00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להיות דולה- על הריון, לידה והורות

דולה באפריקה

מי מכן לא חלמה פעם להשאיר את המציאות והשגרה מאחור ולצאת להגשים את שליבה חפץ? שירה וולמן, דולה ומדריכת הכנה ללידה, מטפלת בשיאצו בהתמחות בנשיםוחברה יקרה שלי עשתה זאת ויצאה לחצי שנת התנדבות כדולה במרכז לידה בכפר קאסאנה ((Kasanaשבמחוז לוארו (Luwero)  באוגנדה (כן- אוגנדה שבאפריקה). חצי השנה הזו הייתה רק יריית פתיחה מבחינת הגשמת משאלות עבור שירה- באוקטובר הקרוב היא תתחיל מסלול לימודים להכשרה כאחות מיילדת, הפעם בארץ .

פגשתי את שירה לשיחה על ההתנסות שלה באוגנדה, והייתי חייבת לשתף גם אתכן. הנה:

איך עלה בך הרעיון להתנדב כדולה באוגנדה?

ברגע אחד בתחילת 2010, היה ברור לי לחלוטין, שהגיע זמני לנסוע לאפריקה ולהתנדב במרכזי מיילדות. לסייע לנשים, לאמהות ולמיילדות במסע הקסום שלהן בהבאת חיים חדשים.
הידיעה נבעה משילוב של כמיהות ואהבות שיש בי לאפריקה, ללידות ולמגע. באותו רגע נוצר בי ההיריון שלי, אותו אחד שנשאתי עימי בגופי ובנשמתי במהלך תשעת החודשים הבאים, אותו אחד שקמתי איתו כל בוקר מחדש,  שטיפחתי אותו ושמרתי עליו – וידעתי שאם נועד לקרות הוא יקרה, ואם לא אזי ייפול בדרך... אלו היו חודשים שבהם הכנתי את עצמי והתכוננתי לקראת מסעי. חודשים של חיפוש אחר המקום הנכון להגיע אליו, חודשים של החלטות, הכנות, איסוף תרומות למרכז הלידה וסידורים לקראת הנסיעה, חודשים שהעלו בי התרגשויות רבות יחד עם חששות, חודשים של מפגשים עם אנשים יקרים לליבי שחיזקו אותי כל אחד בדרכו שלו וציידו אותי בהרבה כוחות, אותם אלו שחיזקו אותי בשהותי באוגנדה.

 ספרי קצת על הנחיתה באוגנדה, על הכפר שחיית בו, על אוגנדה בכלל.

סוף ההיריון והלידה של המסע שלי. אני נוחתת באנטבה, אוגנדה. הנחיתה הייתה רכה ונעימה. קצת תחושה של לידת "בית". באולם קבלת הקהל בשדה התעופה חיכתה לי הפתעה נעימה, קבלת פנים חמה ומחבקת מאין כמוה בדמותה של הנזירה אנג'לה שבאה מן הכפר המרוחק כ-100 ק"מ לאסוף אותי (יש כ"כ הרבה דמיון באופי של האוגנדים והישראלים.. אחד מהם הוא האהבה העזה לשדה התעופה)....וכך את הלילה הראשון שלי כבר ביליתי בביתי החדש: גסטהאוס משפחתי במתחם המנזר, מקום בו האורחים והמתנדבים מתאכסנים. חדרי בחצי השנה שבה שהיתי באוגנדה היה חדר קטנטן, עם מיטה, כילה, ארון, שולחן וכיסא. וזהו. וזה כל מה שהייתי צריכה. הכול כל כך פשוט ובסיסי.
קאסאנה, הכפר בו התגוררתי, שוכן כ-60 ק"מ צפונית לעיר הבירה קמפלה. הדרכים באוגנדה מסתכמות במס' מצומצם של כבישים ראשיים סלולים ובעוד דרכי עפר רבות ונסתרות. הכפר שוכן על דרך ראשית. למי שאינו מכיר ורק עובר בדרך, נראה שהוא קטנטן, אולם למעשה מאותה דרך ראשית ישנן הסתעפויות רבות של דרכים צידיות שגוררות אחריהן חיים רבים: בתי אבן ולעיתים גם בתי בוץ, אנשים וילדים רבים, ממש בכל פינה, וכל אלו טבולים בתוך אדמה מלאה ביבול, הרבה הרבה ירוק, עצי פרי, ציפורים רבות. טבע עצום ומעצים. וכך גם אוגנדה. מדינה מדהימה ביופייה ובמשאבי הטבע שבה, יש בה המון מים זורמים וגם עומדים, צמחייה, בעלי חיים, נופים קסומים. והמון שקט. מידי מס' שבועות של עבודה קשה נהגתי לשבור את השיגרה ולצאת לטייל ברחבי המדינה. נפעמתי כל פעם מחדש ממפגשים עם אנשים, מהטוב והרצון ללמוד ולהתפתח. מהכוחות הרבים והאושר הפנימי של אותם אלו במציאות לא פשוטה. בעיקר התרגשתי מהפשטות והאותנטיות העצומות בקרב אותם אנשים. מתחושת הקהילה והשבטיות, מתחושת החיבוק, היותי מחובקת.
 

                                                                                                 

כך נראה מרכז הלידה מבחוץ


ספרי על בית החולים ועל חדר הלידה שבו התנדבת

בית החולים נמצא במתחם המנזר, ומורכב מחדרי אשפוז בודדים לילדים נשים וגברים ומרכז לידה.
בנוסף ישנו בית מרקחת קטנטן, חדר קטן שבו ממיינים את החולים שמגיעים, קופאית שאוספת תשלומים מהחולים, חדר רנטגן עם מכונה מיושנת מאוד, וחדר ניתוח שבו מתבצעות פרוצדורות פשוטות וניתוחים קיסריים.
במרכז הלידה חדר לידה שמכיל 2 מיטות לידה ואבזור מינימאלי, חדר אשפוז לנשים, שמכיל כ-20 מיטות שבהן מתאשפזות נשים מכל הסוגים: נשים בהריון שסובלות ממחלה כלשהי, נשים לאחר הפלה, נשים לאחר לידות שקטות ובנוסף נשים לאחר לידה עם תינוקיהן.
את היום הייתי מתחילה מוקדם בבוקר ומסיימת בחשכה, במהלכו ליוויתי נשים בהריון, בלידה ולאחר לידה. סייעתי לצוות המיילדות בעבודתן השוטפת: מעקבי הריון של נשים, טיפול בנשים חולות בהריון, לידות, טיפול בתינוקות, הדרכות לאמהות, סיוע לרופאים בהליכים רפואיים, ניקיון המחלקה, מתן תרופות, מתן חיסונים לתינוקות, ועוד.
רבות השעות שאין בבית החולים חשמל ומים זורמים, וההתנהלות היומיומית היא לפי מה שמתאפשר בנסיבות החיים הקיימות.

 

וכך נראה מרכז הלידה מבפנים. פרטיות? לא באוגנדה.... 

איך נראה חדר הלידה בבית החולים שבו עבדת?

אם בחדר לידה בארץ אין בכלל אפשרות להתחיל ולספר אלו תרופות וציוד הוא מכיל כי אם נתחיל נגמור רק מחר, הרי שבאוגנדה המצב שונה. אפשר לספור את מה שמכיל חדר הלידה על אצבעות שתי הידיים, ועוד יישארו כמה אצבעות פנויות... חדר הלידה הינו חדר קטנטן, מכיל 2 מיטות לידה פשוטות, עגלת טיפולים ועליה ציוד רפואי לקבלת היילוד, תרופות מועטות למהלך הלידה (פיטוצין, נוגד דימום, וכו'), ציוד תפירה, בקבוק עם חומר חיטוי וצמר גפן וגזה שעברו סטריליזציה ידנית. כשאני אומרת "ידנית" אני מתכוונת לכך שאני וצוות המיילדות עשינו את הסטריליזציה בעצמנו- מידי בוקר מקבלים רצועות צמר גפן וגזה מבית המרקחת, ולאחר שחותכים, מקפלים וממוללים אותן הן מוכנסות למכונת סטריליזציה – תנור ישן, שאופה אותם כשעה.

 רגע, ומה עם אפידורל?

 אפידורל? לא שמעו על זה באוגנדה...כשסיפרתי לחברותיי המיילדות על אפידורל הן נדהמו לשמוע על קיומו.

 

המיילדות בחדר הלידה

 ואיך נראית לידה?

רבות מהנשים באוגנדה יולדות בביתן או בבקתה שלהן. מי שבחרה ללדת במרכז הלידה שבו התנדבתי מגיעה לבית החולים ועוברת בדיקה ידנית לאיתור מנח ומצג התינוק ושמיעת דופק ובנוסף בדיקה פנימית. עליה להביא עימה מביתה כרטיס מעקב הריון,  ניילון רחב שנפרש על המיטה ומאפשר שמירה על היגיינת החדר, גליל כותנה שישמש את האם כתחבושות היגייניות לאחר הלידה, בדים לקבלת התינוק – אותם בדים שלאחר יציאת התינוק יעטפו אותו וישמשו אותו למחסה. בנוסף עליה להביא סדינים לעריכת המיטה בזמן שהייתה במחלקה ואוכל ושתייה: בד"כ קרובות המשפחה דואגות לבשל לאם הטרייה בגבולות ביה"ח, ולכבס את סדיניה ובגדיה.
הנוהג בלידה פעילה הינו להיכנס לחדר הלידה רק לאחר שישנה פתיחה מלאה, ובזמן זה הצוות מתכונן לקראת הלידה: הוצאת ערכת לידה סטרילית הכוללת מספריים לניתוק חבל הטבור ולקשירתו וחוטים לקשירת חבל הטבור לאחר ניתוקו. בנוסף הניילון נפרש, בדי קבלת התינוק נפתחים ונערכים לקליטתו,  2 דליים מובאים מחדר הציוד: האחד ישמש לקליטת השלייה, והשני יקלוט כל דבר אחר שיש בו צורך, במהירות נעלי המיילדת מוסרות ובמקומן ננעלים מגפי פלסטיק עד הברכיים, וסינר פלסטיק ארוך מולבש על הבגדים.
לאחר הלידה המיילדות יסייעו לאימא הטרייה להתנקות, ילוו אותה ואת תינוקה לחדר האשפוז ולסיום יקרצפו את חדר הלידה מכל שאריות הלידה וייפנו את השלייה לבור עמוק שמצוי בחצר מרכז הלידה.
 

 ספרי על החוויה החזקה ביותר שלך מהלידות ?

אין חוויה אחת ספציפית חזקה, וזאת כי יש כל כך הרבה שכאלו -
המציאות היומיומית הביאה עימה נגיעות רבות בקצוות של חיים ומוות וקפיצות בתדירות גבוהה בין קצה לקצה.
זכורות לי חוויות מטלטלות רבות של יולדות שהגיעו אלינו ברגע האחרון ממש, לאחר שהחלו ללדת בביתן ומשהו השתבש תוך כדי. הבתים בכפרים רחוקים מאוד, ולוקח לעיתים שעות ארוכות להגיע לבית החולים – שעות יקרות עד מאוד. זכורים לי מאבקי חיים, של יולדות ושל תינוקות. זכורות לי הצלות חיים. בעיקר של אמהות שדיממו כמעט ועד מוות. וגם של תינוקות. ובו זמנית היו גם סיומות עצובות. לא של חיים חדשים.
אני נזכרת במפגשי עם אגנס, אישה מדהימה בגילי שחוותה דיכאון אחרי לידת תינוק מת וסיבוכים קשים והייתה מאושפזת ימים רבים, שאת רובם העבירה במבט מזוגג של עצב ובכי. אגנס לא דיברה אנגלית, ואני לא הפסקתי לגעת בה, ולדבר איתה דרך מבט עיניים. יום אחד, היא ניגשה אליי, חיבקה אותי וחייכה. זו הייתה אחת מתחושות ההתרוממות הגדולות שחוויתי פה.

 

                                                                                               

רוז- היולדת הראשונה שליוותה שירה באוגנדה


ומעבר ללידות? האם מרכז הלידה נותן עוד שירותים לנשים?
 
באוגנדה אחות מיילדת היא אחות לכל דבר, ואף יותר. תפקידי המיילדות רבים, ובהם מעקבי הריון (אישה הרה מגיעה לפחות פעם בחודש למרכז ונבדקת לשמיעת דופק עוברי בעזרת פטוסקופ, ובנוסף נעשה מעקב אחרי מצבה הבריאותי וגיל ההיריון + מנח ומצג), חיסוני תינוקות + מעקבי התפתחות, טיפול שוטף בנשים המאושפזות, טיפול שוטף בתינוקות המאושפזים, מתן תרופות, הזמנת תרופות וחיסונים, סטריליזציה וניקיון של חדר הלידה, סיוע לרופאים בפרוצדורות רפואיות (לדוג' גרידות, זירוזי לידות והשראות, טיפול בזיהומים וכו'..), קבלת התינוק בניתוח קיסרי וייצוב מצבו במידת הצורך, ובנוסף כמובן, המיילדת מסייעת לאם ביילוד תינוקה.

 

מה השאירה בך חווית ההתנדבות? יצאת שירה אחת ואני בטוחה שחזרת שירה אחרת- מה השתנה? מה למדת? אילו תובנות על החיים או בכלל נטעה בך אוגנדה ועבודת הדולה שם?

אני מאמינה שבאופן כללי החיים מעצבים ומלמדים אותנו תמיד. יצאתי וחזרתי אותה שירה. לא מרגישה שהשתנתי. מרגישה שגדלתי וצמחתי והבשלתי.

למדתי כל יום  דברים רבים על עצמי, ועל סביבתי, על איזונים, על פרספקטיבה, על סדרי עדיפויות. מבינה ששום דבר בחיים אינו מובן מאליו, ומודה כל יום מחדש על כל מה שיש לי, ועל כל מה שמגיע.
למדתי על פשטות, על עיקר וטפל, על אומץ ועל התנהלות מקו האמצע שלי, מהלב ומהבטן – על לעשות את הדברים האמיתיים בחיים שלי, להיות אותנטית ולשחרר את הפחד.
החודשים באוגנדה נתנו תוקף למה שתמיד ידעתי, ואף פעם לא העזתי...וכעת אני חזרה בארץ, ובקרוב אתחיל לימודים שיובילו אותי למי שאני. מיילדת מוסמכת.

 

וזאת שירה (נחשי אם הימנית או השמאלית בתמונה...)

במהלך שהותה באוגנדה כתבה שירה בלוג. אתן מוזמנות לקרוא סיפורים נוספים: www.shirafrica.blogspot.com

והזמנה נוספת- אני מזמינה אותך לקבל ממני במתנה את סדרת הוידאו שתעניק לך את הכלים להפוך את הלידה הבאה שלך ללידת החלומות. לחצי כאן והיא תשלח מיידית לתיבת המייל שלך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת