00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ספרים, מידע ומה שביניהם

מעבר הבלוג

 

כולכם מוזמנים לבלוג בבית החדש

טו באב

מקור התמונה

 

רק לפני פחות משבוע צמנו צום מאד כואב שהוא מהווה אבל לזכר חורבן בתי המקדש. אבל שאני גם מתייחסת אליו כאל אבל על אירועים קשים שעברו על עם ישראל (ובמשנה במסכת תענית פרק ד' משנה ו' כתוב "משנכנס אב ממעיטין בשמחה")

 והנה לא חלף שבוע ואנחנו נמצאים ביום שונה לגמרי במהותו -  יום של שמחה. המעניין משנה הצמודה למשנה הקודמת (מסכת תענית פרק ד' משנה ז') כתוב " לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עזר באב וכיום הכיפורים"

אז מהו אותו תאריך ט"ו באב? מדוע הוא יום שמח כל כך? מה הקשר בינו לבין יום הכיפורים וגם לתשעה באב? (בטח שמתם לב שהחודש התאריך הלועזי חופף לתאריך העברי...)

 

 חז"ל מסבירים – יום כיפורים מסמל את מחילת ה' לישראל על חטא העגל, בו נכשלו בני ישראל במדבר. ביום זה הקב"ה נענה לתפילות משה שביקש מחילה עבור אלו שהשתתפו בחטא העגל. ביום זה לפי המסורת משה חזר מן ההר כשבידו שני לוחות ברית חדשים.

 

  כשם שיום הכיפורים מבטא את הכפרה של חטא העגל, כך טו' באב מציין כפרה של חטא. חטא המרגלים. בטו' באב פסקו מתי מדבר. הקב"ה גזר על בני ישראל שכל אותו דור שיצא עם משה ממצרים לא יכנס לארץ. וכך שש מאות אלף יוצאי מרים נידונו לכלייה במדבר.

מדי שנה היה משה מכריז שהגיע ערב ט' באב. בני דורו היו כורים לעצמם קברים, נכנסים לתוכם ומתכוננים למות. בכל שנה, היו נותרים 15,000 איש בקבריהם.

בשנה הארבעים, כרו לעצמם 15,000 האנשים האחרונים קברים והמתינו למותם. אולם, בבוקר קמו כולם בריאים ושלמים. הם הופתעו, אך היו בטוחים שהם כנראה טעו בחישוב הימים, ולכן חזרו לקבריהם גם למחרת, ושוב ביום שאחריו... עד לט"ו באב (בו יש ירח מלא, מה שמעיד כמובן שתשעה באב חלף והם נותרו בחיים....)

כך, מסמל ט"ו באב את היום בו סלח ה' לישראל על חטא המרגלים.

 

יום בו בוטלו שתי הגבלות בנישואין. בימי משה, באו אליו בנות צלופחד, שאביהן נפטר ולא הותיר אחריו בנים יורשים, ותבעו לרשת את נחלתו. הבנות זכו אמנם בנחלת אביהן, אולם נאסר עליהן להינשא לאיש שאינו מבני שבטן, כדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר.

כך נקבע שאסור לבנות שירשו את אביהן לבוא בקשרי נישואין עם בני השבטים האחרים.

כעבור שנים רבות, בעקבות מקרה פילגש בגבעה (ר' שופטים י"ט-כ"א), נשבעו בני ישראל שלא להשיא את בנותיהם לבני שבט בנימין.

שני איסורים אלה גרמו צער גדול לעם ישראל. האחד סיכן את קיומו של שבט שלם, והשני ציער את הבנות שהוגבלו בבחירת בן זוגן.

חכמי ישראל בדקו היטב את האיסורים, והבינו שאיסור נישואיהן של יורשות לבן שבט אחר, חל אך ורק על דור כובשי הארץ, שבו אסור היה להעביר קרקעות משבט לשבט. ובדומה, קבעו שהשבועה שלא להשיא את הבנות לבני שבט בנימין חלה רק על הדור שנשבע אותה, ולא על צאצאיו.

היום שבו הותרו האיסורים היה ט"ו באב, וכך, נוספו עוד שתי סיבות לחג. בימי המשנה מתואר ים זה כיום שהוקדש לשידוכים.

 

 ביום זה ביטל הושע בן אלה את ה'פרדסאות' (שומרי הדרכים)  - כאשר נוצר הקרע בין מלכות ישראל למלכות יהודה, ירבעם בן נבט העמיד במות מרכזיות לעבודה זרה. ירבעם היה מודע לכך שרבים מבני מלכותו עדיין רוצים לעלות לירושלים לבבית המקדש שבירושלים וחשש שהדבר יגרום להחלשות שלטונו, לכן הוא הציב שומרים בדרכים המובילות לירושלים, אשר מנעו מבני ישראל לעלות לרגל לעיר הקודש.

שומרים אלה ניצבו בדרכים עד שהושע בן אלה עלה למלכותו, סילק את השומרים והתיר לעם לעלות לירושלים.

יום הסרת השומרים מן הדרכים היה ט"ו באב - זה היה ניסיון של הושע בן אלה לאחות את קרעי העם.

 

 בטו' באב פסקו לכרות עצים ל"מערכה". בבית המקדש ניצב המזבח ובו התמקדה עבודת הקודש.

בראשית ימי בית שני ארץ ישראל היתה ברובה שוממה וחרבה, והיה קשה להשיג עצים לבית המקדש. רבים התנדבו להביא עצים, למרות שזה היה מסוכן, כי שומרי הדרכים ניסו למנוע את אספקת העצים למקדש. פעמים רבות נדרשה מהם יצירתיות כדי להצליח במשימתם ולעבור את המשמרות. 'נדבת העצים' נחשבה לנדבה גדולה וחשובה. והיו מביאים אותה בשמחה גדולה ובהדר, כמו שהיו עושים בהבאת הביכורים. היום האחרון בו הצליחו לספק עצים הראויים למזבח היה טו' באב. כי עצים מאוחרים יותר היו מתולעים.

 

 ביום טו' באב הובאו הרוגי ביתר לקבורה. בעקבות כישלונו של מרד בר-כוכבא נכבשה העיר ביתר. תושביה הרבים נרצחו באכזריות ובמיתות משונות, וקבורתם לא הותרה - למען יראו וייראו.

לאחר מותו של אדריאנוס, שביזה את הגופות, בא מלך אחר והתיר לקבור את ההרוגים.

שני ניסים התרחשו עם הרוגי ביתר. האחד, שהותרה קבורתם, והשני, שלמרות הזמן הרב שחלף, הגופות לא נרקבו.

לזכר ניסים אלה תקנו חז"ל את ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון. הטוב – על שהותרו לקבורה, והמטיב – על שלא נרקבו.

יום קבורתם של הרוגי ביתר חל אף הוא בט"ו באב.

 

 היום מסמל טו' באב את חג האהבה - למרות שלכאורה כל מה שציינתי לעיל אין בו אהבה (למעט אולי הסרת ההגבלות על הנישואין) - בכל זאת בעיני יש לכל מקרה ומקרה קשר לנושא אהבה.

כי לאהבה יש לא מעט פנים. כמו מחילה, כבוד לבני האדם, אחדות העם ועוד.

 

 גם כיום נוהגים בט"ו באב 'מקצת יום טוב' – מעין חג מינורי. לא אומרים בו 'תחנון' וזוגות הנישאים בו אינם צמים (כנהוג בדרך כלל).

 טו' באב ויום אהבה שמח !

                                                                                                                                  

{מקורות - לאו, י.מ. (1978) יהדות הלכה למעשה. מסדה.

אתר אש התורה (http://www.aish.co.il/)}

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חוטהשני אלא אם צויין אחרת