00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

היא אפילו לא ידעה שמותר לצחוק ככה בזמן סקס

אפרופו רוחות מלחמה, קראתי שנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בחר לקחת איתו לחופשה את ספרו הסוחף, הנורא והמטלטל, המצמרר בנבואתו, של דויד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה". הנה תיאור מקוצר של הספר הנפלא הזה, כפי שכתב מנחם פרי בכריכה האחורית:

אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא מדברת עליו, היא חיה את סיפור חייו. 'אשה בורחת מבשורה' הוא סיפור על שני גברים ואשה ושני בניה, על אהבה ואהבה נכזבת, על חברוּת ורגש ונדיבוּת בין גברים, על הוֹרוּת ונתינה, ובעיקר על 'עבודת-המשפחה', המאמץ הכמעט הרואי לקיים את רקמתה העדינה של משפחה בלב האלימות והאימה והחד-פעמיוּת של המציאות הישראלית. זהו סיפור שמתלכדות בו השבריריות והחרדה של הקיום הישראלי כולו עם אלה של תא משפחתי אחד.
 
דויד גרוסמן עצמו כתב על הספר שלו:
 
התחלתי לכתוב את 'אשה בורחת מבשורה' בחודש מאי 2003, חצי שנה לפני סיום שירותו הצבאי של בני הבכור, יונתן, וחצי שנה לפני גיוסו של אחיו הצעיר, אורי. כתבתי על אורה, אשה כבת חמישים, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, והיא בורחת מביתה כדי שלא תיאלץ לעמוד בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע. כסרבנית-בשורה, היא אולי אפילו תוכל למנוע אותה, וכך להציל את חיי בנה.
   
בבריחתה, בדרכה אל הגליל, "אל המקום שבו הארץ נגמרת", היא סוחפת איתה איש שהיה אהוב נעוריה ואהבת חייה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא מדברת עליו, היא חיה את סיפור חייו.
   
אורי הכיר היטב את עלילת הספר ואת הדמויות. בכל פעם ששוחחנו בטלפון, ובעיקר כשהיה מגיע לחופשות, היה שואל מה התחדש בסיפור ובחיי גיבוריו ("מה עוללת להם השבוע?" היתה השאלה הקבועה שלו). את מרבית שירותו הוא עשה בשטחים הכבושים, בסיורים, בתצפיות, במארבים ובמחסומים, ומדי פעם היה משתף אותי בדברים שהתנסה בהם שם. 
   
היתה לי אז תחושה – או נכון יותר, מִשאלה – שהספר שאני כותב יגונן עליו.
   
בשנים-עשר באוגוסט 2006, בשעות האחרונות של מלחמת לבנון השנייה, נהרג אורי בדרום לבנון. הטנק שלו נפגע מטיל במהלך פעולת חילוץ של טנק פגוע.
   
אחרי שאורי נפל, לאחר תום ה'שבעה', חזרתי אל הספר. רובו כבר היה כתוב. מה שהשתנה, יותר מכל, הוא תיבת התהודה של המציאות שבה נכתבה הגרסה האחרונה.

 
בחרתי לצטט מתוך הספר דווקא קטע ארוטי, מאוד לא אופייני. הספר כלל אינו עוסק בסקס, אבל אין הרבה קטעים מקסימים כאלה בספרות העברית שאינם גורמים לקורא לעצום את עיניו מרוב בושה:
 
והיא כמובן הרגישה, בשנים הרחוקות ההן, גם את הנשים והנערות האחרות שתוך כדי ההתעלסות היה מעביר בחוּפת עפעפיו הסגורים, הרגישה את ההתחלפות הקצובה, הזנותית, של תשוקותיו והזיותיו בתוך ההתעלסות איתה. ובכל פעם שנצבטה בקנאה, היתה אומרת לעצמה שאי אפשר לאהוב את אברם בלי לאהוב את הדמיונות שלו, את הממדים המקבילים שלו, את אלף נשותיו ההזויות. אבל מיד גם היתה מחפשת בדחיפות את פיו, לנשקל לו את נשיקתה שלה, עמוקה, תובענית ולשדית, או אפילו רק לגעת בלשונה בקצה לשונו ולהחזירו אל המקור שמחולל בו את כל אלה, והוא היה מבין מיד מה היא עושה, והיה מחייך בתוך עפעפי העוּבּר התפוחים שלו ועושה איזו תנועת גוף שאומרת, הנה, חזרתי.

וכל הזמן, בשנים ההן, דוברו דיבורים, פוטפטו פטפוטים, מזימות גונבו בין כף רגלו לקרסולה, בין ריסיו לטבורה. והיא היתה כל-כך צעירה, היא אפילו לא ידעה שאפשר, שמותר לצחוק ככה בהתעלסות, שגופה כל-כך קל דעת ופוחז וצחקן כמוה, איך זה חוזר אליה עכשיו, כשהיא בקושי מצליחה לעמוד מולו, כמעט נופלת אל גופו, שנים לא הרשתה לעצמה לזכור: שכמעט כל איבריו נגעו כל הזמן בכמעט כל איבריה, וכמה היו ארוגים יחד - הוא צחק פעם: מה, אולי מפה זה 'אורגיה'? - כי אסור לבזבז אפילו אלפית המגע, מילמל לה, לא אצבע ולא ירך ולא עפעף, ובטח שלא שתי כרעיים ובדל אוזן. והיא, כשהיתה איתו, היתה בלתי-נדלית, גומרת וצוחקת, צוחקת וגומרת...
 
 דף פרקוליתון בפייסבוק - על יחסים ועל אהבה ועוד
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת