00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

משיח לא בא

את השיר "מחכים למשיח" כתב שלום חנוך בעת המשבר הכלכלי של שנות השמונים. הבנקים בארץ וויסתו מניות ויצרו בועה, ובסופו של דבר הציבור איבד את אמונו בהם, רבים איבדו את חסכונותיהם, והממשלה נאלצה להלאים את הבנקים – מהלך שבגללו עד היום מגזר הבנקאות במדינה רחוק מלהיות תחרותי. "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם".

השיר מתאר חבורה של אנשים המחכים בחדר לבואו של המשיח, אך המשיח לא מגיע – מסתבר כי הוא התאבד ביחד עם אחרים שאיבדו את כספם עם התפוצצות הבועה.

גם כיום עובר על המדינה גל של מאבקים כלכליים-חברתיים, אם כי ללא משבר של ממש, ואנשים רבים מחכים למשיח. איני יודע על מה חשב שלום חנוך בזמנו כשכתב את המילים הללו, אבל היום המשיח הוא פשוטו כמשמעו – מנהיג חדש, שיוביל את המדינה לעידן טוב יותר. עיתונאים מדברים ברצינות על "משבר מנהיגות", וברחבי הארץ צצים "קורסי מנהיגות" האמורים להוציא מהם את המנהיג הבא של מדינת היהודים - זה שיסחוף אחריו את העם בדרך לניצחון מזהיר בבחירות, שיעשה שלום עם הפלסטינים תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של המדינה, יעלה את התמ"ג לנפש לרמות שיגרמו לנורווגיה לקנא, יחצוב במו ידיו רכבת תחתית בתל אביב, יעניק רכב לכל פועל ודירה בגוש דן לכל סטודנט לאומנות.


שאיפות משיחיות הן מסוכנות, גם בחברה הדתית וגם בחברה החילונית. הן מתחילות כאשר לאנשים אין פתרונות מעשיים למצבם הנואש, אין הסבר חד משמעי וברור למציאות שסביבם. אנשים אינם אוהבים להסתבך עם סיבתיות מורכבת, עם נסיבות פוליטיות, עם פשרות; הם מחפשים סיפור פשוט וקל להבנה. כאשר הם לא מצליחים לחשוב על פתרונות שישפרו את המצב בעצמם, הם בורחים לפיתרון קסם עקיף – המשיח, אותו סופר-אדם שיגיע וישנה את הכל. למעשה, הם מניחים שקיימים פתרונות כלשהם, שאינם ידועים לנו, בני התמותה, אבל אותו משיח יצליח להפעיל אותם כבמטה קסם ויושיע את כולנו.

המשיח יצליח לקדם את תהליך השלום מבלי לפגוע בביטחון המדינה, או לחילופין לא לקדם את התהליך מבלי לפגוע ביחסינו עם העולם; המשיח יצליח לשמר את מדינת ישראל גם יהודית וגם דמוקרטית; המשיח יצליח להקים קואליציה יציבה ללא החרדים; הוא יצליח בו זמנית להעלות את משכורות עובדי הציבור ולהגדיל את רמת השירותים לציבור, וגם להוריד מיסים לכולם; הוא יצליח להגדיל את התחרותיות במשק ובו זמנית להגן על סחטנים למיניהם כגון החקלאים, עובדי חברת החשמל והנמלים; הוא יצליח להילחם בבעלי ההון ובו זמנית להגדיל את ההשקעות במשק; הוא יצליח להוריד את מחירי הדיור לכולם ובמהירות מבלי להעלות את המיסים בגלל הסובסידיות שיידרש לתת לקבלנים; הוא יצליח להוריד את תקציב הביטחון מבלי לפגוע בהרתעה מול מדינות ערב; טוב, יכולתי להמשיך עוד, אבל אני מניח שהבנתם את העיקרון. זה לא עניין של שמאל או ימין - המשיחיים מתפרסים על המפה הפוליטית כולה.


טוב, אז ממשלות ישראל לא הצליחו לעשות זאת בשני העשורים האחרונים – איך המשיחיים מתמודדים עם עובדה כואבת זאת?

פשוט מאוד: ממשלות ישראל לא הצליחו כי יש לנו פוליטיקאים טיפשים ומושחתים. הנה, תראו את ציפי חוטובלי, גילה גמליאל, אברהם הירשזון וכו'. מצאנו פיתרון לבעיה. אם רק נחסל את כל אלו, המשיח יגיע ויציל אותנו. משום מה שוכחים המשיחיים את כל שאר חברי הכנסת, ראשי הממשלה והשרים של השנים האחרונות, רובם אנשים אינטליגנטים בהרבה מהממוצע במדינה שאינם נגועים בשחיתות. מספיק לקרוא את קורות החיים שלהם על מנת להבין שאנשים כגון בנימין נתניהו ואהוד ברק היו לוקחים בהליכה 99% מהמפגינים נגדם בכל מבחן אינטליגנציה שאפשר להעלות על הדעת.

אבל המשיחיים לא מסוגלים להסכים לכך שיש אנשים איכותיים בפוליטיקה, מכיוון שאז יאלצו לוותר על חלומותיהם. הם מעדיפים להמשיך לחשוב שכולם טיפשים, לרדד את רמתם של בני התמותה הרגילים בהשוואה לאותו משיח דמיוני, בדיוק כפי שהדתיים מרדדים את רמתה של האנושות כולה בהשוואה לאל דמיוני.


שאלה נוספת שעולה, היא מדוע המשיח לא הגיע עד כה?

גם כאן, תשובתם של המשיחיים מזכירה את התיאולוגיה הדתית: הוא לא הגיע כי אנחנו לא ראויים לו, כי לא התכוננו מספיק, כי לא התפללנו מספיק. אנחנו צריכים להפגין יותר בתכיפות, לרדת יותר על הפוליטיקאים הנוכחיים, לצעוק יותר חזק שכולם מושחתים, ליזום עוד ועוד קורסי מנהיגות, לשטוף את הנוער ברעיונות אידיאליסטיים, ואז, יום אחד, הוא יגיע. אפשר להמשיך הלאה לרעיונות יום הדין – המשיח יגיע רק אחרי שהמדינה תידרדר לרמת שפל היסטורית, ואולי בכלל כדאי לנו לתרום להידרדרות הזו על מנת לזרז את ביאתו.

ומאיפה יגיע אותו משיח? כמובן, הוא יצא מקרבם של בני הנוער.


ההתעסקות בנוער היא סוג של אובססיה אצל המשיחיים. הם אוהבים לדבר על הנוער: הנוער רוצה להתגייס ליחידות קרביות, הנוער מצטרף להפגנות מחאה, הנוער מדליק נרות בכיכר לזכרו של יצחק רבין, הנוער יעזוב את הארץ, הנוער פה והנוער שם. רבים מהם מתגייסים לכל מני יוזמות חינוכיות, מתוך תקווה סמויה שכך יגלו בכוחות עצמם את המשיח. מבחינתם, הנוער שממנו יצא המשיח חייב להיות משהו מעבר לאסופה של ילדים בני 16 שמתעניינים בעיקר באיבוד בתוליהם (כפי שאני, ואתם, והמשיחיים היינו כולנו בגיל 16) – לא, מדובר במאגר פוטנציאלי של משיחים, ועל כן הנוער חייב להיות יותר מזה. הנוער הוא תמים, טהור, אידיאליסטי, מושלם... הוא חייב להיות מושלם, אחרת איך המשיח יצא מקרבו?

את המנהיגים הזקנים, לעומת זאת, המשיחיים אינם אוהבים. הם לא מעוניינים להקשיב לחוכמת החיים שאלו צברו, וגם לא לסיבות שהובילו למצב הנוכחי. בכלל, הם חושבים שלימודי היסטוריה הם עסק מייגע ומיותר.  


בסופו של דבר, המשיח יגיע. הוא יהיה משיח שקר.

אולי שלי יחימוביץ', אולי מישהו אחר בין צעירי העבודה והליכוד, מישהו עם כריזמה ויושר אישי שיצליח לסחוף אחריו את ההמונים הרוצים להיסחף. לאחר מכן, אותו משיח יכשל בכל אותם המקומות בהם נכשלו ראשי הממשלה האחרונים שלנו. זה, כמובן, לא ירתיע את המשיחיים – הם פשוט יכריזו עליו כעל משיח שקר (אני כבר יכול לדמיין אותם כותבים סטאטוסים נזעמים בפייסבוק על כך ששלי יחימוביץ' מכרה את עקרונותיה לאוליגרכים), ויעברו לחיפושו של המשיח הבא. זה הדבר המפתה כל כך באידיאולוגיה המשיחית – אי אפשר לסתור אותה בשום אמצעים הגיוניים. אני לא יכול להוכיח באופן לוגי שלא יכול להתקיים משיח תיאורטי כזה, שיצליח לעמוד בציפיות ממנו. תמיד אפשר לקוות להופעתו של אותו סופרמן פנטסטי ואלמוני.


בניגוד למשיחיים, עבורי המשיח אינו אלמוני. למעשה, אני רואה אותו כל יום בבוקר, כשאני מצחצח שיניים. למעשה, כל אחד מכם רואה אותו כל יום בבוקר, כשאתם מצחצחים שיניים. המשיח הוא אנחנו, כל אחד מאיתנו. אין שום דבר מעבר לכך. אין שום אנשי-על, שום "פתרונות יצירתיים", ושום כסף שגדל על העצים. הפוליטיקאים של העבר הם הפוליטיקאים של ההווה, ואלו יהיו גם הפוליטיקאים של העתיד, ותפקידנו הוא לנסות לבחור הכי טוב שאנחנו יכולים, או לחילופין להפוך לפוליטיקאים בעצמנו. ייתכן שמערכת שונה תמשוך אנשים אחרים שעד כה נמנעו מלהיכנס לפוליטיקה, אבל מכיוון שאלו שיכולים לשנות את המערכת הם רק הפוליטיקאים הנוכחיים אין לצפות מהתהליך הזה ליותר מדי.

 

אין לי פתרונות קסם עבור בעיותיה הנוכחיות של מדינת ישראל, אבל אני יודע שני דברים בוודאות:

1. אם ישנם פתרונות, הם יצוצו מתוך המערכת הנוכחית, מתוך האנשים שיושבים בה ברגע זה, ויהיו קשים, כואבים ואיטיים בהשפעתם על המציאות.

2. ככל שהציבור בארץ יזדרז לוותר על האשליות שלו, כך יגדל הסיכוי להופעתם של הפתרונות האמיתיים.



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת