00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלושה ימים ונעל בית

המדריך למפונק המתחיל- חלק א

אני שואלת ברצינות! אני לא מבינה, כל הסיסמאות והצעקות והמחאות והצעדות ושאר הרושם שהם מנסים לעשות, אבל מה לעזאזל הם דורשים, מישהו שם יכול להציג תוכנית ריאלית שאיננה אוסף של סיסמאות? מישהו שם יכול לתת רשימה קונקרטית של שינויים שיספקו את האנשים שטרחו לצאת לפסטיבל-ת"א-לילה-לבן-הופעות-חינם-קיץ-2011?

 

כי עושה רושם שאין דבר כזה...

 

אז איך מתגלגלת מחאה?

 

 

המדריך למפונק המתחיל:

מתחילים בלחיות בצורה חסרת אחריות.

משתחררים מהצבא, טסים לחו"ל, בטן גב והרבה ביזבוזי כסף.

חוזרים לארץ רק כשכבר נגמר לחלוטין כל הכסף והלחץ של ההורים על "מה יהיה איתך" דוחק.

מבזבזים כסף טוב על לשפר בגרויות כי בתיכון היינו עסוקים בחיי חברה ובילויים ואיזה רושם אנחנו עושים. להיות תלמיד טוב זה לא מרשים בגיל 17.

בשלב הזה עוד גרים אצל ההורים, ואם עובדים במשהו, מבזבזים את כל ההכנסה על בגדים ויציאות, צימרים לציון 129 יום עם החבר הנוכחי ומסעדות יוקרה לציון גיל 23 ושליש.

אם חלילה נשאר כסף, או ההורים נותנים, מבזבזים אותו על קניית רכב, כי ברור שכל ילדון בן 20 חייב רכב צמוד, או על גאדג'ים, כי ברור שכל איש עסקים צעיר חייב, אבל ממש חייב, לפטופ צמוד פלוס מכשיר דור שלישי פלוס WII פלוס קינטקט ושאר הדברים שהם סמל סטטוס שאי אפשר בלעדיהם.

לחסוך? לחשוב קדימה? לעבוד קשה? מה??? בתחילת שנות העשרים? השתגעתם?? הרי אנחנו עדיין גרים אצל ההורים למה שנעבוד קשה?

 

ואז הופכים להיות סטודנטים. בלי שקל חיסכון ובלי איזשהו רקורד בעבודה מהותית קודמת נוסעים היישר לעיר הגדולה, שם, בלי טיפת שיקול כלכלי שוכרים דירה שהקריטריון העיקרי שלה זה: "שתהיה באיזור מדליק ונחשב" מה זה משנה כל השאר? זה לא משנה שזה לא קרוב לאוניברסיטה, זה לא משנה שעדיין אין לסטודנט שלנו עבודה, זה לא משנה שאם יש לו רכב אז לדירה כמובן אין חניה. מה שמשנה זה שיש בתי קפה, פאבים וכד' בקרבת מקום, זה המקום להיות מגניב בו..

אח"כ מתפלא הסטודנט הצעיר שוואלה, משכורת של שתי משמרות בשבוע לא מספיקה לו כדי לחיות במרכז העיר המבוקשת בישראל, ואם היא מספיקה לו, אז באה המציאות המרושעת ולא משאירה לו עודף כדי לדפוק כוס קולה ב15 שח, טוסט בודד ב42 שח, וקוקטייל ב50 שח... ועל זה, על זה בדיוק הבכי...

 

כי הסטודנט המפונק שלנו לא רוצה לעבוד קשה. הוא לא הגיע לת"א כדי להשקיע את זמנו בעבודה.. הוא הגיע לת"א כדי להינות מהחיים בה, אם הוא היה רוצה ללמוד ולעבוד הוא היה גר בפתח תקווה.. שם אין פאב מתחת לבית.. אבל הוא לא בחר את פתח תקווה, ולא במקרה.. הוא רוצה לעבוד במשהו סימלי, שיממן לו את המחיה הבסיסית וגם את רמת החיים שהמגורים אצל אמל'ה ואבל'ה איפשרו לו- הוא רוצה להמשיך לעשות שיחות בדור השלישי שלו בלי הגבלה במאות שקלים לחודש, הוא רוצה להמשיך להחזיק רכב צמוד במאות שקלים לחודש (במקרה הטוב), הוא רוצה להמשיך לקנות בגדי מותגים וגאדג'ים והעיקר הוא רוצה עכשיו אפילו יותר מבעבר לבלות בבתי קפה ופאבים כי בשביל זה הוא פה, לא?

 

ואיכשהו הוא מרגיש נורא מסכן

על זה שהוא לא טרח לחסוך כלום וגם לא מוכן לעבוד אבל המציאות זה כבר לא החיים אצל אמא ואבא שמממנים הכל בלי הגבלה, פתאום הוא תכלס צריך להתאמץ. להתאמץ??? הוא?? לך תשנה הרגלים של ילד מפונק שפתאום בבת אחת מצפים ממנו לרדת ברמת החיים שלו. הגזמת!

 

במקום זה אפשר להשתתף בפסטיבל בומבלה בשדרה, זה אפילו בחינם! זה קרוב לכל בתי הקפה הנחשבים, יש מלא בחורות ובחורים צעירים לעשות איתם צחוקים ויש גם הופעות חינם ולא לשכוח- יש הצדקה מלאה לאי עשיית כלום! וואלה, הכי שווה שיש!

 

אבל איך מקבלים לגיטימציה לכזה דבר? זה בחלק ב'...

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

הפוסטים שלי
וכן.. עוד.. רשימות
ועוד כמה פוסטים..
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dify אלא אם צויין אחרת