00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

תוכנית המיליון והביצה הסוציאליסטית

בסופו של דבר, נכנעה הממשלה לדרישות הציבור, והקימה בנייני דירות ציבוריים. 650,000 דירות.

הממשלה הייתה ממשלת שבדיה, והשנה הייתה 1965.


שבדיה היא אחת המדינות הכי פחות צפופות באירופה. יש בה כיום כתשעה מיליוני אנשים, המתפרשים על פני שטח עצום, בצפיפות ממוצעת של 20.6 אנשים לקמ"ר, בהשוואה ל 365 אנשים לקמ"ר בישראל. היא תמיד הייתה מדינה מרווחת למדי, רוב התושבים גרו בבתים פרטיים, והעיור היה נמוך בהשוואה לשאר מדינות אירופה.

 את מלחמת העולם השנייה צלחה שבדיה הניטראלית בהצלחה יחסית, עם בסיס תעשייתי שכמעט ולא נפגע, מה שנתן לה נקודת זינוק מצוינת להצטרפות לשיקום אירופה של אחרי המלחמה. הצלחתה משכה אליה מהגרים רבים באותם שנים, בעיקר מפינלנד, יוון, מדינות יגוסלביה לשעבר וטורקיה. הבנייה לגובה החלה מעט לפני כן, אך התגברה בעיקר בשנים הללו, כאשר הביקוש למגורים בערים הגדולות עלה.

באופן מסורתי, שבדיה תמיד נטתה למדינות סוציאלית רחבה. ההשקפות השולטות היו פטרנליסטיות באופיין – על הממשלה לדאוג לעניים לדיור סביר. תנועה שלמה של אדריכלים וחברות בנייה תמכה ברעיונות אלו, מתוך רצון להקים דיור איכותי להמונים שיחליף את שכונות העוני העלובות. היה צורך לענות על הגידול המהיר באוכלוסיה, על העלייה במחירי השטחים במרכזי הערים, ואדריכלים טענו כי המבנים הגדולים יעודדו יחסי שכנות ויצירת מרקם חברתי חיובי.

בשנת 1965 יזמה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית את תוכנית המיליון, מתוך כוונה לבנות 100,000 דירות בשנה במשך 10 שנים. במקביל לדירות אלו נהרסו בניינים ישנים, וכך התקבל המספר של כ 650,000 דירות שנוספו למשק (הבניינים המופיעים בתמונות ברשומה זו נבנו במסגרת התוכנית).


אבל מי התגורר באותם הבניינים?

רמז: לא סטודנטים לקולנוע.

אחד הדוחות הראשונים שביקר את התוכנית התרכז בעיר השבדית מאלמו, הידועה לשמצה בארצנו בזכות אוכלוסייתה המוסלמית רבת ההשפעה (כיום 30% מתושבי העיר לא נולדו בשבדיה), וגם בעבר היוותה מוקד הגירה. בעיר נבנה פרויקט Rosengård, שנועד לאכלס כ 20,000 איש (בתמונה למעלה); עד מהרה התמלאו הבניינים הגבוהים בעיקר במהגרים עניים. עדויות רבות של האזרחים מצאו את המבנים הענקיים "מדכאים" והשוו אותם לחומת סין. אזרחים החלו לברוח מהשכונות שבסמוך לאותם בניינים אל שכונות של בתים פרטיים, ונותרו מבנים רבים שוממים מחוסר ביקוש. במקום לעזור לאוכלוסיה הענייה להשתלב הפרויקט יצר סגרגציה מוחלטת, כאשר כל מי שיכל ברח מהאזור, אפילו מבלי למכור את דירתו הישנה. באמצע שנות השבעים לרשות הדיור המקומית היו מעל 2,000 נכסים ריקים שלא נמצא להם קונה.

בשאר שבדיה המצב לא היה שונה בהרבה. בהשוואה לאוכלוסייה הממוצעת האוכלוסייה שהתגוררה בבניינים הציבוריים כללה יותר משפחות חד הוריות, אחוז גבוה של ילדים, אחוז גבוה של זקנים, אחוז גבוה של חסרי השכלה, וכמובן מהגרים. לפי חלק מהדוחות הפשיעה באותם אזורים הייתה גבוהה יותר. המדינה רצתה להוציא אנשים משכונות העוני, אך כל מה שהצליחה היה ליצור שכונות עוני חדשות, ולהבריח משם את אלו שיכלו להרשות לעצמם לברוח.

בשנות השבעים הגישה החלה להשתנות, והממשלה עברה לגישה יותר אינדיבידואליסטית ופרטית בכל הקשור לבנייה, בין השאר כתוצאה מהביצה הסוציאליסטית שבה החלה המדינה כולה לשקוע.

בין השנים 1970 ל 1990 נטל המס על האוכלוסייה גדל ב 10%, אך הצמיחה הייתה נמוכה למדי והמשכורות בשבדיה כמעט שלא עלו. בסופו של דבר הוצאות הממשלה הגיעו לכמעט מחצית מהתמ"ג – נקודה שכלכלנים רבים רואים בה את נקודת האל-חזור של הביצה הסוציאליסטית. הוצאות כאלו גבוהות מרמזות על כך שרוב הציבור תלוי בממשלה או  עובד במגזר הממשלתי, ואם המדינה דמוקרטית הממשלה פשוט לא תצליח לקצץ את השומנים העודפים מכיוון שהציבור לא יתן לה, לפחות לא עד שהמצב יהיה ממש חמור.

בתחילת שנות התשעים נכנסה שבדיה למשבר הכלכלי הקשה ביותר שעברה מאז שנות השלושים של המאה העשרים. הממשלה נאלצה בסופו של דבר לקצץ בשירותים של מדינת הרווחה, ולהפריט שלל שירותים וחברות ממשלתיות. המחירים לצרכנים עלו לשמיים, מחירי הדיור ירדו עקב התפוצצותה של בועת מחירים, והאבטלה עלתה. בהתאם לכך, גם הלך הרוח הציבורי השתנה, ואנשים עברו לתמיכה במפלגות בעלות אידיאולוגיה כלכלית יותר קפיטליסטית.

במידה רבה, המשבר של שנות התשעים סימל את סופו של "המודל השבדי", מודל של מדינת רווחה מושלמת המצליחה לשמור לאורך זמן על רמת חיים גבוהה והוצאה ממשלתית גבוהה. רבים טוענים כיום שהמודל הזה עבד זמן רב כל כך רק בגלל היתרון היחסי שהשיגה שבדיה אחרי מלחמת העולם השנייה, בהשוואה לשאר מדינות אירופה שנפגעו קשה.


אבל חכה שנייה, גן, כל הזמן מספרים לנו על כך שגם כיום מדינות צפון אירופה הן מדינות רווחה! המודל לא נכשל, איך יכול להיות שמה שאתה כותב נכון?

ובכן, שבדיה של כיום היא בהחלט מדינת רווחה בהשוואה לארצות הברית, אירלנד או ישראל. כשמונים אחוזים מכוח העבודה מאוגד בוועדי עובדים, אם כי אין בשבדיה שכר מינימום. בדומה לשאר מדינות צפון אירופה האוכלוסייה הלא משכילה מרוויחה הרבה ביחס למדינות קפיטליסטיות יותר, והאוכלוסייה המשכילה מרוויחה פחות ביחס למדינות אלו (תופעה זו לגבי השכר מתרחשת לא רק בהשוואה בין מדינות סוציאליסטיות לקפיטליסטיות, אלא גם בין ארגונים שונים שבאחד מהם יש וועד עובדים ובשני אין, כגון התעשייה האווירית לעומת אלביט בישראל). האבטלה בשבדיה נמוכה, ובסך הכל איכות החיים גבוהה.

השבדים עברו שיעור חשוב בשנות התשעים: הם למדו להכיר את הביצה הסוציאליסטית, אותו חור שחור שלתוכו נעלמים הוצאות ממשלה בזמן שהמדינה כולה שוקעת. אם החיסרון של הקפיטליזם טמון במשברים פיננסיים מהסוג שהתרחש ב 2008 בגלל מחסור ברגולציה, החיסרון של הסוציאליזם טמון בפופוליזם יתר, מהסוג שהוביל ל"תוכנית המיליון" – עודף כוונות טובות המובילות לתוצאות גרועות. שבדיה של היום אינה שבדיה של שנות השישים והשבעים; הממשלות הרבה יותר זהירות בדרך שבה הן מוציאות את כספן, והציבור הרבה יותר ביקורתי כלפי מיזמים גרנדיוזיים.


למדינת ישראל יש היסטוריה שונה. העבר הסוציאליסטי שלנו לא הגיע עד כדי משבר בסגנון המשבר שאותו עברה שבדיה; המשבר שהתרחש בישראל בשנות השמונים היה קשור דווקא למחסור ברגולציה ראויה לשמה, המחלה הקפיטליסטית ולא המחלה הסוציאליסטית.

דיור ציבורי קיים כיום ברוב מדינות העולם, בהיקף כזה או אחר. בדרך כלל משתדלות המדינות לבנות את הבניינים באופן מפוזר, על מנת שלא ליצור שכונות עוני, ולהוסיף פארקים ומתקני ספורט. גם כיום דיירי הבניינים אינם סטודנטים לקולנוע, אלא מהגרים עניים ופועלים לא משכילים. בישראל מן הסתם יהיו אלו חרדים, ערבים (אלא אם ימצאו דרך כלשהי להפלות אותם לרעה), עולים אתיופיים, משפחות חד הוריות ומשפחות מרובות ילדים. את הבנייה נממן כולנו מכספי המיסים שלנו.

זה מה שמובילי המחאה רוצים, גם אם לא כל המפגינים מסכימים איתם. וגם אם אני לא מסכים, אין ספק שזו דרישה לגיטימית לחלוטין. רק צריך לזכור את השיעור השבדי, את אותה הביצה הסוציאליסטית, ולדעת שאם לא ניזהר גם מדינת ישראל עלולה לשקוע לתוכה, ולאור המצב הכלכלי הגלובלי הרעוע - מהר מכפי שנדמה לכם.

 


מקורות:

1. כלכלת שבדיה

2. תוכנית המיליון - ראו כאן, וגם כאן.

3. דיור ציבורי במדינות העולם

 


ולסיכום, תמונה רלוונטית:

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת