00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

שוויון וחופש

לפני מספר שנים, כשהייתי עוד סטודנט לתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול, השתתפתי (תמורת מלגה) בקורס של ארגון שניסה לקדם את האידיאולוגיה הקפיטליסטית בישראל. הקורס לא עסק בתיאוריה כלכלית, אלא באידיאולוגיה כלכלית. בסך הכל זה היה קורס מעניין, אם כי הדעות שלי היום הרבה פחות קיצוניות מאלו שהושמעו שם.

בכל אופן, באחד השיעורים הראשונים שאל המרצה מהו הערך ההפוך לערך השוויון. אני והנוכחים האחרים, כולם סטודנטים לתארים ראשונים, ענינו שלל תשובות אבל לא את התשובה הנכונה: חופש. מאז קראתי שלל ספרים שעסקו באידיאולוגיה כלכלית, והניגוד בין שוויון לחופש נראה לי כיום טריוויאלי לחלוטין, אבל בהמשך למחאה החברתית שדועכת לאיטה בימים אלו נראה לי ששווה להקדיש לו רשומה.

בספרו "תולדות האנושות", כותב יובל נוח-הררי כי על מנת להבין ציוויליזציה אנושית לעומק רצוי לנתח דווקא את המתחים ואת המחלוקות המאפיינים אותה. המתח בין שוויון לחופש הוא המאפיין המרכזי של האידיאולוגיות הכלכליות בציוויליזציה המערבית ב 200 השנים האחרונות, מכיוון ששני הערכים האלו נתפסים בתור חיוביים, אך הם באים אחד על חשבון השני.


למה לא ניתן להשיג אותם בו זמנית?

חברה חופשית היא חברה שבה לאנשים מותר לעשות מה שהם רוצים עם כספם. הם יכולים להוריש אותו לילדיהם, הם יכולים לרכוש איתו השכלה גבוהה יותר, בריאות טובה יותר, הם יכולים להשתמש בו על מנת לעשות עוד יותר כסף.

חברה שוויונית היא חברה שבה מתקיימת אחת משתי צורות השוויון, שחשוב מאוד להבדיל ביניהן:

  1. שוויון בתוצאות- למשל, כולם מרוויחים את אותה המשכורת
  2. שוויון בהזדמנויות- למשל, לכולם יש הזדמנות שווה להתקבל למקצועות שבהם מרוויחים משכורות גבוהות

חברה שבה אנשים יכולים לרכוש עבור ילדיהם נקודת פתיחה גבוהה יותר אינה יכולה להיות שוויונית, אפילו במובן החלש יותר של שוויון הזדמנויות. חברה שבה אנשים אינם יכולים לעשות זאת אינה יכולה להיות חברה חופשית. שימוש במושג של שוויון בתוצאות במקום שוויון בהזדמנויות, כמובן, רק מחריף את הניגוד בין שוויון לחופש.


אין שום דרך אובייקטיבית להכריע בין השניים. גם וויכוחים לכאורה אובייקטיביים, כגון מה משפיע על צמיחתה הכלכלית של מדינה, מושפעים עמוקות על ידי האידיאולוגיה של החוקרים העוסקים בוויכוח. בעבר האמינו רוב הכלכלנים שחברה חופשית תצמח יותר מהר מחברה פחות חופשית, אבל כיום, לא מעט בזכות הדוגמאות של צפון אירופה, קמו לא מעט כלכלנים והראו כיצד שיפור בשוויון מסוגל לתרום גם הוא לצמיחה הכלכלית. הוויכוח הזה לא הוכרע, ואני לא אתפלא אם הוא לעולם לא יוכרע. לדעתי האישית מה שמבדיל בין מדינות מוצלחות כלכלית למדינות לא מוצלחות כלכלית זה לא אידיאולוגיה כלכלית שלטת, אלא עשרות גורמים אחרים – משאבי טבע, היסטוריה, מוסדות, גיאוגרפיה, דמוגרפיה, מנהל ציבורי תקין ועוד, ביחד עם הימנעות מאידיאולוגיה כלכלית קיצונית מדי לצד שוויון בתוצאות שתמנע מאנשים את התמריץ לפתח את כשרונותיהם (עד כה לא הופיעו מדינות עם אידיאולוגיה קיצונית מדי לצד החופש, אם כי ישנם קפיטליסטים-אנרכיסטים המטיפים להקמתן של מדינות כאלו).


הדרך להכריע בין השוויון והחופש היא סובייקטיבית. ישנם אנשים שהיו רוצים לחיות בחברה שוויונית יותר מישראל 2011, וישנם כאלו שהיו רוצים לחיות בחברה חופשית יותר. אני שייך לקבוצה השנייה, אבל ברור לי שאין שום צידוק לכפיית הגישה שלי על הקבוצה הראשונה.

ישנה אמונה הטוענת כי אנשים מוכשרים יותר נוטים לכיוון החופש, והפחות מוכשרים נוטים לכיוון השוויון. ניתן לראות אותה באופן הטהור ביותר בספריה של איין ראנד. למרות שבאופן סובייקטיבי האמונה הזו מפתה אותי, מכיוון שהיא מציבה אותי בקבוצת המוכשרים, אני חייב להודות שאין לי מושג אם יש לה בסיס אמפירי כלשהו. ברור שאנשים לא מוכשרים ירוויחו ממצב של שוויון בתוצאות ואנשים מוכשרים יפסידו ממנו אבל ברגע שמדברים על שוויון בהזדמנויות דווקא ייתכן שהמוכשרים יתמכו בו יותר מהלא-מוכשרים, או לפחות באותה המידה. על פי מיטב ידיעתי, איין ראנד התעלמה מהסתירה בין שוויון בהזדמנויות לבין חופש כלכלי.

על טעם ועל ריח מיותר להתווכח - ובכל זאת, מתווכחים. אין ספור ספרים נכתבו בניסיון נואש להעמיד מאחורי החופש או מאחורי השוויון עקרונות אוניברסאליים, אובייקטיביים, של צדק. גם דפני ליף וחבריה מנסים לדבר על צדק בנאומיהם, וגם בנימין נתניהו. הם כולם טועים.


שני עולמות דמיוניים:

בעולם הראשון בני האדם נולדים שווים לחלוטין בכל תכונותיהם, והם כולם עובדים באותה העבודה ומרוויחים אותו שכר. כולם מחויבים לרכוש עם השכר הזה כרטיסי לוטו, ומדי פעם אחד מהם זוכה בלוטו והופך לאדם עשיר כתוצאה ממזל טהור בלבד.

האם יהיה זה צודק לאפשר לו לרכוש בריאות טובה יותר או חינוך טוב יותר לילדיו בזכות העושר הזה? האם יהיה זה צודק לאפשר לו לרכוש יאכטה בזכות העושר הזה?

אני מקווה שתסכימו איתי שלא.


בעולם השני בני האדם עדיין נולדים שווים, כולם עובדים כחקלאים, אבל הם יכולים לבחור האם לעבוד 12 שעות ביום או 6 שעות ביום. אלו שעובדים 12 שעות מייצרים יותר, יכולים למכור את התוצרת שלהם ביותר כסף, ונהפכים לעשירים. נצא מנקודת הנחה שאנשים לא אוהבים במיוחד לעבוד שעות נוספות.

האם יהיה זה צודק לקחת כסף מאלו שעובדים 12 שעות ולהעביר אותו לאלו שעובדים 6, רק על מנת לשמור על שוויון בתוצאות או שוויון בהזדמנויות?

אני מקווה שתסכימו איתי שלא.


את העולם הראשון יכולתי לתאר גם באופן שבו אנשים מסוימים הם חכמים ומוכשרים יותר מלידה; את העולם השני יכולתי לתאר גם באופן שבו אנשים מסוימים מוכנים לקחת סיכונים על מנת להפוך לעשירים יותר.

הבעיה היא שהעולם המודרני הוא שילוב של ארבעת העולמות שתיארתי כאן (שתי הגרסאות לשני העולמות). אנשים שמרוויחים יותר כסף נבדלים מאנשים שמרוויחים פחות כסף לעיתים בזכות מזלם הטוב או גנים מוצלחים, לעיתים בזכות עבודה קשה או מוכנות לקחת סיכונים, ולרוב כתוצאה משילוב כלשהו של הדברים. אי אפשר להפריד אותם, ועל כן אי אפשר להכריע בשאלת הצדק של הערכים הסותרים שוויון וחופש. אם תבחנו כמה מיליוני אנשים משני העשירונים העליונים של העולם המערבי (אני בכוונה לא מתמקד כאן בכמות קטנה וחסרת משמעות של מיליארדרים כבדים), תתקשו להכריע האם הם הצליחו בזכות נתוני פתיחה ומזל או בזכות עבודה קשה.


ברגע שאף אחד מהערכים אינו עולה על השני, נדרש למצוא פשרה ביניהם. מדינת הרווחה המערבית המודרנית היא בדיוק זה – פשרה בין השוויון לחופש, עם נטייה לשוויון בהזדמנויות ולא בתוצאות, כאשר כל אדם לפי טעמו מבקר אותה על כך שהיא איננה מספיק שוויונית, או איננה מספיק חופשית, ואף אחד לא באמת מרוצה. בעולם אידיאלי, שבו ההגירה חופשית והלאומיות או המוצא האתני אינם משחקים תפקיד, היו אולי קמות מדינות שהן יותר חופשיות או יותר שוויוניות, ואנשים היו פשוט מנווטים את עצמם לפי טעמם. אז היינו גם יכולים לראות אם כל המוכשרים עוברים למדינות החופשיות יותר (דפוסי הגירה כיום דווקא תומכים בטענה הזו: מדינות אירופה השוויוניות זוכות, באופן יחסי, ליותר מהגרים לא-משכילים ולפחות מהגרים משכילים, בהשוואה לארצות הברית היותר חופשית ופחות שוויונית). בעולם הלא אידיאלי שבו אנחנו חיים הוויכוח ככל הנראה ימשך עוד זמן רב, ושני הצדדים ימשיכו לנסות לשוות לגישתם עקרונות אוניברסאליים של צדק תוך התחמקות מהסתירה שבין הערכים, כאשר תומכי השוויון יצניעו את הפגיעה בחופש בגישתם ותומכי החופש יצניעו את הפגיעה בשוויון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת