00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

אנרגיה מוחזרת

 

אני שמחה שבחרתי לחזור לשם

אני לא יודעת מה עמד ביני ובין החוויה הזו בתחילה, אבל זה היה מחסום ריגשי ופיסי מאד חזק, משהו מבפנים שלא נתן לי לשחרר. כשיצאתי משם, אמרתי שאני רוצה אבל משהו לא נותן לי פשוט להיות. בטבעיות. הוא ידע. החיבור היה מן הרגע הראשון - זה משהו באנרגיה שהרגשתי שזורמת, ועד עכשיו אני לא יכולה להסביר. אולי הוא יכול במונחים שלו, אבל מהצד שלי זה קצת אחרת. הרגשתי שהוא מבין אותי. מחבק מבלי לגעת אפילו. אני קראתי לזה מבוכה והתרגזתי על עצמי עד דמעות. הוא אמר שזה היה דווקא טוב: "הלכת עם המבוכה שלך עד הסוף ונשארת נאמנה לה". מצחיק. אני שמחה שהוא קיבל את זה (ואותי) באופן הזה.


הגעתי הביתה. משם נכנסתי ישירות לחדר שלי, הגברתי את המוסיקה וסגרתי את הדלת. הראש שלי היה פה ונשאר שם. החלפתי בגדים ונשכבתי על המיטה. עצמתי עיניים והרגשתי את הצמרמורת החמימה הזו עוברת לי במורד עמוד השדרה. היא ניגנה לי את אותה החרטה שידעתי כבר בשעה 13.30 בצהריים, כשיצאתי משם. הפעם היא היתה שם במלואה והאירה רק את הרצון והסקרנות. הרגשתי אותה. נתתי לה להכריע את כל השאר... ידעתי שהפעם אני אנפץ את החומה ואלך עם הרצון, עם התחושה.


סמס ואחר-כך עוד טלפון. סגרנו על "שידור חוזר" וקיווינו בשקט שהפעם יהיה טוב יותר. אני ידעתי שיהיה טוב יותר, פשוט כי הרגשתי את הפקק משתחרר לי מהפינה הזו בראש, מפנה מקום לעוד אוויר לנשימה להיכנס. להפסיד? אין לי מה. ככל שאאפשר לעצמי להיות שם ולו לקחת ולתת לי את ההוויה הזו - כך אהנה ואתמלא מן החוויה.


כמה שעות אחרי כן ואני עדיין עטופה באנרגיה הזו.

המילים מרגישות כרגע כמו קטנות ומעטות מידי כדי לתאר את השחרור, את התהליך שהתחיל ועוד לא הסתיים, את ההנאה והריגוש והחיבור והסקרנות והרצון והלמידה.


אני שמחה שנתתי לרצון להשתלט על כל השאר. עוד יותר שמחה שנתתי לעצמי להכיר -  את עצמי יותר מאי פעם.

 

(התמונה מפה)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת