00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

הגיעו חתונות עד נפש...

19/08/2011

                                                              

אתמול הייתי בחתונה. חתונה שמחה. כמו כל החתונות. את הזוג אני מכירה אישית. זוג מקסים ומאוהב עד הגג. אבל זה לא שייך, כי לא על זה רציתי לספר. כשעמדתי ליד החופה והתרגשתי למשמע שבועת החתן "והרי את מקודשת לי" ומיד לאחר שבירת הכוס, נשמע קול פיצוץ שקצת הבהיל והלחיץ אותי. התברר שזה תותח הקונפטי שהפגיז פירורי נייר שהתעופפו באוויר ונחתו על ראשי כל האורחים, במיוחד ראשי האורחות, העטורים בפאנים או החלקות יפניות/ברזילאיות. כולם נראו די מופתעים מגשם של נייר בעיצומו של הקיץ. בעוד אני מנערת את הראש ימינה ושמאלה להיפטר מהפתיתים המעצבנים, נשמעו קולות נפץ נוספים. עכשיו היו אלו זיקוקי הדינור שאילצו אותי להרים את הראש למעלה ולהביט באפקטים והצבעים המיוחדים...

הרעש היה כאמור מחריש אוזניים ובלתי נסבל. ניחמתי את עצמי שזה לא כל כך נורא ושזה יכול להיות תחליף לזיקוקים שהפסדתי ביום העצמאות. כשלפתע נכנסה בצעדי ריקוד להקת תופים רועשת ותופפה על תופי טאם טאם והצליחה להרוס את מה שחשבתי ולהשכיח ממני לרגע למה באתי. זה היה יותר כמו טקס לגירוש שדים או תרועות מלחמה אצל שבט אפריקאי, מאשר שימחת חתונה. אבל כנראה שככה מכריזים היום על זוג שהפך באופן רישמי לבעל ואשה. הרגשתי איך שאני חוטפת את הג`ננה ומיגרנה גם יחד וניסיתי לפלס את דרכי לעבר השולחן, כשלפתע צדה את עיני להקת יונים לבנות שהופרחו אחרי החופה. הגברתי את צעדי והגנתי על ראשי לפני שתחליט אחת מהן לעשות את צרכיה ולהרוס לי את הפאן. רק שהפרפרים הצבעוניים שהתעופפו מסביבי, שגם אותם הפריחו לאוויר לקול צהלות הקולולולו, הסיתו את מבטי וכמעט מעדתי לתוך האגם עם הברבורים המפוחלצים שבתוכו. ייחלתי כבר בכל מאודי שיסתיימו האטרקציות לאותו ערב והגעתי לשולחן שהיה מעוצב בטוב טעם יוקרתי, עייפה ומותשת.

הדודות הפולניות שישבו לצידי היו כנראה מצד החתן כי הן ריכלו על טעמה היקר של הכלה והתעקשותה על עיצוב השולחן. היו מפות אורגנזה ייבוא מספרד, עליהם ראנרים מבד שיפון, פמוטים מוגבהים עם נרות מוארכים שהסתירו את פניהם של היושבים משני צידי השולחן, וסכו"ם מוזהב שהיה מונח בסדר מופתי ושהיה לי ממש חבל ללכלך אותו. אותם דודות גם באותה הזדמנות חישבו ביניהן את גובה הצ`ק שהכניסו למעטפה, שלא "יפדח" אותן, לאור כיסוי ההוצאות של חתונה גרנדיוזית שכזו. אני מתבוננת מסביבי ומחכה בקוצר רוח שחינגת הגימיקים הזאת תיגמר וחשבתי לעצמי כמה פתטית שהיא יכולה להיות. פירוק המוטות המוזהבים של החופה הסתיים, ולקול צהלות התופים התחילו לפנות את הבמה לריקודים. אני והמיגרנה מתעקשים לרקוד, אך הראש שלי מסתובב ואני מרגישה סחרחורת. אני פורשת וחוזרת לשבת. על האוכל לא אכביר במילים לאור גודל המנות המזעריות, שהוגשו בצלחות ענקיות והמאופיינות לארוחות גורמה. למרות הציניות אני מרגישה צביטה בלב. מועקה שהציתה רעיון למהפיכה:מחאת החתונות הראוותניות.

אני רוצה לנצל במה /בלוג זה ולשלוח בקשה אישית מכאן לכל הזוגות שמתעתדים להינשא בזמן הקרוב. נכון שחתונה יש פעם בחיים (למרות שהיום כבר מי יודע?...) ואני גם לא מתכוונת להטיף כאן על הסתפקות בחתונה במשרדים אפרוריים של הרבנות הראשית. אבל היי...אתם לא חושבים שכל המוסיף קצת גורע?? ובתקופה של יוקר מחייה לא עדיף שתפקידו את הכסף בחיסכון לדירה? כדי שחס וחלילה לא תמצאו את עצמכם באוהל מחאה בעוד שנה...

פתגם סיני עתיק אומר שכל ארוע גדול מתחיל בניצוץ קטן...ואני מוסיפה שהוא יכול גם להישאר כזה...

                                                            שיהיה  אביבה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת