00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

האם לדמויות הספרותיות יש חיים משלהן?

כאחת שכל כך אוהבת לקרוא ספרים, אבל לא מסוגלת לכתוב אותם, תמיד הוקסמתי מיכולתם של סופרים מסוימים לברוא עולמות שלמים, עם היגיון פנימי משלהם, המאוכלסים דמויות ייחודיות ועקביות להפליא. גבריאל גרסיה מרקס בורא עולמות שכאלה, למשל, ומשלנו - מאיר שלו ושפרה הורן. אני פחות או יותר מסוגלת לדמיין רק מה שכבר ראיתי או שמעתי (או חלמתי). כולי קנאה בסופרים כאלה, וכל כך הייתי רוצה להבין את התהליכים המתרחשים במוחותיהם.

לעיתים נדירות מספק הסופר הצצה למאחורי הקלעים של הכתיבה. במאה ה-18 זה היה יותר נפוץ. הנרי פילדינג, למשל, עם "טום ג'ונס". אצלנו השתעשע בכתיבה כזאת בשלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 דן בן אמוץ.

ג'ון פאולס, בספרו "אהובת הקצין הצרפתי", שיצא עכשיו לאור בתרגום חדש לעברית (הוצאת ידיעות ספרים. תרגום: גרשון גירון), פותח צוהר כזה למתחולל בראשו של הסופר ומספר לנו קצת על החיים הסודיים של הדמויות הספרותיות:

"אולי אתם מניחים שדי לסופר למשוך בחוטים הנכונים ובובותיו יתנהגו כמו בחיים ויציגו על פי בקשה ניתוח מעמיק של מניעיהן וכוונותיהן (....). אך אני מוצא את עצמי לפתע כגבר בליל אביב קר, מתבונן מהמדשאה שמתחת לחלון הקומה העליונה המעומעם של בית מרלבורו. אני יודע בהקשר של מציאות ספרי, ששׂרה לעולם לא היתה מנגבת את דמעותיה בעודה נשענת למטה ונואמת מונולוג חושפני. היא היתה פונה בן-רגע, לוּ ראתה אותי שם עם זריחת הירח קשישא, ונעלמת בין צללי הפנים.

אך אני סופר, לא גבר בגן - אני יכול לעקוב אחריה לאן שארצה, אלא שהאפשרות אין פירושה רשות. 
(...) אתם עשויים לחשוב שסופרים מתכננים הכל מראש, כך שהעתיד המנובא בפרק הראשון יתממש בלא רחם בפרק 13. אך סופרים כותבים בשל סיבות אין-ספור: עבור כסף, תהילה, עבור המבקרים, ההורים, החברים, האהובים; מחמת היהירות הגאווה, הסקרנות, השעשוע; כשם שנגרים מיומנים נהנים לבנות רהיטים, כשם ששתיינים נהנים מהטיפה המרה, כפי ששופטים נהנים לשפוט, בה-במדיה שאנשי סיציליה נהנים לרוקן תחמושת רובה ציד בגב אויביהם. הייתי יכול למלא ספר שלם בסיבות, וכולן יהיו אמיתיות, אך לא אמיתיות לכולם. כולנו חולקים רק סיבה אחת ויחידה: אנו רוצים לברוא עולמות מציאותיים בה-במידה, אולם אחרים מהעולם כמות שהוא. או כמו שהיה. לכן איננו יכולים לתכנן. אנו יודעים שעולם הוא אורגניזם, לא מכונה. כמו כן אנחנו יודעים שעל עולם נברא באמת להיות עצמאי מבוראו; עולם מתוכנן (עולם החושף לגמרי את תכנונו) הוא עולם מת. רק כאשר דמויותינו והאירועים שאנו מתארים חדלים לציית לנו - הם מתעוררים לחיים".
 
פרקוליתון  ופרקולוג גם בפייסבוק

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת