1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

מים בששון

 
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים ובוודאי ראיתם כבר אלף תמונות של מפלי הניאגרה ועוד כמה סרטונים, כך שבעצם המילים נשפכו כמים במפלים.
אבל הבלוג שלי הוא בלוג מילולי. אני כותב – לא מצייר, לא מצלם ואפילו לא רושם...
מכיוון שהביקור במפלי הניאגרה היה ללא ספק אחד משיאי הטיול שלנו לארה"ב (כבר עבר חודש מאז שחזרנו!) החלטתי לנסות לתאר במילים את מה שראיתי שם.
 
אתחיל מההתחלה. כשמתקרבים לעיירה ניאגרה פולס ניו-יורק, רואים מרחוק ענן עשן לבן. אני לא יודע איך זה נראה לאנשים הרגילים לכמויות מים שכאלה (יש אנשים כאלה בעולם?) אבל לנו בתור ישראלים ברור שאנחנו רואים עשן.
כמובן שזה לא עשן אלא רסס העולה מהמפלים לגובה שלא יאומן. בפעם הראשונה שהגעתי לשם לפני כ-13 שנה הייתי בטוח שזה עשן. בפעם השנייה – לפני חודש וחצי – ידעתי שאלה מים אבל עדיין ראיתי עשן.
 
כשמתקרבים יותר למפלים, חוש אחר נכנס לפעולה – חוש השמיעה. קראתי בספרים על "מים שואגים" אבל מחוץ למפלי הניאגרה אני לא חושב ששמעתי או הבנתי אי פעם את הביטוי. (קראתי גם על "שואג מים"- אבל זה סיפור אחר).
כמויות המים המדהימות הצונחות לגובה מרשים למדי משמיעות כל כך הרבה רעש עד שקשה לשמוע כל קול אחר כשעומדים קרוב למפלים.
כמובן שיחד עם הקול מגיע המראה. כעת ברור שאלה מים ולא עשן. אבל כמה מים! נכון שיש מפלים גבוהים יותר (ואף ראיתי כאלה - כמו למשל מפל יוסמיטי) ויש גם מפלים רחבים יותר (למשל מפלי האיגואסו בברזיל שאותם לא ראיתי) אבל הגודל והעוצמה של מפלי הניאגרה פשוט מהממים. כמות המים היורדת שם היא בלתי נתפסת – וזה היה נכון גם אם היה מדובר במפלים האמריקאים בלבד. אבל נמצאים שם המפלים האמריקאים (כולל מפל ההינומה "הקטן") וכמובן גם המפלים הקנדיים הגדולים מהם.
 
המחשבה הראשונה שחלפה בראשי כשראיתי את המפלים הייתה שמדובר בבזבוז מים אדיר. כנראה זו המחשבה הראשונה החולפת בראשו של כל ישראלי הרואה כמויות מים כאלה. עם החינוך שלנו לחיסכון במים והופעתו המצערת של הקו האדום בחדשות אנחנו רגישים למים שנשפכים להם סתם כך.
אגב –פעם היה לנו קו אדום. היום יש קו אדום  עליון, קו אדום תחתון וקו שחור. אני תוהה איזה עוד קווים ימציאו לנו אם לא יעשו משהו לפיתרון בעיות המים במדינה (ואני לא מדבר על להתפלל לגשם).
אגב מספר 2 – יש שאלה פופולארית המסתובבת בעולם בנוסח – "הטלפון מצלצל, התינוק בוכה, מישהו מצלצל בדלת וברז המים פתוח – הכל יחד. מה סדר הפעולות שלכם?"
נראה לי שישראלים נוטים לומר שהם יסגרו את הברז בשלב מוקדם יותר יחסית לבני עמים אחרים.
 
האפשרויות לראות את מפלי הניאגרה הן רבות מאוד. יש "סתם" תצפית מהצד האמריקאי (צריך לשלם רק על החנייה – ואפילו אפשר לחנות רחוק יותר בחינם) ו"סתם" תצפית מהצד הקנדי (בתשלום קצת יותר גבוה). יש מגדלי תצפית בשני הצדדים,יש מנהרות המובילות אותך אל מאחורי המפלים וכמובן יש את השיט אל המפלים ב"עלמת הערפל".כמובן שיש הבדל בין התצפית על המפלים ביום לבין התצפית על המפלים בלילה – אז הם מוארים בשלל צבעים קיטשיים.
 
אני חושב שאנחנו ראינו את רוב האפשרויות – פרט לתצפית ממגדלים (וממסוק).
לדעתי החוויה המרשימה ביותר היא השיט ב"עלמת הערפל" – אמנם המנהרות מביאות אותך פיזית קרוב יותר למפלים, אבל שם אתה רואה רק קטע קטן מהם. מהספינה רואים את כל המפלים מאוד מאוד קרוב. מומלץ בחום – אלא אם אתם מבקרים במפלים שלא בקיץ ואז זה מומלץ בקור מסוים.
 
הזכרתי את הצד הקנדי והצד האמריקאי – אז אני מרגיש צורך לומר שבתור ישראלי עדיין האפשרות לעבור בין מדינות במכונית נראית לי מוזרה.
נכון שהיום אפשר גם לצאת מישראל למדינה אחרת במכונית (בעצם זה עוד אפשרי או שכבר לא? אין לי מושג. לא ניסיתי) ובאירופה אפשר לעבור ממדינה למדינה בקלות מרשימה יותר מהמעבר מקנדה לארה"ב (הצד השני קצת יותר פשוט) אבל מעבר הגבול הזה הוא היחיד בו אני עברתי ממדינה למדינה במכונית והגשתי את הדרכונים לביקורת הגבולות ממושב הנהג
 
כל מה שיש לי לומר לסיכום הוא: מי שלא ראה את מפלי הניאגרה יכול להסתפק בשמחת בית השואבה – אבל זה ממש לא זה.
 

והרשומה המומלצת היא – הגירוש מגן עדן – בבלוג של 1954טל

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

68 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת