1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

ייעול מסביב לעולם

 
את ההיכרות עם בדיקות המעבדה בקופת החולים שלי (לא הגדולה במדינה) עשיתי לפני שנים רבות. הפרוצדורה הייתה פשוטה: מגיעים למעבדה (מוקדם ככל האפשר) ולוקחים מספר. מחכים בתור, מחכים עוד קצת, ממתינים כמה דקות ואז ניגשים לפקידה שלוקחת את ההפניה, ממלאת טפסים שונים ושולחת אותנו להמתין.
כעת צריך רק להמתין קצת ולחכות קצת עד שמגיע התור להיכנס לאחות שבדך כלל דוקרת אותנו ואפשר ללכת הביתה.
לרוב הייתי צריך לקחת בחשבון בין חצי שעה לשעה לצורך בדיקת דם.
 
והנה לפני שנה או שנתיים קופת החולים הציגה חידוש: ביטול הפקידה בכניסה למעבדה.
הפרוצדורה החדשה  נראית פשוטה יותר:
מגיעים למעבדה ומעבירם את הכרטיס המגנטי במכשיר דמוי כספומט. בוחרים את הבדיקה הנדרשת ומקבלים מספר.
ממתינים, מחכים ואז נכנסים ישירות לאחות שממלאת את הטפסים ומבצעת את הבדיקה (כלומר דוקרת אותנו) וסיימנו.
כשלמדתי לראשונה על השיטה החדשה, הייתי פסימי. (טוב, אני חייב להודות שאני כמעט תמיד פסימי).
איך האחות יכולה גם למלא את הטפסים וגם לבצע את הבדיקות ועדיין לחסוך זמן? איך קיצוץ במספר האנשים שמטפלים בי (הפקידות) יכול לייעל את השיטה?
 
להפתעתי הנעימה – התבדיתי. איכשהו הזמן הנדרש לבדיקות התקצר פלאים – בפעם האחרונה שעברתי בדיקה, סיימתי הכל תוך עשר דקות(!).
אני לא מבין איך, אבל (לפעמים) אני לא חוקר במופלא ממני.
 
והנה, בסיום הביקור שלנו בארה"ב לפני קצת יותר מחודש גיליתי שחברת התעופה (האמריקאית) בה טסנו למדה משהו מקופת החולים שלנו.
במשך שנים פרוצדורת הצ'ק-אין לטיסה הייתה פשוטה: מגיעים לשדה התעופה, עומדים בתור (ברוב המקומות מחוץ לישראל קודם עושים צ'ק אין ורק אח"כ בידוק בטחוני), מחכים, ממתינים ואז ניגשים לדייל/ת הקרקע שרושם אותנו, שולח את המזוודות למטוס ומשחרר אותנו להמשך הבילוי בשדה התעופה (בידוק בטחוני, ביקורת דרכונים וכמובן דיוטי-פרי – הסיבה האמיתית להגעתנו לשדה התעופה).
 
בחברה בה טסנו הוחלט לייעל. ראשית כל נשלחנו לעשות צ'ק-אין עצמי. נגשנו למכשיר דמוי כספומט (אמרתי שהם למדו מקופת החולים!) שם הקלדנו את מספרי הכרטיסים שלנו וקיבלנו את כרטיסי העלייה למטוס.
כל שנותר היה לשלוח את המזוודות לטיסה.
לשם כך עמדנו בתור וחיכינו, והמתנו וגם חיכינו. התור היה מאוד ארוך – נראה היה שיש מספר קטן של דיילי קרקע לטיפול בכל הנוסעים. אני מניח שזה הגיוני – מכיוון שאנחנו כבר הדפסנו את כרטיסי העלייה למטוס במו ידינו, לדיילים נותר רק לקבל את המזוודות – ולשם כך בוודאי נדרשים פחות אנשים.
אז חיכינו.
וחיכינו.
 
כשסוף סוף הגענו לדייל ושקלנו את המזוודות, הופתענו שנית מהיעילות האמריקאית המפורסמת: במקום לשלוח את המזוודות על סרט נע לכיוון המטוסים, הדייל ביקש מאיתנו לקחת אותן (במו ידינו – כי השירות העצמי הוא ערך חשוב) לצד השני (לא רחוק) ולמסור אותן לאיש בסרבל הכחול (שכפי שאמר חזקל מוסרי האגדי – האיש שצבע עורו אינו מעלה ואינו מוריד מכיוון שאינני גזען אלא מאמין בשוויון כל בני האדם).
 
לקחנו את המזוודות ונדהמנו לגלות את אותו איש בסרבל כחול עומד לו מול עשרות ואולי אפילו מאות מזוודות.
הייתה לנו תקווה מסוימת שהמזוודות האלה שייכות לסיפור אחר ולכן שאלנו אותו מה לעשות עם המזוודות שלנו. להפתעתנו או לאכזבתנו הוא ביקש מאיתנו להניח אותן עם כל שאר המזוודות שעמדו מולו ולהמשיך בדרכנו.
עמדנו בתור הארוך לבידוק הביטחוני והשקפנו על האיש בסרבל הכחול.
הוא עבד בשיטה מאוד מוזרה: הוא עמד מול ערימות המזוודות ופעם בכמה שניות ניגש אליהן, בדק כמה תגים בצורה שנראתה לנו אקראית. לעיתים הוא גם לקח מזוודה אחת והניח אותה על הסרט הנע.
 
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה חששתי שהמזוודות שלנו לא יגיעו איתנו למרות שטסנו בטיסה ישירה.
 
אבל סתם פקפקתי ביעילות האמריקאית: המזוודות הגיעו איתנו בשלום ואנחנו לא בזבזנו יותר משעה על תהליך הצ'ק-אין.
 
אז מה היה לנו? בקופת חולים רכזו את הטיפול שהיה אצל הפקידה והאחות לאחות בלבד.
בחברת התעופה חילקו את התפקיד שהיה בידי הדייל/ת בלבד בין הנוסעים, הדייל והאיש בסרבל הכחול.
בקופת חולים זמן ההמתנה התקצר פלאים.
בחברת התעופה הוא התארך.
מי אמר שאין איזון בטבע?
 
 
והרשומה המומלצת היא – בילוי במחיר שפוי לחופשת הקיץ - בבלוג של siv30 (הבילוי טוב גם לשנת הלימודים!)
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

74 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת