרים מן הסתם עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה, כדבריה), שמשקיעים בארוחות בנטו אסתטיות לעצמם וליקיריהם.
 
מתוך הבלוג של גאיג'ין-סאן:
 
"אוהבים להסביר את החברה ביפן באמצעות הפתגם היפני deru kugi wa utareru [בבלוג שלה היא כותבת בפונטים יפניים] ובתרגום חופשי: "המסמר הבולט נדפק"). ככה, הם טוענים, ניתן להבין שבחברה היפנית אין מקום להיות שונה. לדעתי, זה לא פתגם שמסביר רק את החברה היפנית, אלא את החברה האנושית באופן כללי. גם באנגלית יש פתגמים כמו "Don't make waves" וכדומה. במציאות, לא אוהבים לקבל את מה ששונה. יותר קל בעיני אנשים כאשר כולם מתנהגים אותו הדבר.
 
אפילו ליידי גאגא, אשר מפארת את המוזרות, איכשהו מתקבלת כי היא סוג של 'שונה' שעוד איכשהו מתקבל על הדעת. היא מדברת במעין שפה שלה, אבל עדיין פועלת בתוך הגבולות של מה שמקובל. כלומר, בגלל שהיא עובדת לפי החוקים של הפאן הסקסי והפרובוקטיבי, אשר כמעט הכרחי בתרבות הפופולארית היום, במידה מסויימת מצליחים קצת להתעלם על המוזרויות שלה. ולא להבעיר אותה על המוקד בתור מכשפה. היא אומנם קובעת טרנדים חדשניים. אבל, כאשר אנשים מחקים אותה, הסיגנון שלה כבר לא מיוחד.אנשים שמחקים אותה לא מבינים שהקטע בלהיות מיוחד זה להמציא את הסיגנון שלך בעצמך ולא סתם לחקות אחרים.

ביפן, לא הרגשתי שאנשים הם חסרי ייחוד או אישיות. יש אנשים מעניינים ויצירתיים יותר ופחות. יש אנשים שהולכים בתלם, ויש מעטים שהם פורצי דרך. כמו בכל מקום אחר בעולם. ההבדל הוא תחושת שיתוף הפעולה וההתחשבות בזולת. רוב האנשים מבינים שמשהו נעשה לטובת הכלל ובכדי שיהיה טוב לכולם משתדלים לפעול ביחד. התוצאה? אין דחיפות, צעקו, ריבים קולניים וכדומה.
 
פתאום הבנתי שם משהו. אף אחד בעולם הזה לא באמת חי בזכות עצמו. אולי חוץ מאיזה נזיר בודד שחי לבדו במדבר או באיזו מערה ולעולם לא פוגש אף אחד. אבל כולנו תלויים בחברה וחלק ממנה לטוב ולרע. יש לנו זכויות וחובות. אולי לא תמיד קל לנו בחברה האנושית, אבל הרבה יותר קשה להסתדר בלעדיה". 

  "העולם על פי..." - עוד דיווחים פרי עטי על בלוגים קדמוניים
  בואו לבדוק את דף פייסבוק של פרקוליתון - על יחסים ועל אהבה
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת