44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לחיות בכבוד, בזכות ולא בחסד! (נכים) טיולים, אוכל ,אקטואליה

יפן חלק 63 הירושימה ההיסטוריה של האורז

יפן חלק 63 הירושימה ההיסטוריה של האורז


ההיסטוריה של האורז ביפן 

מהומות האורז של 1918  ביפן "קוֹמֶה סוֹדוֹ"  היו סדרה של מהומות אזרחיות אלימות שהתפרצו ברחבי יפן מיולי עד ספטמבר 1918, וגרמו לנפילת ממשלו של טראוצ`י מסאטקה.

עלייה תלולה במחיר האורז גרמה למצוקה כלכלית קיצונית, בייחוד באזורים הכפריים שם היה האורז מרכיב מרכזי בתזונה.

איכרים, שהשוו את המחירים הנמוכים שקיבלו בשל הפיקוח הממשלתי עם מחירי השוק הגבוהים,חשו עוינות רבה כלפי סוחרי האורז ופקידי הממשלה שאפשרו למחיר לצרכן להמריא בלא שליטה.

עליית מחיר האורז באה בשיאה של האינפלציה שלאחר מלחמת העולם הראשונה שהשפיעה על רוב מחירי המצרכים ושכר הדירה, ומשום כך הייתה גם לתושבי הערים סיבה מוצדקת להתמרמרות. ההתערבות הצבאית של יפן בסיביר לטובת הצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה כנגד הצבא האדום, החמירה את המצב עוד יותר.

הממשלה היפנית קנתה את כל המלאי הקיים של האורז על מנת לתמוך בצבא היפני בסיביר, דבר שהוביל לעליית מחירים נוספת. הממשלה נכשלה בניסיון להתערב בפעילות הכלכלית, והמחאות שהחלו בכפרים התפשטו לעיירות ולערים.

מהומות האורז היו חסרות תקדים בהיסטוריה היפנית המודרנית במונחי היקף, גודל ואלימות. המחאה הראשונית התרחשה באוזו, עיירת דייגים קטנה במחוז טויאמה, ב-23 ביולי 1918.

המחאות הראשונות החלו כהפגנה שקטה, והתדרדרו במהירות למהומות, שביתות, ביזה, הצתות של תחנות משטרה ומשרדי ממשלה והתנגשויות מזוינות. עד לאמצע ספטמבר 1918 התחוללו מעל ל-623 מהומות ב-38 ערים, 153 עיירות ו-177 כפרים, שבהם השתתפו מעל ל-2 מיליון איש. כ-25,000 איש נאסרו. מתוכם הורשעו כ-8,200 בפשעים שונים, כשגזרי הדין נעו בין קנסות קנים לעונש מוות.

ב-29 בספטמבר 1918 התפטרה ממשלת יפן בראשות טראוצ`י, שנטל אחריות להתמוטטות הסדר הציבורי.

הקשר בין אירועים אלו להתפתחות האימפריאליזם היפני מוטל בספק. חוקרים טוענים כי על מנת לפתור את הביקוש לאורז שהיה גדול מכושר הייצור של יפן באותה תקופה, הוגדל קצב יצור האורז בקולוניות של יפן בקוריאה ובטאיוואן.

כמו טאקאימה שהייתה תחת עינו של השוגון בגלל חשיבות העץ והמינראלים, כך גם העירה קורסי שאנחנו עוברים בדרכינו.

קורה סיטי הייתה הממגורה של המחוזות. משם הגיע האורז לאוסקה ומשם פוזר לכל יפן.

חשוב להבין שהגיאוגרפיה של יפן היא קריטית להבנת ההתפתחות של גידול האורז. זו מדינה שנעדרת חומרי גלם כמעט לחלוטין ,לכן היפנים חייבים לייבא את כלל המשאבים הללו. דבר זה גורם לשמירה על הימים פתוחים וסחר חופשי. מבחינה של שטח שניתן ליישוב ועיבוד הוא מהווה 22% מתוך סה"כ יפן. עיקרו הוא עמק הקאנטו, שהערים המרכזיות שם הם טוקיו ויוקהמה. בנוסף, יש את עמק קאנסאי, ששם יושבות נארה וקיוטו. ככלל, השטח המעובד והמיושב מצומצם. 

עד 1989 מחירי הנדל"ן הרקיעו שחקים. גודלה של יפן 370 אלף קמ"ר, וזו מדינת איים. הקיץ חם ולח והחורף קר והטייפונים מככבים. תופעה נוספת היא רעידות אדמה. ב-1923 פקדה רעידת אדמה את טוקיו, בה נהרגו כ-120 אלף איש. לפני 10 שנים הייתה רעידת אדמה בקובה, בה נהרגו 6 אלף איש.

מקור המזון העיקרי חוץ מאורז הוא דגים.

אחרי מלחה"ע השנייה הם שינו יותר את הדיאטה לכיוון של קטניות וכדומה, משינוי התזונה לאט הפכו היפנים לגדולים יותר ושמנים.

יפן הייתה בעבר חלק מתרבות האורז במזרח אסיה. בייחוד במדינה כמו יפן שאין שטח לעיבוד, המאבק היה באזורים בהם ניתן היה לגדל אורז. שנית, קשה מאוד לאכסן אורז, לכן האיכרים המגדלים נאלצו להתמודד עם שני גידולים בשנה, ובנוסף היו תופעות כמו אריסות והשתעבדות. רבים חיו על סף העוני, ומכאן הם היו תלויים בחסדים של בעלי הקרקעות. אלו סיפקו הגנה, אך גם מצצו את הדם.

כל הנושא של אינדיבידואליזם בכפר לא היה קיים, כיוון שעל אורז צריך לעבוד בצוותא.

יפן עד שנת 45 מעולם לא נכבשה. היא הצליחה להתקיים כישות עצמאית ריבונית רציפה. היו אמנם ניסיונות לכיבוש אך הם לא הצליחו. מצד שני היפנים הבינו שעל מנת לשמור על עצמאותם,הם צריכים לסגור את המדינה, או להבטיח את שליטתם על הסביבה הקרובה.

משפחת טוקוגאווה היא המשפחה השלישית המאחדת את יפן. מוצאה מכפר קטן באזור טוקיו. האיש הבולט היה אייאסו טוקוגאווה.
אביו היה דאימיו (משרת אמין). אייאסו עצמו השכיל להצטרף למאחד הראשון,לאט לאט הוא הרחיב את השפעתו. הבעיה של אייאסו הייתה מה הוא יעשה עם הדאימיו הרחוקים באיים.

אייאסו הצליח להרחיב את בסיסו במזרח. עוצמתו הייתה מבוססת על שני אלמנטים – כוח צבאי ואורז מונפק באותו האזור. הוא הצליח להשתלט על שטח שהנפיק כשני מיליון קוקו (אמת מידה לאורז). מיליון הוא השאיר במשפחה, ומיליון אחרים  הוא חילק בין מקורביו על מנת לחזק את הידידות והנאמנות. האחוזה האישית שלו נקראה tenryo. בסיסו היה באדו, וכך הוא נשאר. הייתה לו עוד דרך לפצות את נאמניו, בצורה של מינוי דאימיו ונתינת קרקעות. אלו היו ה-shimpan. ההאן היא יחידה מנהלית שמניבה לפחות עשרת אלפים קוקו.

ב-1600 הוא נכנס לאואסקה, וחיסל כל התנגדות פוטנציאלית ומאז מתחילה תקופת טוקוגאווה.

אלו אשר תמכו ביריביו הודיעו על שינוי התמיכה בו. הקרב המפורסם שהביא לביסוס שלטונו היה בסקי-גהארה, בה הוא הצליח לנצח דאימיו רבים ששלטו על 7 וחצי מליון קוקו. שלוש שנים לאחר מכן הוא  לקח לעצמו את התואר שוגון  גנרל  מכניע ברברים. פורמאלית הקיסר ממנה את השוגון ומאציל את סמכויותיו ולכן יש לשוגון אינטרס בהמשך השלטון הקיסרי.

שלטון ה-bakuhan, השלטון הצבאי נחלתי של השוגון. במרכז עומד השוגון. כוחו נובע מהשליטה על שליש יפן וכוחו הצבאי, וגם מפאת חלוקת הדאימיו לסוגים שונים וההתייחסות אליהם, הצבת דאימיו מקורבים בקרב דאימיו רחוקים או בעיתים וכפיית הדאימיו להתייצב באדו פעם בשנה לפחות כדי להביע נאמנות (sankinkotai). להתייצבות הזו היו השלכות. דבר ראשון, כלכלית – על הדאמיו לארגן את המשלחת הגדולה, עם מתנות לנסיעה ארוכה. בנוסף הוא היה צריך לבנות לעצמו בית באדו, עם משרתים. השוגון גם כפה עליהם לשלוח בני ערובה לאדו כדי להבטיח שהדאמיו לא יתקוממו נגדו. בני ערובה האלה היו צריכים גם מקום מחיה. שיטה זו השפיעה על העיור ועל התרבות שצמחה באדו. באדו כתוצאה מכך מ-185 התפתחה כלכלה עירונית ותרבות עירונית.

שיטה נוספת לטיפול בדאמיו היה שחלקו אותם לאלו שקיבלו את מרות טוקוגאווה לפני 1600 ואלו שקיבלו אחרי 1600. מה שאייאסו השכיל לעשות היה לחלק את ההאנים כדי שיהיו לו חוצצים נאמנים בין דאמיו חיצוניים.

כל איכר היה צריך להצהיר על האדמות שברשותו ומי ששיקר הוצא להורג.האורז הפך למטבע עובר לסוחר באותם ימים. 

 

יחידת המדידה הייתה קוקו – שק אורז גדול. בכל יפן נמדדו 18.5 מליון קוקו.

היה צריך להבטיח שהאיכרים ימשיכו לעבד את האדמות, ולכן הרישום של האדמות היה גם רישום של החקלאים בכל כפר וכפר ונאסר עליהם לעזוב את הכפר-. בכך הם הפכו לצמיתים. 

8 מליון קוקו ניתנו לחילים.31 מליון קוקו יוצרו  בשנה ולקיסר ניתנו 40,000 קוקו.
מעט ממכרות הנחושת שנמצאו היו שייכים לשוגון.

אנחנו עוברים הרבה מאוד מחוזות מבין 47 שיש ביפן.

בדרך מיקשות מילונים, כל מילון עולה 5000 ין לא טעות. לעומת זה אפרסקים יש בשפע. החקלאים מאבקים מעץ לעץ והטעם מצויין. כאשר הפרי מגיע לגודל אגוז, החקלאי עוטף את הפרי בנייר וכך שומר עליו.








האגדה מספרת שאיכר הלך לטפל באפרסקים והאשה מכבסת בגדים.
ראתה האשה את האפרסק שט בנהר והאשה אמרה "יש אפרסק, בתוך האפרסק יש ילד קטן שקראו לו פיץ בוי". והילד גדל וראה כמה השדים רעים מבחוץ, בקש עוגית אורז,קבל והלך לראות את השדים.  בדרך פגש איכר רעב שבקש ממנו שיתן לו עוגית. בדרך פגש כלב וקוף ועוד  וכולם יחד הגיעו לאי שנמצאים בו השדים וכבשו את האי.  
באי מצאו אוצר וחזירו אותו בשלום הביתה.  ואכן האפרסקים יפים וטעימים. 

עוד אחת  מהאגדות היפניות.





בדרך ראינו מחצלות טטמי שנשמרו במשך 100 שנים. המחצלות עשויות קש או דשא מיוחד ומיובש שהודק והפך מירוק לחום ומחזיק כ-20 שנה.

ועוד על אורז

כמו בחלקים אחרים בעולם נייר אורז משמעו נייר עתיר סיבים, עשוי עבודת יד האופיינית לניירות מן המזרח הרחוק, כמו יפן וסין. ביפן עצמה, קיים רק נייר אורז אחד, שנועד לאכילה בלבד.

"נייר" זה נעשה מיריעה דקה של עמילן אורז ונועד לעטיפה של ממתקים דביקים. למרות השימוש השגוי,"נייר אורז" התקבע גם במילונים.

הנייר היפאני - הוואשי באנגלית: washi, ביפנית למרות שמקורו מסין, שם הומצא ופותח מאות שנים לפני שהובא ליפן, במערב, נייר הוואשי היפני נפוץ הרבה יותר ואיכותי יותר ממקבילו הסיני. פירוש של השם "וואשי",

"ווא" הרמוניה, שלווה. או "יפני אמיתי"  

"שי" פירושו נייר,היפנים אומרים "נייר" בהיגוי ה"יפני" - קאמי (kami), שהם מתכוונים לנייר רגיל.
על נייר וציור קראו כאן

כשמתכוונים לנייר עבודת יד שמקורו העתיק הוא סין . עליו יוצרים עבודות קליגרפיה וציור במכחול - ביפנית יאמרו "שי" במקום "קאמי".

הגאמפי (gampi), הוא אחד משלושת סוגי קליפת עץ, מהם משתמשים ביפן לייצורו של נייר הוואשי. שני הסוגים האחרים הם קוזו (Kozo) ו-מיטסומאטה (Mistumata). לכל סוג יש את התכונות שלו - גאמפי מצטיין בחוזק ובוהק עם כושר ספיגה נמוך.
קוזו ידוע בעמידות ואורך חיים מופלג עם כושר ספיגה טוב.
מיטסומאטה הוא העדין משלושתם בעל מרקם של משי עם כושר ספיגה גבוה.

יפני ששמו מוניושי יאנאגי כתב בפואטיות על שלושת סיבי הנייר האלה
גאמפי, הוא הבכיר, יושב במעמד הגבוה ביותר והנכבד מכולם.
קוזו הוא הגברי בעל השרירים, עם סיבים כה חזקים היכולים לשאת כל יחס נוקשה.
המיטסומאטה הוא הנשי בחבורה - ענוג, גמיש והנוח מכולם.

 המשך יבוא 


ליפן- חלק 1

ליפן חלק 2 


ליפן חלק 3 

לחלק 4

לחלק 5

לחלק 6

חלק 7

לחלק 8

לחלק 9

לחלק 10

לחלק 11

לחלק 12

לחלק 13

לחלק 14

לחלק 15

לחלק 16

לחלק 17

לחלק 18

לחלק 19

לחלק 20

להמשך הרשומות לחצו על התמונה של יפן מצד ימין.

http://סיוע-בביטוח-לאומי-וזכויות-נכים-חינם.com

 

אם אהבתם לחצו על  דרגו אותי

מטבח של מאיר השמן

לא בית תמחוי אלא מטבח שמספק אוכל לעשרות ילדים בבת ים.
המטבח מופעל באמצעות תרומת חינם של סדנאות שניתנות על ידי מיטב השפים בארץ  לחצו כאן 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

מרקים טעימים למתכונים לחצו

מרקים טעימים לחץ על הצילום

תגיות
עוף בשר מתכונים לחץ1
חצילים
טיולים בחול ובארץ 2
Bubbles
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אתי אברהמי אלא אם צויין אחרת