00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

סיור ברמת הנדיב ואברמ`ל שהרים...

לפעמים, דווקא בשעה שהנוף הוא נהדר, הצבעים מרהיבים, הצמחיה פורחת ומרנינת לב, מים נובעים ומפכים ממפל למפל ורוחו של הנדיב הידוע שזכותו בבנין הארץ הזאת תעמוד לו לעד מרחפת ממעל, דוקא אז מתרחשת איזו אפיזודה שולית והיא שנחרתת בזכרון ומאפילה על התפעמות הנפש והנשמה.

                  
                        הנביעה העליונה - משל ללידת התינוק מבטן אמו
                  
                                        המפל האמצעי - החיים באמצע הזרימה
                  
                   הבריכה כתחנה סופית - משל לסוף החיים והמזרקות עולות מעלה בדומה לנשמה
                  
                    והידיים שמנסות לשמר את החיים שחומקים מבין האצבעות כסילוני המים
הרעיון הנ"ל של זרימת החיים עומד מאחורי תכנון והקמת המפלים האלה. שמעתי עליו מפיו של יודע דבר.

גן הנדיב בזכרון יעקב הוא אחד היפים והמטופחים בארצנו. תעיד על כך טל הבלוגרית השוקולדית. השבוע נהרו אליו המוני אדם וגם אני ביניהם. מסתבר שכאן, שומרי הגן עושים עבודתם נאמנה. הם פוקחים עין על בני עמנו, בכל גיל ומכל עדה, שיש להם את היצר הזה שלפיו יש ליצור מגע בלתי אמצעי עם כרי הדשא ולעלות עליהם! ואם אפשר, לתת גם איזו בעיטה או שתיים לשלטים שנצבים בצדי השבילים - למה לא לנצל את ההזדמנות?! והשומרים מעירים בסבלנות לכל מי שיצריו מתגברים עליו וזוכים פה ושם אפילו בהודאה ובהודיה ובמקומותינו , גם זה ראוי לציון לשבח. 
 



ובשעה שנחתי על ספסל שבשולי השביל ובחנתי את הנוף ואת העוברים והשבים, התרשמתי עמוקות דוקא מאביו של אברמ'ל. ובמה זכה?

מעשה שהיה כך היה: 

אשה צעירה יצאה בשביל שעלה ממערת הקבורה של הרוטשילדים כשהיא דוחפת עגלה ובה תינוק ואחריה הולכים מספר ילדים. במאסף - הבעל, תיק קטן על כתפו ומצלמונת פעילה בידו. בפרשת דרכים סמוכה למקום מושבי נעצרה האשה ופנתה בשאלה לבעלה:
"האם כדאי לחזור בדרך הלא סלולה, ימינה, במעלה המדרגות, או בזו הסלולה?".
הבעל הרהר בכובד ראש בקושיה וענה:
"עדיפה זו שבמעלה המדרגות!".
ממראה עינים היה ברור שזו היא דרך חתחתים בהשוואה לזו הסלולה שבשביל. הדרך זרועה בחצץ ובשורשי עצים בולטים מן הקרקע. האשה המשיכה והקשתה:
"זה לא יהיה בעייתי ללכת כאן עם העגלה?"
"לא!" ענה הבעל מעמדת המאסף
והורה בקול סמכותי לילד בן ה-8 לערך:
"אברמ'ל תרים!"
ואברמ'ל הרים!
הוא אחז בשולי העגלה. האשה אחזה במוט אחד של העגלה שנטתה על צדה והיה חשש שבעוד רגע יחליק ממנה הילד-התינוק. הבעל, שתפקידו, מן הסתם, הוא תיעוד 
במצלמה וחלוקת תפקידים לשאר בני המשפחה, פיקח מרחוק על הביצוע....והשניים, אברמ'ל ואמא, לא איכזבו. הם דידו והצליחו להגיע למעלה. האשה נאבקה עם העגלה שקיפצה על הקרקע ודחפה אותה קדימה והשיירה צעדה בעקבותיה ונעלמה מן העין. 

ואני שכחתי את יפי העצים, את הדשאים ואת חשיבות מעשיו של הברון הידוע.  אבל דמותה הדקיקה של האשה שדחפה את העגלה והילד אברמ'ל שציית והרים - הם נחקקו עמוק בזכרוני.

                  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת