00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Aliens & Mind Control

ג`וני - טיפול מספר 13: הם כאן!

23.11.2001

הטיפול השני אצל ג'וני נערך בתאריך 19.11.2001 .
כרגיל התישבנו בסלון. הפעם ג'וני התישב רחוק ממני בכורסא שממול, כששולחן הסלון מפריד ביננו. המרחק היה בערך שני מטר.
ג'וני: מה נשמע ואיך אתה מרגיש?
ראשית סיפרתי לג'וני על הבליטה שנעלמה מאיזור הניתוח בחניכיים.
ציינתי בהתרגשות שזו הפעם הראשונה מאז שאני מטופל על ידי חוצנים (כולל הטיפולים אצל אדריאן) שיש לי עדות פיזית לטיפול.
ג'וני חייך חיוך רב משמעות.
אני: בקשר לאיך שאני מרגיש. יום לאחר הטיפול כאב לי הראש כפי שהזהרת אותי. לאחר יום הכאב חלף.
מספר ימים לאחר הטיפול הרגשתי שיפור רב בהרגשה הכללית כאילו משקולת גדולה הוסרה ממני.
אני משתדל תמיד לזכור ולציין לעצמי איך הרגשתי לפני הטיפול כי כאשר ההרגשה משתפרת יש נטייה לשכוח כמה רע הרגשתי קודם. זהו חלק ממנגנון ההחלמה של הגוף.
ג'וני נראה מהנהן בהסכמה.  
אני: ישנן עדיין כמה בעיות. שתיים גדולות והאחרות קטנות יותר. ראשית כל, השינה. יש לי בעיות שינה קשות.
השבוע השתמשתי כמה פעמים בכדורי שינה.
אני חושב שזו הסיבה ש-G-1 לא יצר איתי קשר בלילה. הוא כנראה ראה כמה אני עייף ולא רצה להפריע.
בקשר לקילע. עברתי ניתוח קילע בשנת 1997.
כחלק ממהלך הניתוח חתך הרופא את העצב באיזור הניתוח והוא לא התאחה כמו שצריך.
החוצנים של אדריאן איחו את העצב מחדש ושיפרו במקצת את המצב, אך לא מספיק.
עקב השיבוש בתחושה באזור אני מרגיש כמו נווט שהמצפן שלו התקלקל. אני רואה אשה, נזכר בבעיית הקילע ואומר לעצמי: "עזוב, אין לי כוח לכל העניין הזה".
ג'וני: שב בנוחות על הכורסא. החוצנים זיהו גוש נוסף על גזע המוח שלך שכנראה מפריע לך לשינה. הם יורידו אותו.
בנוסף, יוצמד לך במשך כל החודש חוצן חדש בשם  P-2. הוא יחליף את G-1 ששהה איתך עד היום.
ברגעים אלה G-1 מעביר לו את כל האינפורמציה הרפואית הרלוונטית עליך.

(הערה מ- 08/2011:  זהו מין הומור של חוצנים. הם רמזו לי: קראנו את המחשבות שלך על P-2 בזמן שישבת באוטובוס). - - -

אני: G-1 נפרד ממני? חבל. מסור לו את תודתי. בשלושת השבועות האחרונים התחלתי לחוש אליו רגשי ידידות למרות שלא ראיתי אותו. דיברתי אליו די הרבה בתקופה זו, אך כמובן שלא זכיתי לתשובה.
כל פעם שרציתי להגיד לו משהו הייתי מקדים וקורא: G-1 תקשיב! או G-1 שים לב!
ג'וני: G-1 שמע מספר פעמים את הקריאות שלך אך לא הצליח לתקשר חזרה. נעשו ארבעה נסיונות לתקשר איתך.
אחד בשינה ושלושה כשהיית ער, אך לא ענית.
הופתעתי. לא העליתי בדעתי שינסו לתקשר איתי כשאני ער, לאחר שג'וני אמר לי שינסו רק בזמן השינה.
אני: אני מבין. אז הם נכשלו?
ג'וני: לא הם נכשלו. אתה נכשלת.
אני: סליחה, התכוונתי שהנסיונות נכשלו.
ג'וני: כן, אבל תמשיך לנסות. P-2 הוא רופא מרדים. הוא יבדוק מקרוב את בעיית השינה שלך.
כמו כן החוצנים מכינים אותך כרגע לניתוח באיזור הקילע שיתרחש הלילה אצלך בבית. הם מכינים תאים להשתלה.
ישתילו לך מעקף עצבי באיזור. P-2 גם ירדים אותך הרדמה מקומית לקראת הניתוח.

(הערה מ- 08/2011: המונח מעקף עצבי לא קיים ברפואה שלנו). - - -

אני: בנושא הקילע ישנן שתי בעיות. בעיה אחת היא בעיית העצבים. הבעיה השנייה היא הקילע עצמו.
מתחת לטלאי שנעשה לי בבית חולים הקילע עדיין קיים. הוא מכאיב לי ומחליש אותי.
האם יהיה ניתן לאחות את הקרע או לשחזר את הרקמה באיזשהו אופן? בכל אופן שלא יורידו את הטלאי.
ג'וני: לאט לאט. יגיעו גם לזה.
אני: ישנו קילע נוסף קטן יותר בצד ימין. החוצנים של אדריאן תפרו אותו. אם אפשר לשפר שם משהו אשמח מאד.
ג'וני: חבל שאמרת לי. רציתי בעצמי להפתיע אותך ולספר לך על הקילע הזה. בסדר החוצנים יבדקו גם אותו.
אני: בנוסף לכך יש לי בעיית השתנה. אני נוטה להשתין בתדירות גבוהה מהרגיל. לעתים עלי לרדת באמצע נסיעה באוטובוס כי אני לא מצליח להתאפק יותר. החוצנים של אדריאן בדקו ואמרו שהכליות בסדר והבעיה היא במוח.
ג'וני: בסדר. כשיפתחו אותך בלילה באיזור הבטן, יבדקו גם את זה. (ג'וני אמר את זה בטון מעשי כאילו מדובר באוטו שנכנס למוסך).
אני: מה הבעיה בחניכיים? האם ישתילו שם תאים?
ג'וני (מפתיע אותי): יש לך בעיית נסיגה בכל החניכיים. החוצנים ביצעו צילום לסת כללי של כל הפה ושלחו אותו לספינה.
הם ינתחו את האינפורמציה ויחליטו מה לעשות בהמשך.
הופתעתי. זה היה טוב יותר ממה שהעזתי לקוות.
אני: יש עוד עניין. אני סובל מפטריות בציפורני הרגליים. זה אמנם לא מהווה סכנת חיים אך העניין מאד מטריד ולעיתים כואב, בעיקר בבוהן ימין. החוצנים של אדריאן עשו טיפול אחד בבוהן שמאל שהשחירה כתוצאה מהטיפול, אך שאר האצבעות לא טופלו.
ג'וני: בעיית הפטריות שלך ידועה לי. בחודש הקרוב ילווה אותך חוצן נוסף. תפקידו יהיה לשים לך מדי לילה חומר נגד פטריות על הציפורניים. בנוסף לכך הרופא שינתח לך את הקילע יגיע בערך פעם בשבוע לבדוק איך מתקדם הניתוח. בקיצור, החודש תלווה אותך פמליית חוצנים שלמה.
כיסיתי על פי מרוב תדהמה. גם הליווי של רופא חוצן אחד נראה לי משהו מיוחד והשקעה רבה מצד החוצנים.
אדם רגיל לא מצפה לליווי של רופא צמוד 24 שעות ביממה. ליווי של שלושה רופאים חוצנים נראה לי כמו כבוד גדול.
ג'וני: אתה נראה לי מוטרד. האם יש לך איזו בעיה עם זה?
צחקתי. נראה היה שלא חשוב עד כמה גדלה יכולת ההכלה שלי בנושא החוצנים, תמיד הגיע משהו שהצליח להפתיע אותי.
אני: לא אין לי בכלל בעיה. החוצנים הרי טובים ודואגים לנו, נכון?
ג'וני: בהחלט.
אני: אם כך אין בעיה. אשמח אם הם יגיעו. הם מוזמנים ורצויים בביתי.    

(הערה מ-08/2011: נראה שאפילו בטיפול מספר 13 ראיתי צורך לשאול אם החוצנים טובים. התת-מודע שלי לא הרפה מהנושא). - - -

בשלב זה הרגשתי כאב עמום בצד השמאלי האחורי של הראש, אך לא דיווחתי על כך לג'וני.
אני: אני רוצה לציין משהו נוסף בקשר לבעיית האוזניים שלי. הייתי חשוף להרבה רעש בצבא.
יתכן וחלק מהבעיה מקורו משם. אני לא יודע אם לעובדה זו יש חשיבות.
ג'וני מהנהן שעובדה זו בעלת משמעות.
אני: אני רוצה לנסות בבית לתקשר עם P-2. מה עלי לעשות? עם G-1 פשוט קראתי בשמו בקול רם.
ג'וני: תמשיך לנסות. גם אני לא תמיד מצליח להתקשר.
פרצתי בצחוק: אבל אני עוד לא הצלחתי אפילו פעם אחת!
ג'וני: ישנן שתי דרכים. אתה יכול לנסות ולתקשר איתו ישירות. אם זה לא הולך נסה דרך המרכזיה הטלפתית.
קרא למרכזיה ובקש רופא תורן. הרופא התורן יעביר אותך ל P-2.
שוב פעם תקפה אותי התרגשות. ידעתי כמובן על המרכזיה מקריאה בספרו של אדריאן, אך עד עכשיו אף אחד לא ציפה שאתקשר לשם בעצמי. הרגשתי שעליתי בדרגה וזכיתי לאמון החוצנים.
מכאן ואילך אם כן, אני אמור לתקשר עם המרכזיה בדיוק כפי שעושים אדריאן וג'וני.
העסק הלך ונהיה אמיתי ואני הלכתי ונעשיתי חלק ממנו. מתישהו בעתיד הנראה לעין, כך קיוויתי, יפסיקו החוצנים להיות בלתי נראים ובלתי מורגשים, שמועה בלבד, ויהיו לחלק אמיתי מחיי. הרגשתי כלפיהם חום, אהבה והערכה.
בינתיים היום, שבת 24.11.2001, טרם הצלחתי לתקשר.

הטיפול עמד להסתיים. כפי שתיכננתי מראש הצעתי לג'וני להעלות את סכום התשלום עבור הטיפול.
הערכתי אותו מאד ורציתי לתת לכך ביטוי. לא הספקתי לסיים את הצעתי וג'וני הודיע שהסכום יורד ל- 150 ש"ח. אני לא גזלן! ציין בגאווה.
אני יודע שאתה לא, אמרתי לו, נבוך. אם כך בוא נחזור למחיר המקורי: 200 ש"ח.
ג'וני סירב: אתה פאצינט חוזר ולכן 150 ש"ח יספיקו.
נבוכתי. תיכננתי לשלם יותר (300 ש"ח) והנה מצאתי את עצמי משלם פחות. החלטתי לא להמשיך את הויכוח על מנת שלא נגיע למצב לא נעים. תיכננתי בטיפול הבא לחזור ל- 200 ש"ח אם ג'וני "ירשה" לי.

חלק 02 - בלילה בבית.

כרגיל חזרתי הביתה לאחר כשלוש שעות בדרכים. עצרתי אצל ההורים לארוחת ערב והמשכתי לדירה שלי.
זכרתי שמצפה לי הלילה "ניתוח" אולם לא הייתי בטוח כמה חשיבות לייחס לכך. גם אצל אדריאן נאמר לי שהחוצנים באו אלי מספר פעמים לבדיקות אולם לא הרגשתי דבר.

בשעה 23:30 בהיתי בחדר השינה, תוהה האם חדר תמים זה יהפוך בעוד מספר דקות לחדר ניתוחים משוכלל.
סיימתי את ההכנות לשינה באופן השגרתי ביותר ובשעה 24:00 בלילה פסעתי באופן חגיגי לעבר המיטה.
לא ידעתי למה לצפות והייתי סקפטי. היה לילה קר.
החלון היה סגור, רדיאטור החימום עבד בדרגה המקסימאלית והתכסיתי בשתי שמיכות.
נשכבתי על הגב, ראשי על הכרית, כיביתי את האור ומשכתי את השמיכות עד למעלה. הייתי רגוע.

לפתע חשתי חום קל בין שתי ירכיי שהיו קרובות אחת לשנייה.
בהתחשב בתנאים ששררו בחדר חשבתי שהחדר מחומם מעט יתר על המידה.
הרחקתי קצת את ירכיי אחת מהשניה. עתה התמקד החום רק בצד שמאל, באזור הקילע.
חשבתי שמכיוון שהקילע העסיק אותי במשך היום ומכיוון שהמקום רגיש באופן טבעי בעקבות הקילע, הניתוח והבעיות העצביות, נוצרה אצלי מודעות יתר לתחושות באיזור.
אלא שהחום המשיך לעלות. עתה היה ברור שמשהו קורה.
לא עברו מספר שניות ומשהו שהרגיש כמו זרם חשמלי במתח נמוך, כ- 6 או 12 וולט החל לפעול באיזור הקילע.
עכשיו נדרכתי כולי. במהירות הדלקתי את האור שליד המיטה. הדופק קפץ לסביבות ה- 120 והנשימה החלה להיות מהירה.
הדחף הראשוני שלי היה לזנק מהמיטה ו"לברוח" אלא שהיה ברור שזה יהיה מעשה מטופש.
שכבתי במיטה דרוך, מבטי סוקר את כל החדר במאמץ "לראות" משהו, משתדל לא להזיז את האגן.
הויברציה באזור הקילע גברה ואיתה הנשימות שלי והדופק. עתה החלו גלים להתפשט במעלה הבטן שלי ובמורד ירך שמאל.
שרירי הבטן שלי החלו בהתכווצויות בלתי רצוניות. פחדתי ששריר הירך שלי יתפס.
שכבתי על המיטה, נתקף בעוויתות מדי מספר שניות, כל הגוף רועד. הבנתי מה קורה. לא הייתי בפאניקה, רק קצת מודאג.
הבנתי שהחוצנים מנתחים אותי ושהפעולה היא קצת יותר אינטנסיבית ממה שחשבתי.
עשיתי בכפות ידיי תנועות של הרגעה כשאני מלמל: לאט ובזהירות חבר'ה, לאט ובזהירות!
מדי פעם הוספתי: לא לעשות בי נסיונות! עשו רק מה שאתם יודעים!
בשלב מסוים התחלתי להרגיש חולשה המאפיינת אדם הסובל ממצוקה פיזית כלשהי כגון איבוד דם.
נשכבתי לאחור ונשמתי נשימות עמוקות, משתדל להרגיע את עצמי.
תוך שאני משתדל לא להזיז את האגן, שלחתי את ידי הימנית לעבר השידה שליד המיטה ושלפתי משם את ספרו השני של אדריאן דביר "לרפא עם חוצנים".
החזקתי את הספר בשתי ידי, כאשר ציור עטיפת הספר כלפי מעלה, מאותת לחוצנים: אני מבין מה קורה פה, אני משתף פעולה מתוך הכרה וידיעה, אנא המשיכו.
הפעילות נמשכה כ- 15-17 דקות. יכולתי לדעת זאת על פי השעון המעורר שעמד על השידה.
בתום פרק זמן זה פסקו הויברציות ואני נשארתי במנוחה על המיטה.
חיכיתי עוד מספר דקות לוודא שהכל נגמר, ואז הסתובבתי והלכתי לישון.

למחרת ניסיתי להיזכר מאין מוכרת לי התחושה הפיזית שהרגשתי בזמן הניתוח.
לאחר רגע נזכרתי: החוויה דמתה להפליא לתחושות שחשתי בזמן ניתוח הקילע בבית החולים.
הייתי מבסוט ומאושר. לאחר שנתיים של טיפולים על ידי חוצנים, סוף סוף תמכו הראיות באופן חד-משמעי בקיומם.
שלב הספקנות נגמר, לפחות עבורי. מעתה תחליף את שאלת קיומם השאלה כיצד אני יוצר איתם קשר והאם ירצו לעבוד איתי.
התסריט האופטימי מלפני שנתיים, שנראה כבעל סיכויים כה קלושים להתממש, הפך למציאות לנגד עיני:
כן החוצנים קיימים. כן הם יוכלו לרפא אותי. כן, יתכן שאוכל לעבוד איתם.

הייתי גאה בעצמי. הרגשתי שהשלמתי פרויקט של יותר מעשר שנים.
נכון שאת עבודת הריפוי עשו החוצנים, אולם ללא המאמץ האינטלקטואלי הכרוך בחישוב של התכנות קיומם, המאמץ הפסיכולוגי הכרוך בהכלת עובדה זו לתוך מערך האמונות ותמונת העולם המקורית שלי, ההגעה העקשנית לטיפולים אצל אדריאן למרות הראיות הפיזיות הקלושות, ותהליך ההתפתחות הרוחני הארוך שהתחיל בקורס רפלקסולוגיה אצל אבי גרינברג בחיפה בשנת 1990, לא הייתי מגיע אליהם מלכתחילה.
זה היה הישג שכולו שלי. ידעתי זאת בביטחון של מאה אחוז.
אני ספק אם יש יותר מכמה מאות אנשים בכל העולם אשר עשו מסלול כזה, כאשר שלב החשיבה וההערכה הראשונית לגבי הסיכוי לקיום החוצנים נעשה במצב של חושים מעורפלים, מחשבות מבולבלות וגידולים במוח.
היתה זו היתלות בתקווה קלושה אותה אחזתי בשארית כוחותי, כדי לא לאבד את רצון החיים.
התקווה הלכה וגדלה מטיפול לטיפול, עד שהפכה לאור גדול שהספיק לי ואף נשאר די והותר לאנשים נוספים.     

למחרת היום התקשרתי לג'וני וסיפרתי לו כי האמונה שלי בקיום החוצנים זינקה מחמישה עד עשרה אחוז לתשעים.
לא אמרתי מאה כדי להשאיר מקום לספק מדעי.
ג'וני ענה בהומור שגם שבעים זה מספיק.
ביום חמישי 22.11.2001, התקשרתי לאדם חולה נוסף שניסיתי לעניין אותו בטיפול חוצנים ועידכנתי אותו לגבי ההתפתחויות.
כמה חודשים קודם לכן הבטחתי לו כי אם תהיה בידי אינפורמציה נוספת שמאשרת את קיומם באופן מהותי, אמסור לו.

ביום שישי התקשרתי לידידה שלי הטוענת לקשר עם חוצנים מזה מספר שנים וכן שראתה צלחת מעופפת בגובה העצים במקום מגורי בשנת 1980 בערך.
אמרתי לה בטון קליל: דרך אגב לפני מספר ימים ניתחו אותי חוצנים.
הידידה: באמת? איפה, באוזניים? (היא ידעה על בעיות האוזניים שלי).
אני: לא, בקילע. אני מבקש לשמור על השיחה זאת בסוד.
ידידה (בקול משועמם של מישהו שיודע שאין צורך בכך): אתה הרי יודע שהם נהדרים.
אני: כן, נכון. להתראות.

בתאריך 28.11.2001 הרמתי טלפון לג'וני. עניין מסוים הטריד אותי.
אני: ג'וני שלום. בפגישה האחרונה הצעת לי להתחיל לתקשר עם החוצנים. האם זה אומר שהחוצנים פתחו לי את העין השלישית?
ג'וני: כן. החוצנים שלי פתחו לך את העין השלישית והיא נפתחת לאט לאט.
אני: בקשר לעניין הזה יש לי הערה חשובה.
אני מעוניין לתקשר עם החוצנים ואני לא כועס, אבל אני מבקש שבפעם הבאה לא יעשו לי שום פעולה בלי להתייעץ איתי לפני כן.
נושא פתיחת העין השלישית נדון עם אדריאן לפני כשנה והחוצנים שלו המליצו לא לפתוח אותה עקב חשש ליציבות הנפשית שלי.
צריך לזכור שעברתי סדרה של ניתוחים במוח ומצבי הרפואי לא לגמרי ברור.
נכון שמאז עברה שנה ומצבי השתפר, אבל אני מאד מבקש לא לבצע פעולות בגופי ללא התייעצות איתי.
ג'וני: בסדר. להבא הכל יעבור דרכך.
אני: בעניין התקשור. בינתיים אני לא מצליח. אני חושב עליהם וקורא להם בקול. האם זה מספיק או שצריך לעשות משהו נוסף?
ג'וני: זה מספיק. תמשיך לנסות.
אני: בסדר. זה הכל. שיהיה לך יום טוב.
ג'וני: להתראות.

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל franse אלא אם צויין אחרת