00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

אהוב ישן

אני מאלצת את עצמי להתקרב אליו כל יום מחדש, נלחמת עליו שלא ייאבד בתוך שגרת החיים.

לא באמת יכולה בינתיים להקדיש לו את הזמן והאנרגיות המגיעים לו.

פעם בכמה זמן, הבערה בתוכי מתגברת ואני מוצאת את עצמי מנסה שוב ושוב להבין מה אני רוצה ממנו.

אני משתנה כל הזמן, והוא משתנה יחד איתי.

משחק אותה קשה להשגה, חושף כל יום קצת.

כל בוקר יש לי שעה נסיעה לעבודה ואני מקדישה אותה רק בשבילו, לפחות מנסה... אחרי חצי שעה כבר כל כולי בתוכו. ואז מהר מאוד, מהר מידי, אני מגיעה לעבודה. בשעה הראשונה קשה לי להיפרד, אבל לאט לאט אני חוזרת למציאות, נוברת בתוך הסלעים בחיפוש אחר המאובנים והוא הולך ונעלם.

בדרך חזרה הביתה בסוף היום, שוב יש לי שעה שאני משקיעה רק בשבילו. שוב רק בעשרים דקות האחרונות אני מצליחה להתקדם לקראתו ולקלף בו עוד שכבה... ואז אני מגיעה הביתה. הוא הולך ודועך ואני ממהרת להתייחס לבעלי, לסדר, לבשל, לדאוג לכלבים ולחתולים, להתקלח, ולראות קצת טלוויזיה. 

מגיע הלילה, ואני יודעת שמחר הכל יתחיל מחדש. שוב יום של פירוק סלעים ושעות של הסתכלות במיקרוסקופ ושוב ניסיונות נואשים להתקרב אליו בין כל שאר הדברים. 

כבר שנים שהוא לא מתבגר, לא מתפתח, תקוע בשלב הראשון.

מודחק, מוזנח, פגוע.

מתי אני אפסיק לחלום עליו? מתי הוא יהפוך למציאות?

האם יגיע הזמן הנכון בשבילו?

 אולי אין כזה דבר "הזמן הנכון" ועכשיו זה הזמן?

אבל עכשיו אין זמן! 

לפעמים אני מרגישה שזה לא יקרה לעולם.

מפחדת ששוב הוא ידעך, והפעם לתמיד. ישכח לו איפשהו במגירה וימשיך להיות בלתי מושג לנצח.

 

בקושי כותבת, אבל חושבת על כתיבה יותר מאי פעם.

הוא - הספר שלי. הוא הסיפור שנמצא בתוכי.

 צעד אחר צעד הוא מתחיל לקרום עור וגידים בראשי ואני מטפחת אותו ומשנה אותו ללא הרף. בפחד אך גם בתקווה גדולה שאולי הפעם זו הפעם שהוא ישרוד אל הדפים ויהפוך לאמיתי.   

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת