00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על פאנפיקים וחיות אחרות[:

ההתערבות, חלק ב`, פלר/הארי/ביל

 

 

 

ההתערבות - חלק ב'

שיפ - פלר/הארי/ביל.

דירוג - R.

אורך - 1,231 מילים.

תקציר - ביל ופלר מאוהבים עד מעל לראש, אבל הארי נראה כל כך טוב לאחרונה, ולמה הוא לא מתנהג מוזר ליד פלר כמו כל שאר הגברים ביקום? אז הם מתערבים - מי יצליח להשכיב אותו קודם?

את הפיק המקורי ניתן למצוא כאן.

 

 

 

המשחק התחיל.

ביל הביט בעיניים צרות בפלר המחייכת אל הארי מעבר לטוסט בבוקר המחרת, ונחר בניצחון כשהארי חמק עם רון ברגע הראשון בו התאפשר לו הדבר. או שהנער היה קופסא של גאווה מתקתקת, או שהיא פשוט הפחידה אותו כהוגן. בכל מקרה, ביל זכה ליתרון משמעותי. הוא החליט לרדוף אחריו.

היה זה אמצע הבוקר כשסוף כל סוף תפס את הארי רחוק מספיק מרון בכדי שיוכל לדבר איתו בפרטיות. השניים עסקו בארגון הגן, משימה שנדמה היה כי הארי נהנה ממנה הרבה יותר מרון.

"היי הארי!" ביל קרא לו מעבר לגדר. "אתה מוכן לבוא ולעזור לי עם משהו?"

הארי הביט בו לכמה רגעים, העביר את מבטו לרון, ובחזרה אל ביל. "אמ... בטח." הוא משך בכתפיו לעבר רון, והחל פוסע בכיוונו של ביל.

"בוא לכאן," ביל אמר, מנופף לו לפנות לעבר סככת הגן. הארי מיהר לעברו וביל הוביל אותו פנימה, ממצמץ בחשכה. "אמא רוצה את זה בתוך הגן, אבל אני לא יכול להרים את זה בעצמי," הוא אמר, מצביע על גוש אבן גדול שנשען על הקיר מאחורי הדלת.

הארי הביט בגוש הסלע, והחזיר את מבטו אל ביל. "למה לא השתמשת בקסם?"

"אני..." ביל הזעיף. "טוב... אני חשבתי שכך זה יהיה יותר כיף."    

"כיף." הארי חזר אחריו, מביט בביל כבמשוגע. "זה נראה דיי כבד ו... כבד."

"זו התעמלות טובה," ביל הציע.

"אני מעדיף לצאת לריצה," הארי השיב. "אתה כבר לא קטין, פשוט תטיל על זה כישוף." הוא הביט בביל במבט מתריס.

ביל צחק. "יש לך המון אנרגיה, מה?"

הארי נחר. "אני הייתי משתמש בקסם כל הזמן, לו יכולתי."

"באמת?" ביל שאל, נשען לאחור על קיר הסככה. "כל הזמן?"

הארי קימט את מצחו. "כן, אני מניח שכן."

ביל בהה בו, מופתע כי לא הבחין ברמיזותיו. "התכוונתי, שיש כמה דברים ששום קסם לא יכול להחליף." הוא חייך וקרץ.

הבעתו של הארי לא השתנתה. "כמו מה?"

ביל הביט בו בספקנות. "טוב..." הוא צעד לעבר הארי, מתנשא גבוה מעליו. הוא התכופף, מטה את סנטרו של הארי מעלה שפתיהם מרחק סנטימטרים אלו מאלו. "כמו זה. למשל." הוא הצמיד את שפתיו כנגד אלו של הארי בנשיקה קלה.

הוא נתן לו הזדמנות להתרחק או להעמיק את הנשיקה, אך הוא לא עשה דבר. הוא פשוט עמד שם, נותן לביל לנשק אותו. ביל החליק את ידיו סביב מותניו של הארי ומשך אותו אליו, מעמיק את הנשיקה.

כמה דקות לאחר מכן, הארי החל מתרחק ממנו, מתנשף. "אני... כן אני משער שאתה צודק." הוא נראה מובך לחלוטין, אך לא נראה כעומד לברוח.

"אני מצטער אם הבהלתי אותך," ביל אמר, צועד קדימה. "אבל פשוט אי אפשר לעמוד בפניך."

הארי בהה בו. "אני... מה?"

ביל גיחך ואחז בידו של הארי, מושך אותו קרוב יותר. "יש עוד הרבה דברים שאני יכול להראות לך ."

הארי משך את ידו, מועד לאחור. "אני... טוב... אני מתכוון... אני חושב שאימא שלך קוראת לנו." ועם זאת, הוא פרץ החוצה מן הסככה דרך הגן ואל הבית.

ביל שילב את ידיו על חזו והזעיף. אולי הוא הסתכל על העניין מהזווית הלא נכונה.

***

פלר הציעה להכין את הארוחה באותו ערב מקווה כי הדבר יספק לה הזדמנות לבלות מעט זמן מבלי שהוויזלים ירעימו פניהם לעברה. היא ראתה את הארי נחפז פנימה דקות קודם לכן, הבעת פניו מביעה בהלה צרופה, עובדה שפירשה ככישלון תוכניתו של ביל. מה שלא הייתה. היא לא יכלה שלא לחייך במחשבה על ביל מנסה לפתות מישהו– אותו ביל שמילותיו הראשונות שלו אליה היו משהו בסגנון של, "וואו, השיער שלך... וואו." שרמנטי ורהוט הוא לא היה. כמובן, גברים שנראו כמוהו לא באמת הזדקקו לתכונות שכאלה.

מולי עזבה כשעה לפני כן בכדי לעסוק במעט קניות חג מולד של הרגע האחרון. היא נדמתה מסויגת מרעיון השארת מטבחה בידיו של אדם אחר, אך לחץ החגים היה כמסתבר מספיק בכדי לשכנעה להעניק לפלר סיכוי. וכך בילתה פלר את כל אותו הבוקר בהכנת תפריט מדויק לארוחת הערב, מנסה להסתדר עם מה שעמד לרשותה ולהתחיל עם ההכנות הבסיסיות.

היא כמעט וסיימה לקצוץ את הסלרי בעזרת סכין כסף ארוך, מוסיפה את החתיכות החתוכות בשלמות אל הבצל והגזר שסיימה לחתוך כמה רגעים קודם לכן, כששמעה מישהו יורד במדרגות העץ שבחדר השני.

היא נגבה את ידיה במטלית והציצה אל החדר המרכזי. "הארי? זה אתה?"

הארי הסתובב להביט בה, נדמה כמעורער למראה. "הו, שלום. כן. סליחה, אני חשבתי שגם את יצאת לקניות."

פלר חייכה. "אני מבשלת את ארוחת הערב של כולם, אז אני מוכרחה להתחיל מוקדם."שפתיו של הארי התכווצו לכדי חיוך, אותו היא לקחה כסימן חיובי. "אני ממש שמחה לראות אותך כרגע, אני פשוט לא מגיעה למשהו במטבח." היא הצביעה לעבר המזווה מטה את ראשה, מעפעפת בריסיה. "אתה יכול לעזור לי. נכון?"

 

לחיו של הארי הורידו מעט. "כן, כמובן שאני יכול." הוא השיב, הולך בעקבותיה אל המזווה. היא לבשה חצאית צמודה אותו היום, מטלטלת את מותניה יותר מן הרגיל בעודה צועדת, היא הייתה בטוחה כי הוא צופה בה. היא חיכתה עד שעמד ממש לצידה לפני שהצביעה מעלה על המדף העליון. "אני לא מצליחה להגיע כל כך גבוה."

הארי בהה בה במבט אטום. "טוב... אנחנו באותו הגובה פחות או יותר, כך שגם אני."

"או," פלר השיבה, מניחה לעיניה לסרוק את גופו. "אני חשבתי... אני חשבתי שאתה יותר גבוהה."

"לא." הוא השיב. מכווץ את מצחו. "למה את לא משתמשת בשרביט שלך?"

פלר התערערה מהדרך בה מוחו נותר צלול לחלוטין בסביבתה. רוב הגברים עשו כל שביקשה מהם ללא מבלי שתחלוף ולו מחשבה אחת במוחם.ייתכן שביל צדק בנוגע אליו אחרי הכל. "הוא פשוט... למעלה," היא אמרה, מתקרבת אליו. "אולי תוכל להרים אותי?"

עיניו של הארי התקבעו על אלו שלה, כמו היא זו שעמדה להרים אותו במקום. "ארמ... בסדר."

פלר מיקמה את ידיו על מותניה ודחפה אותן מתה אל ירכיה, מביטה בו כל אותה העט. הוא בלע את רוקו והתכופף, עוטף את ידיו סביב ירכיה ומרים אותה.

"או... כמעט." היא גנחה, מתפתלת בדיוק מספיק בשביל לחכך את חזה בפניו. היא אחזה בצנצנת מהמדף העליון, מעמידה פנים כנאבקת באחיזתה לכמה רגעים ולאחר מכן נותנת לעצמה להחליק במורד גופו החסון, ידיה נכרכות סביב צווארו. "תודה לך, הארי." היא לחשה כשפעם נוספת ניצבו זה מול זו.

ידיו נותרו כרוכות סביבה ומשקפיו נטו מעט, גורמות לו להראות מאוד מבולבל. הוא פתח את פיו בכדי לדבר אך שום צליל לא בקע ממנו.

פלר הכירה את המבט הזה – זה היה הזמן שלה לפעול. היא נשענה קדימה בעדינות, מברישה את שפתיה על אלו שלו. הוא השמיע קול שנשמע כיבבה חלושה וקפא, צמוד אליה. אז היא נשקה לו, בלהיטות גוברת הפעם. פיו נפתח בהברשת לשונה, והם עמדו שם משך כמה דקות ארוכות, מתנשקים בפינת המטבח בבית הדומם. הוא לא היה נשקן גרוע, היא חשבה, אך ניכר עליו כי הוא לא בעל ניסיון גדול.

ואז הארי פסע לאחור, מבט מאובן על פניו. "אני... אני מצטער. אני לא-"

היא ליטפה את לחיו בידה, מחייכת. "הארי, אני נישקתי אותך. אין לך על מה להתנצל."

הוא פסע לאחור, מניד בראשו והושיט את ידיו בכדי לסדר את משקפיו. "אני פשוט..."" הוא הביט הצידה ושאף עמוקותץ "בסדר, אז אני פשוט... אלך... עכשיו. כן." ועם זאת, הוא יצא מן החדר, נעלם שנית במעלה המדרגות.

פלר צפתה בו בעודו נעלם, מגחכת. זו לא הייתה התחלה כל כך גרועה.

***

"הארי נראה מעט מוטרד בארוחת הערב, לא?" פלר שאלה, מתגלגלת לצידה ומגחכת לעברו של ביל.

הוא פיהק והנהן. "אני לא מופתע, בהתחשב במה שקרה בינינו בסככה היום."

פלר טלטלה את ראש והביטה בו במסתוריות. "בגלל זה הוא רץ כל כך מהר, כאילו בנשיי* רודפת אחריו?"

ביל נחר. "ולך זה עבד יותר טוב?"

"ייתכן," היא השיבה, מריצה את אצבעה על חזו העירום.

"באמת?" ביל שאל, מסתובב להביט בה. "מה קרה?"

פלר משכה בכתפיה. "אולי עדיף שלא אספר לך. אולי תתחיל לקנא ותרצה לעצור הכל."

"ולהודות בתבוסה? לעולם לא." ביל הניח את ידיו על המיטה והביט בתקרה. "טוב בואי ונראה מי יקנא מחר בערב."

 פלר גיחכה.
 

*בנשיי - פולקלור אירי, בנשי, רוח נשית המייללת ומזהירה מפני מוות מתקרב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Sobi Dobi אלא אם צויין אחרת