00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

פינת הכלכלן המרושע

01/08/2011

בקריקטורה חביבה (אותה לא הצלחתי למצוא באינטרנט, לצערי, אך היא נמצאת בספר "למה קשה לתפוס מונית בימים גשומים?"), מופיעים גבר ושתי נשים בעת מסיבת קוקטייל. אחת הנשים אומרת לשניה "אני רוצה להכיר לך את מרטי תורנדקר. הוא כלכלן, אבל הוא בכל זאת נחמד מאוד."

אחת הסיבות שבגינן שונאים כלכלנים, היא משוואה העומדת בבסיסה של הכלכלה מזה אלפי שנים: הכנסות = הוצאות.

כל כך פשוט, לא? טריוויאלי לחלוטין. כל ילד בכיתה ב' יודע את זה. אפילו בעלי חיים מסוגלים להבין את המשוואה ברמתה הבסיסית. ובכל זאת, אנשים רבים במהלך ההיסטוריה, ממלכים וקיסרים ועד אזרחים משכילים במדינות מודרניות, נוטים להכחיש את קיומה של המשוואה הלא נוחה הנ"ל.


למפגינים בשלל המחאות שצצו בשבועות האחרונים יש דרישות. לגיטימי לחלוטין. הם רוצים לחיות כמו המקבילים להם במדינות אירופה ובארצות הברית, באיכות חיים גבוהה יותר. אין שום סיבה עקרונית שאני יכול לחשוב עליה – אפילו לא הסכסוך – שבגללה לא יכולים תושבי מדינת ישראל לזכות לאיכות החיים של תושבי דנמרק. בניגוד למה שחושבים עלי רבים ממכרי, אין לי שום דבר עקרוני נגד מדינות סוציאל-דמוקרטיות, ואין שום דרך להוכיח שמדינות אלו הן "פחות טובות" במובן כלשהו ממדינות קפיטליסטיות. עניין של טעם, זה הכל.

הבעיה היא, שדרישות עולות כסף. ההכנסות חייבות להיות שוות להוצאות, והמוחים רוצים להגדיל את ההוצאות.

אז איך אפשר לפתור את הבעיה המסובכת הזאת?

מספר אפשרויות:

1.      להתעלם מקיומה של הבעיה.

זו הטקטיקה שבה נוקטים המפגינים עד כה. היתרון היחיד שבשימוש בטקטיקה זו, הוא שהיא אינה מחייבת מאמץ מנטאלי גדול מדי, בייחוד לנוכח חום יולי-אוגוסט הידוע לשמצה השורה עלינו. חלקם אולי יאמרו שזו תפקידה של הממשלה לפתור את הבעיה הזו, אבל זו סתם השלכת אחריות ילדותית.


2.      להגדיל את הכנסות המדינה על ידי העלאת שיעור המס.

ישנם מפגינים שיטענו כי ניתן להגדיל מיסים רק לעשירים, אבל זה לא מספיק. אין לי את המספרים האמיתיים, אבל אני מוכן להתערב שהעלאה של 100 ₪ במס שמשלמים אנשים שמרוויחים בין 10,000 ל 20,000 בחודש תעשיר את קופת המדינה הרבה יותר מגידול של 1,000 ₪ במס שמשלמים אנשים שמרוויחים מעל 50,000. יש פשוט הרבה הרבה יותר אנשים מהסוג הראשון, ולעשירים יותר קל לעשות "תכנוני מס" יצירתיים (וחוקיים). גם הגדלת מס החברות אינה פיתרון, מכיוון שהחברות פשוט יעברו להן למדינה אחרת. לא שאני אומר בהכרח שמס החברות הנוכחי אופטימאלי, אבל הגדלת מיסים רחוקה מלהיות פיתרון קסם.


3.      להקטין הוצאות במקומות אחרים.

לקצץ את התקציבים לישיבות, לקצץ את תקציב הביטחון, לקצץ בכל מני דברים מיותרים אחרים. מצוין, אני בעד. לצערי, עד כה לא ראיתי את הנושא הזה בין השלטים והסיסמאות המונפים בהפגנות. מאוד קשה לבצע דברים כאלו מבחינה פוליטית, אך ייתכן כי אם ראש הממשלה היה מקבל תמיכה ציבורית מספיק רחבה הוא היה מסוגל ללכת בכיוון זה, או שהמחליפים העתידיים שלו היו מבינים שזה מה שהציבור רוצה.


4.      להגדיל את ההכנסות על ידי הפיכת המשק לתחרותי יותר.

למשל, תשברו את המונופול של הנמלים בארץ, כך שתהיה בהם התייעלות אמיתית, ועלויות הטיפול בנמל ירדו לכל מי שמייצא או מייבא סחורה לארץ. היבואנים ירוויחו מכך, ויוכלו להוזיל את המוצרים שהם מייבאים מחו"ל, ולכולנו יהיה יותר כסף פנוי. לצערי, ככל הנראה לא אזכה לראות את היום שבו אנשים צועדים להפגנה אל מול נמל אשדוד. ההפך מכך – כאשר כבר קם פוליטיקאי ומנסה להילחם נגד המונופולים הוא זוכה להתעלמות מוחלטת מצד הציבור והתקשורת (מלבד המקרה הנדיר של שר התקשורת הנוכחי), ופוליטיקאים אחרים רואים זאת ומסיקים את המסקנות בהתאם.


5.      הגדלת החוב הלאומי של מדינת ישראל.

אם הייתי מעביר שיעורי כלכלה מעשית לתיכוניסטים, אחד המסרים הראשונים שהייתי מזכיר הוא זה: הלוואות צריך לקחת או כאשר אין שום ברירה אחרת, או כאשר יש סיבה לצפות לעליה בהכנסות עתידיות. זה לא חכם במיוחד לקחת הלוואות כדי לממן מותרות כאשר אין ציפייה לעליה עתידית בהכנסות שתאפשר לך להחזירן במהירות. בכל אופן, בינתיים אף אחד לא מציע לממן את כל הרעיונות היצירתיים החדשים על ידי הגדלת החוב, וטוב שכך.


רבים מחברי טוענים שבסדר, לא כל הפתרונות שמציעים המפגינים מושלמים, אבל לפחות הם מפגינים – הרי המצב בארץ באמת לא מזהיר בלשון המעטה. הבעיה היא שאנחנו שולחים לפוליטיקאים שלנו את המסר הלא נכון. במקום לעודד אותם להילחם בריכוזיות במשק, בוועדים הגדולים, לייעל את המערכת הציבורית, אנחנו מעודדים אותם לעשות צעדים פופוליסטיים.

קחו למשל את הצעתן של האימהות לחוק חינוך חינם מגיל 3 חודשים.

נשמע טוב, לא? גם הגן שאליו הולך יותם עולה כמעט כמו המשכנתא שלנו, הייתי שמח לו מחירו היה יורד. אבל חכו שנייה, קופץ הכלכלן המרושע ואומר, ההכנסות חייבות להיות שוות להוצאות!

סבסוד הגן של יותם = עוד הוצאות ממשלתיות. מאיפה יגיעו עוד הכנסות? מכספי המיסים, כמובן. מי משלם את עיקר כספי המיסים? אנשים כמוני, אולי קצת יותר מבוגרים. מי לא משלם הרבה מיסים?

נו, תנחשו.

נכון! החרדים כמעט שלא משלמים מיסים. אבל יש להם הרבה יותר ילדים מאשר לחילוניים – כלומר, הם יקבלו מהמדינה בזכות ההטבה הזו הרבה יותר כסף מאשר הלא-חרדים, וישלמו עליה הרבה פחות כסף מאשר הלא-חרדים. במילים אחרות, רעיונות כאלו רק יגדילו את כמות השקלים שיוצאים מהכיס שלנו ונכנסים לכיס של אותן האוכלוסיות שאנחנו רוצים דווקא למנוע מהן להמשיך ולעשות ילדים בכמויות מסחריות. זה נכון לכל ההטבות שקשורות לעלויות גידול ילדים.

תמיד כאשר המדינה בוחרת לסבסד משהו, רצוי לחשוב איזו אוכלוסיה תסבסד איזו אוכלוסיה אחרת. כאשר המדינה מסבסדת הצגות ב"הבימה", זה אומר שכסף יוצא מכיסם של התושבים שאינם צופים בהצגות ונכנס לכיסם של אלו שצופים. כאשר המדינה מסבסדת את שכר הלימוד, זה אומר שכסף יוצא מכיסם של אלו שלא לומדים ונכנס לכיסם של אלו שלומדים. שטרות של מאה שקלים אינם צומחים על העצים; כל מה שהם יכולים לעשות זה לצאת מכיס אחד ולעופף להם לעברו של כיס אחר. הבעיה היא שהם עושים זאת בדרך עקיפה ומורכבת, ועל כן קשה להבחין בהם במעופם.


במקרים רבים נראה כי המוחים פשוט אינם מבינים כי הכסף הולך לצאת מהכיס שלהם ולהיכנס לכיסים של אחרים. הם צועדים ברחובות וצועקים שהממשלה צריכה לקחת מהעשירים ולחלק לעניים, ולא מבינים שהם העשירים.

הדוגמה המרכזית לכך היא רעיונות של דיור ציבורי. לא כל הרעיונות הם כאלו. למשל, אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב ניסחה מסמך מעניין, אותו ניתן להוריד כאן (לחצו על "לינק למסמך העמדה"), ומומלץ לכל מי שמעוניין בהרחבה על נושא הדיור. בין השאר כתובים שם הדברים הבאים:

"יש לעמוד על הבחנה חשובה בין דיור בר-השגה לבין דיור סוציאלי. הראשון נועד להבטיח את הזכות האזרחית לדיור, ומיועד לחלקים גדולים ככל שניתן מהאוכלוסייה. דיור סוציאלי, לעומת זאת, נועד לסייע לבעלי הכנסה נמוכה במיוחד, שאינם יכולים לעמוד בנטל הוצאות הדיור. דוגמה לאמצעים מסוג זה היא הדיור הציבורי. היעדרה של הגדרה רשמית מוביל לבלבול בין המושגים, היוצר רתיעה ומעכב יישום פתרונות אפשריים"

לפי הגדרות האלו, אם תוצאת המחאה תהיה גידול בדיור הסוציאלי, אותם סטודנטים שמוחים היום יאלצו לשלם מכיסם לסבסוד דירות שיקבלו בעיקר משפחות חרדיות מרובות ילדים. אין לי ספק שרבים מהפוליטיקאים החרדים מסתכלים היום על המחאה, ורואים במפגינים "אידיוטים שימושיים", כדרך שבה כינו בעבר תומכי קומוניזם במדינות מערביות (הביטוי מיוחס ללנין, ככל הנראה לא בצדק). כמובן שאגודת הסטודנטים דנה במסמך בשכירות ארוכת טווח ובדיור בר-השגה, אך לא נדרש הרבה על מנת לקחת חוק שנועד להגדיל דיור בר-השגה ולעוות אותו בכיוון של דיור סוציאלי.

המסמך שציינתי הוא חיובי, מכיוון שמי שכתב אותו היה מספיק הוגן על מנת לציין גם את החסרונות:

חשוב לעמוד על כך שלהתערבות של מדינות בגובה שכר הדירה, ובמרכיבים אחרים של שוק השכרת הדירות הפרטי, ישנם גם חסרונות:

א.  פגיעה במוטיבציה של בעלי הדירות להשכיר מובילה להקטנת היצע הדיור.

ב.  הגבלת חופש הקניין בהיות דיור מוצר צריכה פרטי.

ג.   רגולציה חזקה עשוייה להוביל לעליות חדות במחירי הדיור, וזאת בשל התערבות המדינה בשוק.

ד.  ירידה ברמת התחזוקה של הדירות, מכיוון שלבעלי הדירות אין אינטרס לתחזק אותן. כתוצאה מכך הדיירים נוטים לעזוב את הדירה, ובעל הדירה ירוויח מהשכרתה לדייר חדש במחירים גבוהים יותר (בהתאם לרמת הפיקוח הקיימת במדינה).

אל תגידו שלא אמרו לכם קודם... מכיוון שהיצע הדיור קטן יהיו פחות דירות להשכרה, ואם הממשלה תפקח גם על גובה שכר הדירה (ולא רק על העלייה בשכר הדירה), אז נדרש מנגנון אחר מלבד מנגנון שוק על מנת לקבוע מי יקבל את הדירה ומי לא. מן הסתם המנגנון הזה יקבע לפי תנאים סוציו-אקונומים של השוכר הפוטנציאלי, ושוב הסטודנטים יזכו באחוז קטן מהדירות. במסמך נותנים דוגמאות רבות לנעשה בעולם, אך לא הצלחתי להבין מהם מי היא האוכלוסייה שבאמת זוכה בדירות הללו בסופו של דבר במדינות אחרות, ומה אחוז הסטודנטים בתוכה.


במצב הנוכחי של המשק, הגדלת ההוצאות של ממשלת ישראל לא תהפוך אותנו לדנמרק, אלא ליוון. במקום להוציא עוד שקלים מכיסם של בני מעמד הביניים ולהעבירם לכיסים אחרים, עלינו להוציא שקלים מהכיסים של אלו שיש להם יותר ממה שמגיע להם – עובדים מיוחסים השייכים לוועדים החזקים במשק (שעופר עיני, יו"ר ההסתדרות המייצג אותם, תומך כמובן במאבק הנוכחי על מנת לוודא שהמפגינים חס וחלילה לא יתעוררו מתרדמתם המנטאלית), בעלי הון המרוויחים מהריכוזיות במשק ומהחסמים על יבוא, וקבוצות מרוכזות בעלות כוח פוליטי כגון החקלאים, החרדים ואפילו עובדי משרד הביטחון. כל עוד המחאה לא מרוכזת בשינוי מבני של המשק אלא רק בהגדלת הוצאות, במקרה הטוב היא תיגמר ללא שום תוצאה, ובמקרה הרע היא תעלה לבני מעמד הביניים בישראל בהרבה מאוד שטרות של מאה ש"ח שיתעופפו להם מהכיס שלנו אל תוך כיסיהם של אחרים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

102 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת