00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

I`m with You - רד הוט צ`ילי פפרס

30/08/2011


משתתפים: אנתוני קידיס - שירה/מייקל "פלי" בלזרי - באס/ג'וש קלינגהופר - גיטרה/צ'אד סמית' - תופים
מפיק: ריק רובין
חברת תקליטים: Warner Bros. Records
ז'אנר: רוק מוזר
שנה: 2011

טוב, הבטחתי, והנה אני מקיים. אחרי חודשים שבהם ביקרתי רק אלבומים קלאסיים שאף אחד לא מכיר, הנה ביקורת על אלבום שיצא אשכרה השנה! זוהי הביקורת על "I'm with You" של להקת רד הוט צ'ילי פפרס.

אני חייב להודות, אנ לא מעריץ גדול של הפלפלים. יש להם בהחלט שירים אדירים (מאוד!!!) ואת אחד הבאסיסטים הטובים אי פעם, אבל חוץ מזה, הסגנון שלהם קצת משעמם אותי. אבל היי, זה אלבום הרוק החדש הראשון שיוצא השנה אצל להקה בפרופיל גבוה, אז למה לא לנסות לכתוב ביקורת. מדובר באלבום הראשון שלהם מזה 5 שנים, ובשנים האלה הליין-אפ של הלהקה השתנה קצת והם החליפו את הגיטריסט הידוע ג'ון פרושיאנטה בגיטריסט אחר, ג'וש קלינגהופר. המעריצים חששו קצת מהשינוי, אבל מתברר שהאלבום ביקורות די טובות, מה שנותן לי תירוץ מספיק לשמוע אותו.

השיר הראשון באלבום נקרא "Monarchy of Roses", ובאופן די מוזר, הוא מתחיל קצת כבד ביחס ללהקה. יש לשיר פתיחה עם דיסטורשן די גדול יחסית למה שהלהקה עשתה בדרך כלל. הגיטרות הכבדות האלה ממשיכות גם לבתי השיר, אבל כשמגיע הפזמון השיר עובר שינוי מאסיבי והופך ל... שיר דיסקו, שנשמע כאילו הוא לקוח מפסקול ממוצע של טרנטינו. אני לא חובב גדול של דיסקו, אבל השילוב המעניין הזה בין קלילות לבין כובד הופך את השיר לאחלה פתיחה לאלבום.
השיר השני הוא "Factory of Faith" הוא שיר מהנה נוסף שכולו קליל וקצבי כזה. הסולן אנתוני קידיס מרביץ שירה די טובה יחסית לעצמו (כי בתכלס, אף פעם לא החשבתי אותו לזמר כזה גדול), אבל מה שעושה את השיר הזה הוא הבאס-ליין האדיר של פלי. שווה לקנות את האלבום (או לשמוע אותו ביוטיוב) רק בשביל לשמוע אותו. עם זאת, אני חיבי לשים כאן תווית אזהרה: ברגע שתשמעו את השיר לא תוכלו להוציא אותו לעצמכם מהראש.
אני חייב להודות, שמו של השיר "Brendan's Death Song" גרם לי לחשוב לשנייה שהפלפלים עברו לעשות בלאק מטאל, אבל אל תדאגו, מתברר שזו דווקא בלדה אקוסטית עם מלודיה די טובה, שקצת מזכירה את Under the Bridge הקלאסי. לקראת סוף השיר נכנסות יותר גיטרות חשמליות ודיסטורשנים, אבל הוא עדיין שומר על המנגינה הנעימה לאוזן שלו. בינתיים היו שלושה שירים, כולם נחמדים לגמרי.
כנראה שאנתוני קידיס ביקר בדימונה או משהו, כי לשיר הרביעי קוראים "Ethiopia", למרות שהוא לא מדבר על המדינה האפריקאית בשום צורה. דווקא זה שיר חלש יחסית לקודמיו - יש בו עבודת גיטרה די טובה ואפילו סולו (סולואי גיטרה הם דבר יחסית נדיר בשירים של RHCP), אבל חוץ מזה המנגינה לא כל כך טובה ואין לשיר עוד איזה משהו שייחד אותו. לא מדובר בשיר רע, אבל ההחלטה להוציא דווקא אותו כאחד משני הסינגלים היחידים באלבום קצת לא חכמה.
"Annie wants a Baby" הוא כבר שיפור. יש בו מנגינה אדירה ומגניבה, פזמון נהדר ועבודה מעולה של כל הכלים. אהבתי במיוחד את המעברים בין החלקים השקטים ליותר רועשים, שמבוצעים בצורה מעולה לגמרי.
ב-"Look Around" הפלפלים כבר באמת נכנסים לקטע. מדובר שעוד שיר מהיר וכבד יחסית ללהקה, והוא נשמע כמו השירים הישנים שלה - הסאונד של הגיטרות והתופים הוא לגמרי רטרו, במובן הטוב של המילה. זה שיר ממש מקפיץ, ברמות של "Give it Away", ואחד השיים המהנים ביותר שיצא לי לשמוע בזמן האחרון.
השיר "The Adventures of Rain Dance Maggie" הוא כנראה שיר הדגל של האלבום, מפני שהוא יצא כסינגל חודש לפני שיצא האלבום וגם כי הוא היחיד בינתיים שיש לו קליפ. והאמת, מדובר בשיר די חלש. נכון, הוא מתחיל בעוד באס ליין אדיר של פלי, אבל כשהוא מגיע לפזמון השיר הופך למאש-אפ של כל קלישאת פופ רוק שקיימת, עם "ווווהההווו" ו"היי-היי-היי". למזלנו יש אחלה מיני סולו גיטרה שיכפר על זה. אני מתחיל לראות מעין טרנד לפיו השירים שיוצאים כסינגלים הרבה פחות טובים מאלה שלא יוצאים.
"Did I Let you Know" הוא עוד שינוי מעניין, בהיותו שיר אהבה עם השפעות לטיניות. אפשר להבחין בכך בזכות מקצב התופים, סולו החצוצרה הקצר (שמבוצע על ידי הבאסיסט, פלי) ואם תקשיבו טוב תוכלו לשמוע אישה עם מבטא ספרדי כבד ששרה ברקע. ובמפתיע, גם בשיר הזה יש סולו גיטרה של ג'וש לינגהופר. שמעתי רק חצי אלבום, וכבר יש בו יותר סולואי גיטרה מאשר בכל שירי RHCP ששמעתי עד היום.
כשיש נוסחה מוצלחת, לא תמיד חייבים להחליף אותה. לכן השיר התשיעי, "Goodbey Hooray" הוא שיר ששומר על הסגנון המהיר והכבד יחסית שבולט בשאר האלבום, ועושה את זה בצורה נפלאה, שמשלבת גם שני סולואיים - אחד של גיטרה ואחד של באס, שניהם מצויינים. מה שמונע מהשיר להפוך לאדיר לגמרי הוא שגם פה יש פזמון מאכזב למדי שנשמע כאילו הוא בוצע על ידי האחים ג'ונאס או משהו.
ואם כבר מדברים על האחים ג'ונאס, השיר "Happones Loves Company" הוא כבר באמת שיר פופ רוק חלש מאוד. יש בו עבודת פסנתר-תופים-גיטרה סבירה ומנגינה ששמענו אלף מיליון פעם, מה שמוריד מהשיר כל רמת ייחודיות שיכלה להיות לו. בינתיים, זה השיר היחיד באלבום שאני מוכן להחשיב כ"לא טוב".
"Police Station" היא הבלדה השנייה באלבום, והיא טובה בהרבה מהראשונה. יש בה שילוב עילאי של מלודיה נהדרת ושל עבודת גיטרות ותופים רועשת (צ'אד סמית', המתופף נהדר פה). ראוי לציון במיוחד הוא הפזמון, שהוא מרגש ומקפיץ בו זמנית.
אם יש שיר שמתרחק מהסגנון של רד הוט במיוחד, זה "Even You, Brutus" שם אני לא טועה מספר על המשפט המפורסם מ"יוליוס קיסר", או לפחות משתמש בו כמטאפורה לבגידה. השיר עושה משהו נדיר במיוחד ומשלב בה בעת רוק כבד וראפ. כן, אני לא אוהב ראפ יותר מדי, אבל מתברר שכשאנתוני קידיס עושה את זה, זה עובד. חוץ מזה, יש לשיר מנגינה נהדרת ועבודה נהדרת של כל הכלים. השיר הראשון באלבום שאני מחשיב כ"ענק".
"Meet me at the Corner" הוא 'החשוד המיידי' של שירי ה-fאנק רוק, מפני שהוא מכיל בתוכו טוויסט ענק: הוא מתחיל בתור סתם בלדה שקטה ונחמדה שמלווה בקולות ליווי נשים, אבל באמצע השיר מתרחשת תפנית מפתיע כשקולות הליווי הופכים לקול הראשי של השיר. מאוחר יותר קידיס חוזר לתפקיד הסולן, והשיר שומר על הקצב האיטי ועל האקוסטיקה הנעימה שלו.
ועכשיו הגענו לשיר האחרון, "Dance Dance Dance" והוא דווקא סיום קצת מאכזב לאלבום די טוב. גם לו יש מן מקצב וניחוח אקזוטי, אבל בניגוד ל-"Did i let you know", השיר הזה הוא לא מלודי ברובו והוא די ממצה את כל הקטע לשו עוד באמצע השיר. החלק הטוב היחיד בשיר הוא סול נוסף של קלינגהופר, אבל הוא ממילא די קצר.

אבל זה שהשיר האחרון מאכזב לא ממש גורע מהאלבום. אני חייב לומר ברצינות שממש הופעתי מעד כמה האלבום הזה טוב. יש בו שירים לא טובים, נכון, אבל שאר האלבום הוא אלבום קצבי, מרענן וממש כיפי. בסקלה של הרד הוט צ'ילי פפרס, מדובר באלבום די חדשני וניסיוני שקצת מתרחק מהסגנון הרגיל שלהם. בתחום של רוק בכלל, האלבום אומנם רחוק מלהיות מיוחד או פורץ דרך, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא אחד האלבומים המהנים ביותר ששמעתי, ואני בכלל לא חובב גדול של הסגנון שלהם. אם יש לכם איזה אחר צהריים שאתם לא רוצים לשמוע בו מוזיקה כבדה מדי, או אם יש לכם שעה נסיעה ואתם לא רוצים שישעמם לכם, כדאי לכם לשמוע את "I'm with You" ולהיות די בטוחים שתהנו.
זאת הייתה הפתעה.

ציון בסולם השנאוצר: 7 מתוך 10


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת