44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

המחאה החברתית הצליחה, איך ממשיכים הלאה?

05/08/2011

איזה סופ"ש מדהים עבר עלינו!

אתן מבינות מה קורה כאן? אתם מבינים איזו היסטוריה אנחנו מחוללים בעצמנו ברגעים אלו? השאלה היא איך ממשיכים עכשיו? ומי מפחד מכוחו הגובר של העם? כי כמו שנראה בהמשך, מהי דמוקרטיה זו השאלה שעומדת בעומק המהפכה הזו.

קודם כל נפנה לתקדים שהתרחש כאן. אם עוד לא הייתם במאהל המחאה אתם חייבים לעשות לעצמכם טובה וללכת לשם, להזרק שם לכמה שעות לפחות. אתן חייבות את זה לעצמכן, האווירה שם מחשמלת! זהו ללא ספק הגרסה הישראלית לפסטיבל וודסטוק ההיסטורי. בעוד חמישים שנה עוד ידברו על המאהל ברוטשילד כמו שהיום מדברים על וודסטוק. תטיילו שם בין האוהלים, בין מופעי הרחוב המאולתרים, בין מעגלי השירה והמוסיקה, בין הדיונים הרציניים על המשך המאבק, בין ההרצאות שמסבירות לכל המעוניין על נושאי הכלכלה השונים, בין הסרטים המוקרנים ובין מטבחי האוכל השונים שהוקמו שם. הכל באדיבות אנשים פרטיים ועסקים שבאים לשם לתרום למאבק. כולם ביחד משתפים פעולה, מכינים ארוחות, מכינים שלטי מחאה, עורכים דיונים ומארגנים מוסיקה. תוכלו למצוא שם את כל העדות, כל הטעמים וכל הקשת החברתית בישראל, מאוהל הבראסלבים, דרך אוהלי דתיים, ערבים ואפילו חרדים.


ההסחפות היא בלתי נמנעת, כל כך מלהיב להרגיש שיש אפשרות חיים אחרת חוץ מלהיות ציני מרוב פחד. מיד מרגישים שם את השיתופיות ואת האחווה שנוצרת כאשר יש לבני אדם מטרה משותפת. רק החווייה הזו היא כבר תרומה משמעותית וחשובה, לדעת שיש בנו את האפשרות לחיות ביחד, לקבל את השונה ולשתף פעולה גם בקהילות גדולות, זו תובנה חשובה לחיים. תובנה שעד למאהל המחאה יצא להרגיש במלוא עוצמתה רק במסע Walk about love

אחרי שכל כך הרבה שנים דיברו על הרוב הדומם, על מעמד ביניים ישנוני ומפונק שנדפק ולא מניף אצבע, על היחלשות הדמוקרטיה בדיוק בגלל חוסר מעורבות של רוב האזרחים במה שמתחולל במדינה, לפתע יש התפוצצות, מחאה אדירה שמתפרסת על כל הארץ. 150,000 מפגינים ברחבי הארץ במוצ"ש האחרון, לא יאמן!

הייתי חלק מחמישים אלף המפגינים בתל אביב. מכל עבר נשמעו סיסמאות ומעל כולן הסיסמה העקרית "העם דורש צדק חברתי". בפוסט הקודם "זה הזמן להצטרף למחאה החברתית!" פירטתי את הסיבות למחאה עכשיו רק אזכיר שמה שקרה כאן הוא שנפרץ השיווי המשקל העדין בין החופש והזכות לרווחים שמעלים את התחרותיות ואת רמת החיים לבין השמירה שזכות זו תגיע לכל השכבות בעם ולא תעצר רק בכמה עשירונים עליונים. הצדק החברתי שאנו דורשים אמור להבטיח שהדמוקרטיה באמת תשרוד, ז"א שהמדינה עדיין תהיה של העם ולא רק של טייקונים ומחפשי שררה אחרים.

במוצ"ש כולם הבינו שאי אפשר להתעלם מהמחאה הזו יותר ושיש כאן שינוי מהותי ורחב היקף שהתפשט לכל הארץ. אבל מאז קרה משהו מוזר, קודם כל התחילו להופיע כל מיני כתבות שמנסות להכתים את מארגני המאהל, את המטרות שלהם וכמובן כתבות שחוששות לבטחון ישראל. כל אלו הם טקטיקות מלוכלכות אך ידועות ממאבקים ברחבי העולם. השלטון מנסה לפורר את המאבק שמולו בעזרת כתבות שמנסות לערער את הלגיטימציה של המאבק ואת הלגיטימציה של מי שעומד בראשה. הכתבות הללו רק אומרות שעכשיו, לאחר הצלחת השבועיים האחרונים, מישהו שם למעלה בשלטון התחיל לפחד ולקחת את המאבק ברצינות. לי נראה שהם לא מבינים שיש כאן מצוקה אמיתית שלא תדעך כל כך בקלות. כמו שהמפגינים במדינות ערב גילו בגרות והמשיכו למחות למרות הבעיות, כך גם כאן המחאות ימשיכו בעוצמה הולכת וגוברת.

הדבר שיותר הפתיע אותי היה ביקורות שהשמיעו יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ויו"ר אגודת הסטודנטים על הדרישה של מארגני המחאה להפגש רק עם ראש הממשלה ולמול המצלמות. ואם זה לא מספיק באותו יום התווספה גם ביקורת של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. כולם דיברו על החשש מאנרכיה וכבוד לראש הממשלה ופישר טען שבדמוקרטיה העם משפיע רק אחת לארבע שנים בקלפי. יו"ר ההסתדרות מפחד מאנרכיה? מה קורה כאן? התחלתי לחשוב, מה הם באמת מנסים להגיד?

הרי ברור לכולנו שאין שום חשש לאנרכיה. זוהי מחאה אדירת מימדים שאינה אלימה כלל וכולנו רוצים להמשיך בדרך הדמוקרטית. מה הדבר הכי גרוע שיקרה? יוקדמו הבחירות הדמוקרטיות בשל המחאה, זו אנרכיה? על מה הם מדברים? ממה הם כל כך מפחדים?

דן מרידור הגדיר את העניין טוב, הוא אמר ברעיון בערוץ 2 שהעם רוצה להשפיע על השלטון לא רק בבחירות אחת לארבע שנים. הוא צודק, הדבר האמיתי שהפוליטיקאים מפחדים ממנו זה התגברות כוח האזרחים. כתוצאה מהשינויים הטכנולוגיים וחופש המידע האזרחים ברחבי העולם מבינים שאפשר להגביר את הדמוקרטיה ולחזק את שלטון העם ואת הכוח של העם, על חשבון הפוליטיקאים והנציגים. מן הסתם, הבנה זו מבעיתה את הפוליטיקאים. התהליך הזה כבר החל ומאהל המחאה הוא בדיוק ניסיון של האזרחים במדינה הדמוקרטית להגביר את כוחם ולהעצים את הדמוקרטיה במדינה. הפוליטיקאים לא יכולים באמת לעצור את התהליך הזה, מקסימום להאריך אותו ולפורר את המאבק הנוכחי. זוהי מחאה היסטורית, היא בעצם תחילתו של מאבק לגיבוש הדמוקרטיה העתידית. מאבק בו הציבור דורש יותר כוח והשפעה על השלטון מאשר בבחירות אחת לארבע שנים. יותר כוח לעם על חשבון כוח הפוליטיקאים.  לי זה נשמע כמו רעיון מצויין, ולכם?

לאור כל זאת, איך כדאי להמשיך את המאבק?

המטרה של המאבק היא להגביר את כוחם של האזרחים בהליך השלטוני כך שיוכלו לכפות על הפוליטיקאים שינוי סדרי עדיפויות לעבר חקיקה חברתית רחבת היקף. באיזה דרך נוכל להשיג את הכוח הזה? אם נחזור למצרים, היה יפה לראות איך רק מעצם המחאה של תושבים מצריים שמחו יום ולילה בכיכר תחריר, הממשל הדיקטטורי נפל. לא צריך לעשות הרבה כדי לקבל את הכוח הזה, רק להמשיך ולמחות. לא להשבר, לא להגרר לשולחן הדיונים של הממשלה, אלא להמשיך ולהפגין, להמשיך ולארגן עצרות ענק ולהמשיך ולקחת חלק במחאה. ברגע שיהיו דרישות ספציפיות מידי, המחאה תגרר לדיונים ארוכים וחסרי משמעות עם שרי הממשלה. ברגע שיוקמו ועדות, לא יהיה צורך יותר במאהלים ובמחאות. הכוח יעבור לועדות ולפוליטיקאים וכל ההחלטות יגררו ויתקעו אצלם. בדרך כזו לא נראה שינוי אמיתי ולא נראה פוליטיקאים בעלי חשיבה חברתית. להפוך את המחאה לדרישות קונקרטיות רק תמוסס את המאבק.

זו לא מחאה קונקרטית, זו מחאה שאמורה לתת יותר כוח לעם על חשבון הפוליטיקאים. לכן אני חושב שזו היתה החלטה נכונה של המארגנים לדרוש להפגש רק עם ראש הממשלה ומול מצלמות. צריך לגרום להם להזיע וכך לגרום לזעזוע במערכת הפוליטית. אגודת הסטודנטים ועופר עיני עשו טעות כאשר לחצו על מארגני המאהל לרדת מהדרישה הזו ולנסות לנסח דרישות ספציפיות. זה אולי נכון כשיש מאבק ספציפי וקטן על שכר הלימוד לסטודנטים, אבל זה לא נכון כאשר רוצים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. הם נשמעים כמו פוליטיקאים שמנסים להרוויח רווח פוליטי מהמאבק במקום לנסות ולשנות שינוי אמיתי. עופר עיני הוכיח סופית באמירה הזו שהוא פוליטיקאי רודף כוח שמפחד מהתעצמות הדמוקרטיה והחלשות הפוליטיקאים.

 רק טלטלה פוליטית תראה שיש כוח לאזרחים ותראה שחייבים לעשות שינוי מעמיק בדרך החשיבה. טלטלה כזו תגרור שינוי מהותי לכיוון של מדיניות חברתית אמיתית. הפוליטיקאים יראו שאין ברירה וכדי לשרוד הם יחלו לחשוב לפי דרישת האזרחים. לפתע, בגלל הכוח האזרחי שהתעצם, בראש סדר העדיפויות שלהם יהיו הנושאים חברתיים. להכנס למשא ומתן עם הממשלה רק תראה כחולשה ותוציא את העוקץ מהצורך שבמאבק.

נראה שיש רק סיום אחד למאבק בו נוכל להגיד שהצלחנו במשימתינו. או שראש הממשלה יקבל על עצמו לחלוטין את הדרישה לשינוי סדר העדיפויות הלאומי, דבר שיתבטא בפתיחת התקציב והזרמת כספים לחינוך, דיור, בריאות וכדומה, או הפלת הממשלה והקדמת הבחירות. זו תהיה ההצלחה המשמעותית היחידה למאבק ומן הסתם הפוליטיקאים (ולכן גם עיני) מאד פוחדים מהאפשרות הזו שהעם יכול להשפיע ולא רק דרך הבחירות בקלפי. אבל זו בדיוק דמוקרטיה אמיתית - שלטון העם. איזה מן דמוקרטיה זו כאשר נציגי העם לא משקפים את רצון העם? זכותו של העם להתאחד ולגרום להקדמת הבחירות כדי לקבל נציגים יותר ראויים. נציגים שמשקפים באמת את רצון העם. נכון שביבי לא אשם בכל העוולות החברתיות, אבל הוא בהחלט חלק מהם והוא ראש הממשלה בדיוק כשהמהפכה פורצת. אם ראש הממשלה היתה ציפי ליבני או אהוד ברק, הם היו חוטפים את המהפכה והקריאה להפלת הממשלה ולהקדמת הבחירות היתה אותה הקריאה. העיקר כאן הוא לנצל את המהפכה שהתחלנו ובאמת לקבל ממנה יותר כוח לאזרחים בלי קשר מי הוא ראש הממשלה.

רק כאשר הפוליטיקאים יפחדו ויגלו שלעם יש כוח להפיל ממשלה ולהקדים את הבחירות, רק אז יבוא השינוי הגורף האמיתי. רק אז נראה אותם עובדים באמת בשבילנו ולא בשביל עצמם. לפתע כל המפלגות יציעו מועמדים חברתיים ולפתע תקציבים ותוכניות חברתיות יקרמו עור וגידים. לא משנה איזו מפלגה תבחר, הליכוד, העבודה או קדימה, כל אחת מהמפלגות תפחד מהכוח האזרחי, תציב בראשה יו"ר בעל תפיסה חברתית ותהיה חייבת לשנות את סדר העדיפויות הלאומי.

רק כך נראה את הרווחים מהמאבק הנוכחי. צריך להמשיך במומנטום ולארגן הפגנות גדולות בכל סופ"ש. הפגנות שידרשו מראש הממשלה לפתוח את התקציב ולשנות את סדר העדיפויות או להקדים את הבחירות כדי שתעלה ממשלה עם נציגים שמשקפים את רצון העם. המאבק צריך להדגיש ולהראות שהפוליטיקאים מנותקים מהרצון של רוב העם ופוחדים מהכוח של העם להשפיע בצורה יותר דרמטית על המשטר הדמוקרטי. אם נמשיך להפגין, זה לא יצליח להם.

העיקר לא להישבר, לא להפריט את המאבק לדרישות ספציפיות ולהמשיך ולהפגין, להמשיך ולהראות לפוליטיקאים אצל מי נמצא הכוח האמיתי!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת