00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

מי ילמד אותנו הישרדות אמיתית?

סרטי "מקס הזועם" הציגו לנו עולם אפוקליפטי מדי, כזה שבאמת רק יחידי סגולה יכולים לשרוד בו. אבל לפעמים יש סרטים שנראים יותר מציאותיים, ואז אין ברירה אלא לחשוב "מה יהיה באמת אם נגיע למצב כזה". הסרט "הדרך" הוא כזה. מדכא ועגום עד בלי די.

ראיתי בערוץ ההיסטוריה סרט ששמו "החיים אחרי יום הדין". נגיד שיש מגיפה עולמית, משהו כמו שפעת העופות, ואנשים מתחילים למות כמו זבובים. כולל האנשים שאחראים להפעלת תחנות החשמל, אספקת המים לברזים והסדרת ענייני השיטור והביטחון. מגיעים למצב בו האנשים שנשארו צריכים להסתדר בלי חשמל ובלי מים, עם מעט המשאבים שנשארו - מים בבקבוקים, קופסאות שימורים, דלק, תרופות. אולי גם נשק להגנה עצמית.

כוכבי הסרט הם בני משפחה מדגמית מלוס אנג'לס, קליפורניה. אבא, אמא וילד. מתישהו הם קולטים שהם במצב של הישרדות. בהתחלה זה מצב הישרדות סביל - החוכמה ההישרדותית לפזר גרוטאות ולבלגן את חזית הבית המטופחת, כדי שכנופיות הבוזזים החמושות יחשבו שהבית כבר נבזז ויפסחו עליו. אחר כך כבר לא נשאר כלום בבית, וצריך הישרדות פעילה.
 
הישרדות פעילה כוללת דברים כמו לדעת להדליק אוטו בלי מפתחות (משהו שכל גנב-רכב זוטר יודע), לא לפני שאזרת כוח נפשי וגופני לסלק מהאוטו את גופת הנהג הקודם. לדעת לשאוב דלק ממכונית אחרת. לדעת איך לסנן מים מלוכלכים באמצעות חולצה או בד אחר ולהרתיח אותם.
 
בשלבים מאוחרים יותר, מי שמצליח להתחמק מהכנופיות החמושות ולא למות בדרך מצמא ומרעב, צריך למצוא מקום מגורים חדש ליד מקור מים זורמים ולדעת לגדל אוכל לצריכה עצמית. בהנחה שהצלחתי איכשהו לגדל עגבניות או תפוחי אדמה, אני צריכה לדעת איך לשמר את המזון, המבשיל בבת אחת, כדי שיוכל לשמש לצריכה עתידית (אין חשמל למקרר, כמובן, אפילו לא "ארגז קרח"). אפשרות נוספת היא סחר חליפין - להמיר חלק מהעגבניות שלי בלחם שמישהו אחר הצליח לאפות.
 
כך מתפתחת תרבות חדשה-ישנה, דומה יותר לזו של המאה ה-18. ברור לי שיש אנשים, כמו אמא שלי או אחות מספר 2, שישרדו טוב יותר בתנאים כאלה. אמא שלי גדלה בירושלים ועברה את ימי המצור, לאחות מספר 2 יש חיבור לצמחים ולאדמה. אני מתחברת לצמחים ולאדמה רק בקומץ עציצי נוי על אדן החלון ובפרויקט שורשים המצולם שלי.
 
אני חושבת על "תיק ההישרדות" שפעם הכנתי למקרה של צורך לעזוב את הבית במהירות. יש שם אולר שוויצרי, פנס, נייר טואלט, מגבונים לחים, מברשת ומשחת שיניים, תשבצים, עט, ערכת עזרה ראשונה מצומצמת, תחתונים להחלפה, בקבוק קטן של מים, מסטיקים, סוכריות, שוקולד. ברור שזה לא ממש מתאים להישרדות ארוכת טווח. ואפילו לזו של זמן קצר - מן הסתם צריך לרענן שם מידי כמה חודשים את המסטיקים והשוקולד, אולי להוסיף גם קרקרים ושוקולד למריחה או חמאת בוטנים.
 
מצד אחד, זה מבהיל, לצפות בתוכניות כאלה של האנושות אחרי קטסטרופה גדולה (זה יכול להיות גם האיצטדיון של ניו אורלינס אחרי "קתרינה". אני לא רוצה בכלל לחשוב על סיטואציה של מחנה ריכוז). מכניס לראש רעיונות מטרידים. החסרים אנחנו צרות מיידיות, בתקופה כזאת של פיטורים פתאומיים ובלתי מוצדקים, יוקר מחייה מטורף ואיומים בטחוניים?
 
מצד שני, אולי בכל זאת משהו נקלט, איזו שיטת הישרדות קטנה שיכולה להציל אותי ואת יקיריי בעת צרה? ואולי בכלל צריך ללמוד את זה ממש, קורס הישרדות בסיסית לעירוניים מפונקים כמוני? 
 
 דף פייסבוק של פרקוליתון - אהבה, יחסים והחיים בכלל
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת