00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

מחאה אותנטית לחלוטין

הקומוניסט: זו מחאה אותנטית לחלוטין. המפגינים רוצים מלחמת מעמדות.

הסוציאליסט: זו מחאה אותנטית לחלוטין. המפגינים רוצים סולידריות חברתית.

הקפיטליסט: זו מחאה אותנטית לחלוטין. המפגינים רוצים יותר תחרותיות במשק.

האנרכיסט: זו מחאה אותנטית לחלוטין. המפגינים רוצים אנרכיה.

השמאלני: זו מחאה אותנטית לחלוטין. המפגינים רוצים להעיף את ביבי.

ביבי: זו מחאה אותנטית לחלוטין. המפגינים רוצים את חוק הוד"לים.

וכך זה ממשיך הלאה... העיתונים של הימים האחרונים מלאים באנשים שטוענים שמדובר במחאה אותנטית לחלוטין, ואז ממשיכים ומספרים לכולנו מה המפגינים בעצם רוצים. והאמת? ככל הנראה מדובר כאן מחאה אותנטית לחלוטין של הרבה מאוד אנשים, שכל אחד מהם רוצה דבר אחר, ויש ביניהם גם כאלו שלא בטוחים כל כך מה הם רוצים, אבל יודעים שזה משהו אחר ממה שיש להם כרגע. זה לא פינוק, לא סושי ולא שעמום של קיץ, אלא הרבה מאוד אנשים שלכל אחד מהם מפריע משהו, וכל אחד מהם נורא רוצה שהמשהו הזה יתוקן.


ראשונה הייתה שם בחורה, מלאה בתסכול וכוונות טובות. היא וחבריה היו האנשים הלא נכונים, במקום הנכון ובזמן הנכון. לאחר שבוע-שבועיים של אופוריה עובדת היותם האנשים הלא נכונים התגלתה, ואחרים, נכונים יותר, הזדרזו למלא את מקומם. רק לחשוב איך היה ניתן למנף את העסק אם הם רק היו מתמקדים בנושא אחד שיש עליו קונצנזוס מספיק רחב, קצבאותיהם של החרדים למשל... עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניח. 

עכשיו המחאה מתנפצת. יש שיאמרו "מתפשטת", אבל אני לא רואה התפשטות, אני רואה התנפצות למאות רסיסים. אולי בשבת הקרובה שוב יצעדו כתף אל כתף עשרות אלפי אנשים, שוב עיתוני יום ראשון יפתחו בתמונות המוניות, ואף אחד לא יבחין בכך שבעצם לא מדובר בהפגנה אחת, מאוחדת, אלא בעשרות הפגנות קטנות, כל כך אחת מהן מונה מספר מועט יחסית של אנשים בעלי מטרה משותפת, מוגדרת וספציפית, שאינה "צדק חברתי" אלא השגת כספים עבור מגזר ספציפי. חלק מהמטרות לגיטימיות, חלק פחות, חלקן מעשיות, ואחרות פחות, רובן סותרות אחת את השנייה; המון קבוצות שרק כתוצאה ממקריות טהורה צועדות אחת לצד השנייה באותו הכיוון ובאותו הזמן. אני שוקל אפילו ללכת בעצמי, להכין איזה שלט, אולי משהו נגד הבזבוז במשרד הביטחון.

מה שמדהים זו ההכחשה. זה מזכיר לי את הבדיחה הישנה על העכבר הרוכב על גבו של פיל דוהר, מביט לאחור ואומר לפיל, "תראה כמה אבק אנחנו עושים!". כך רבים מאלו שהוכתרו על ידי העיתונות להיות "מובילי המחאה" מביטים לאחור, רואים את כמויות האבק, ובטוחים שהם אלו שמנווטים את העדר. אני מניח שהיה זה הלם אמיתי עבורם כאשר אגודות הסטודנטים סירבו ללכת בתלם ולציית בשקט. כמובן שמנסים להצניע את הוויכוחים הפנימיים, אבל לפחות לפי המסמך של אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נראה כי הם מתנגדים לדיור ציבורי, ותומכים רק בדיור בר-השגה – עסק שונה למדי. הלם נוסף התקבל לאחר מכן, כשאושר חוק הוד"לים בכנסת.


מה שעוד יותר מדהים, זו ההצלחה של המחאה.

הצלחה אדירה, באמת. שום ציניות. במה מתבטאת ההצלחה הזו?

בכך שמעל 4,000 אנשים קראו את אחת הרשומות שלי בנידון.

לא, נו, ברצינות, אל תצחקו. אני כותב כאן על כלכלה, זה נושא שבד"כ מרדים אנשים, והנה פתאום אלפים נכנסים תוך ימים ספורים; הרשומות הכי נצפות שלי עד כה היו דווקא אלו שלא עסקו בכלכלה. וזה לא הכל: אני יושב במסעדות ושומע מאחורי אנשים תוהים מה ההבדל בין מיסוי פרוגרסיבי לרגרסיבי, ור' במשרד מבקש שאסביר לו מהן השפעות הריבית במשק על שוק המשכנתאות, ואני מוצא את עצמי מתווכח בג'ימייל עם ד"ר להנדסה לגבי ההיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל, וקורא דיונים מלומדים בתפוז על משק החלב. אנשים מתעוררים.

פתאום לכל אחד יש דעה בנוגע למבנה המיסים האופטימאלי במשק. דיונים תיאורטיים על מיסים, לעזאזל! יש דבר יותר משעמם בעולם ממיסים? אני מתערב איתכם שלפני חצי שנה רוב האנשים האלו בכלל לא ידעו את ראשי התיבות של מע"מ, בטח שלא הכירו את ההשוואות הבין לאומיות בנוגע למיסים במדינת ישראל ובמדינות אחרות.


הכלכלן: זו מחאה אותנטית לחלוטין. אנשים מבינים שכלכלה זה עסק חשוב.


באמת, זה עסק חשוב. הרבה יותר חשוב מכל ההתקשקשות עם הפלסטינים, מהגרעין האיראני, מהצעות החרם על ישראל של כמה אנגלים משועממים, מהתסרוקת החדשה של נינט (נינט!!!!!!111), משחרורו של גלעד שליט. הכלכלה הישראלית לא נחתה עלינו מהשמים. היא לא נגזרת ממצבנו הביטחוני או ממיקומנו הגיאוגרפי. ניתן לשנות דברים, ניתן לשפר, כלכלן אחרי כלכלן חוזרים בעיתונים על אותה הסיסמה: אין שום סיבה עקרונית שלא נהיה כמו דנמרק, פינלנד, שוויץ, סינגפור, או כל דבר אחר שנרצה. ישנה דרך שמובילה לשם.

והדרך הזו נראית כך:

אכפתיות.

שיהיה לאנשים אכפת. אכפת מספיק על מנת לקרוא על הנושא. אכפת מספיק על מנת להתעניין, גם בפרטים המשעממים. אכפת מספיק על מנת לסלק את הבורות מהדיון הציבורי, על מנת להבין. אכפת מספיק על מנת לשאול את הפוליטיקאים בנידון. אכפת מספיק על מנת להצביע.

כן, להצביע. לפי מדיניות כלכלית. אתם יכולים לדמיין משהו כזה?

אני תומך באופן עקרוני במדיניות הקפיטליסטית של ביבי, ובכל זאת קשה לי להאמין שאצביע עבורו, אני פשוט לא מסוגל להזדהות עם שאר הערכים שמפלגת הליכוד מייצגת. תארו לעצמכם איך הייתה נראית המדינה אם אזרחים כן היו מצביעים על פי השקפות כלכליות, על פי ביצועים כלכליים, מוותרים על המחנות המסורתיים של שמאל-ימין.

נכון, הרבה הצעות פופוליסטיות ומטופשות מרחפות להן למעלה בשבועות האחרונים על פני זרמים זמניים של אוויר חם שככל הנראה יתנדפו עם הגשם הראשון, אבל מסילוקה של הבורות בקרב הציבור והתקשורת לא יכול לצאת משהו רע. בטווח הארוך, ברגע שהציבור יהיה מודע יותר, הפוליטיקאים ידרשו לעשות משהו בנידון. אחרי שהאבק ישקע והממשלה מן הסתם לא תיפול, מדינת ישראל תישאר עם הרבה מאוד אנשים שיודעים על כלכלה יותר ממה שידעו לפני מספר חודשים, עם יותר אנשים שקוראים עיתונים כלכליים, יותר אנשים שלא מעבירים ערוץ כשמגיעים לחדשות הכלכליות. מכיוון שאין "ארוחות חינם" בכלכלה, והדבר נכון גם לגבי מדינות סוציאל-דמוקרטיות וגם לגבי מדינות קפיטליסטיות, אני מאמין שההבנה הזו תכוון בסופו של דבר גם את דרישות הציבור בכיוונים הנכונים, והפופוליזם ידעך.

אם זו תהיה התוצאה האמיתית של המחאה, היא לא תיזכר כעוד שיגעון חולף של קיץ, אלא כרגע שבו השתנו סדרי העדיפויות של הציבור בישראל. האנשים הלא נכונים שנקלעו למקום הנכון ולזמן הנכון יחזרו ככל הנראה לאלמוניותם, או יקימו איזו מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה (בדומה לדרך שבה הסתיימו מהומות מאי 68 בצרפת), אבל את מה שהציבור המשכיל ילמד כבר אי אפשר יהיה לקחת ממנו.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת