00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

מתנת פרידה - א`

יש לי כאן התחלה של סיפור שכתבתי לפני שנים למגירה ולא המשכתי, אז הנה לכם ההתחלה, ונראה מה תחושו.
 

מתנת פרידה / א'

 

 

בום..... בקול נפץ חזק ומחריש אוזניים התפוצץ המחבל במדרחוב במרכז העיר. אנשים התרוצצו באמוק , לא ידעו לאיזה צד לפנות או לברוח, מה קורה להם ולמי לעזור, חלקם עמדו ובכו כמוכי הלם. קול סירנות אמבולנסים חרץ חריצים בלבבות כולם, כיהלום החורץ חריצים בזכיכית, ולמגע יד קלה היא נשברת לחלקים חלקים.

תופת , דם, חלקי בשר חרוכים , גוויות שכובות על אבני המדרחוב המשתלבות להפליא זו בזו.

המשטרה סוגרת השטח ומפנה סקרנים, ואנשי דת מתחילים במצוות איסוף חלקי אדם, מה של מי, ומי של מה, אנשי מד"א בתלבושתם האחידה ממלאים את האמבולנסים פצועי נפש ופצועי גוף.

הרעש וההמולה רבים, הפחדים מתסכלים והידיים מושטות בתחינה לאל ולראשי המדינה.

ליהיא ישבה מול מקלט הטלויזיה ובהתה בכאב וצער למראה מחזה הזוועה המשודר לכל בית בארץ ובעולם.

עברו שעות ארוכות, היא כיבתה את המקלט , פנתה אל ביתה התינוקת להאכילה ולהשכיבה לישון, היא הייתה רגועה, לפחות מבחינתה ביודעה שבעלה משרת במילואים ביחידה רחוקה מהמדרחוב הזה.

היא השכיבה את מורן והתכוננה בעצמה לישון, כשלפתע נקישה בדלת, היא ניגשה לפתוח, והנה עמד בדלת שוטר ועוד אדם, היא לא הבינה, הם בקשו להכנס, הם ישבו , והיא ישבה, "בעלך משרת במילואים כעת, נכון !", הם שאלו.

"כן", היא השיבה "אבל מה קרה?". היא לא שיערה ולו לשניה אחת ,שהמכה תנחת גם עליה.

"הוא היה כנראה בדרכו הביתה ונקלע למדרחוב"  הסבירו.

ליבה ניבא לה רעות ובגופה החל רעד חזק, בירכיה נקשו זו בזו ואפלה התחילה אופפת את עיניה.

האיש שבא עם השוטר הושיט לה איזה כדור וביקשה שתבלע אותו, ואז בצורה איטית טיפטפו  את הרעל , טיפה אחר טיפה , לתוך כוס חייה המלאה.

יותם היה קרוב למחבל וקיפח את חייו.

היא הייתה בהלם, המילים נתקעו בגרונה, המבט קפא בעיניה, תמונות רבות התרוצצו במוחה, תמונות שתלשו אותה מהמציאות, היא המשיכה לשמוע את המבשרים. נקרעה פיסה מיריעת חייה, לבלי אפשרות של איחוי, פיסה יקרה מאד.

לא שמעה יותר , לא ראתה ולא חשה דבר. כנראה שהתעלפה או אולי נרדמה, בכל מקרה היא חזרה לעצמה רק למחרת בבית החולים, כשמולה דמות בלבן מנגבת את מצחה ומביטה בה.

סבה פניה לצד וראתה את אימה יושבת לידה. אט, אט זלגה לה דמעה ראשונה על כר בית החולים.

יותם, יותם, פתאום הרגישה שהיא שולטת בגופה ובמוחה, יותם , "אני חייבת להיפרד ממנו, בבקשה, אני חייבת !". כשפניה מכוסים בדמעות שממשיכות לשטוף את עיניה השחורות הובלה ליהיא אל החדר הסגור.

בצעדים קטנים ומדודים היא פסעה אל מגירת הכבשן, המגירה יצאה בחריקה מעצבנת, אז ליבה נעור והיא נשמה נשימה עמוקה , ומתחה את כל גופה.

הרוכסן מעל הגופה שבעגלה נפתח , ופניו של יותם, יפים מתמיד, רגועים ושלווים, ניבטו אליה כאומרים , עבור.

היא קדה לפנים , קירבה שפתיה אל שפתותיו ונשקה לו , אחר נשקה את שתי עיניו, ואימצה את חזה אל חזהו הקר. את ליבו לא חשה יותר.

זהו, זה לא חלום, זאת מציאות.

 

רחלי ג.

1990

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת